היגורו יחד אקולוגיה והתיישבות?

מחשבות בוערות על המשבר האקולוגי העולמי, הצורך המיידי בשינוי ההרגלים שלנו, בזבוז האנרגיה הפושע הכרוך בבניית בתים ותחזוקתם וכיוצא באלה עניינים של אידיאולוגיה ירוקה, התרוצצו במוחי בזמן כתיבת הטור הנוכחי. ובאמת, האם אקולוגיה והתיישבות הולכות ביחד? האם בנייה איננה מעשה הרסני בכל מקרה? רציתי לכתוב על כל אלה, ואז לפצוח בהרצאה ארוכה ומעמיקה על משמעות המושג "בנייה ירוקה" בעולם האדריכלות: על שיטות פסיביות כגון התחשבות במסלול השמש, פתחים במיקום ובגודל נכון, הצללות מדויקות, בידוד איכותי, ועל אנרגיה סולרית ומים אפורים. כן, אסור לשכוח את המים האפורים.

אבל לאחר ששככו הלהט והאידיאולוגיה, הבנתי שאני מעדיף ללכת בכיוון קצת אחר. אנחנו אמנם רוצים לפתח את כרמים לפי אותן אמות מידה, הנחיות ותקנים ירוקים. ונכון, אנחנו כאן כדי להראות שיש אלטרנטיבה לבנייה שלא רק שאינה פוגעת בסביבה, אלא אף יכולה להעשיר ולשקם אותה. אבל בסופו של דבר החלטתי לדווח לכם על מה שמתרחש בכרמים עכשיו. עקרונות נשגבים וירוקים להפליא שמתגשמים כאן בשקט-בשקט, בלי כותרות מפוצצות ו"מיתוג ירוק". כפר אקולוגי? זה כאן.

הקיבוץ הירוק

הסיבה שבגללה עברנו לכרמים ומה שהביא לכאן את מרבית האנשים, אלה שנמצאים פה כבר שנים (להלן ה"ותיקים") ואלה שהצטרפו לאחרונה (ה"חדשים"), הוא הרצון לחיות ביישוב קטן, כפר אם תרצו, שבו אנשים משתפים פעולה כדי ליצור

את חייהם ואת סביבתם במו ידיהם. אנחנו, שמשתמשים בכותרות גדולות כמו "כפר אקולוגי", מצאנו שבקיבוץ, כפי שהוא מתנהל ומתוכנן היום, ישנם עקרונות רבים שנחשבים לאבני יסוד בכפרים אקולוגיים.

בכלל, הקיבוצים בארץ, שנראים לנו כל-כך מובנים מאליהם, הם למעשה (הפתעה!) קונספט ייחודי מאין כמותו. קיבוץ, ועל אחת כמה וכמה הקיבוץ המתחדש שאינו דורש שיתוף מלא ברמה הכלכלית, הוא כפר אקולוגי - בדיוק ואפילו לא בערך. כבר שלושה חודשים אנחנו כאן, ועוד לפני שהתחיל לזוז משהו בנושא הפיתוח הירוק, ולפני שגובש החזון הבסיסי, אנחנו מרגישים את השפעתו על החיים שלנו.

תכירו, הקולקטיב שלנו

בשירותיו של חדר האוכל, למשל, חברי הקיבוץ והתושבים אמנם משתמשים פחות מבעבר, אבל פעמיים בשבוע ניתן להגיע אליו לקנות מצרכי מזון בסיסיים רבים במחירים מוזלים, בלי להיכנס לאוטו ולנסוע לסופר הקרוב. אנחנו הולכים לשם כשבידינו שקיות בד רב פעמיות, וחוזרים עם סל מלא קניות וללא שקית ניילון אחת. הילדה הקטנה שלנו הולכת ברגל לגן בדרך שעוברת בין שבילים נטולי מכוניות. אחר-הצהרים מתקבצים הילדים (אמנם לא רבים, ולא יזיקו עוד כמה) בגן המשחקים, החגים נחגגים במשותף ויש אווירה של קהילה.

יחד עם השכנים ממול התקנו פח לפסולת אורגנית, להכנה משותפת של קומפוסט, וגילינו שהדבר מפחית בערך בשליש, ואולי אפילו בחצי, את נפח האשפה שאנחנו מייצרים. כבר עכשיו מופעל כאן מערך הפרדת פסולת ומיחזור שכמותו ראיתי מעטים בארץ. בינתיים ההשתתפות מסויגת, אבל המודעות עולה.

המים בברזים באיכות גבוהה מאוד, אפילו נאמר לנו שהם עומדים בתקן של מים מינרלים, אז ויתרנו על הפלסטיק האינסופי וחזרנו לשתות מהברז. החדשות הטובות הן שהמים בברז הם מים מינרלים. החדשות הרעות - אותם מים משמשים אותנו גם להדחת השירותים. כך-או-כך, כמות בקבוקי הפלסטיק שהמקום הזה מייצר קטנה מאוד.

כוחה של הקהילה

מעבר לכל העניינים הללו רובץ נושא נוסף. במקור, אישתי ואני ירושלמים. גרנו בבירה, אחר-כך היגרנו לתל-אביב בה חיינו תקופה ארוכה. משם עברנו לבית פרטי במושב ליד לטרון, המשכנו לדירה קטנה במוצא עלית שליד ירושלים, ולבסוף הגענו לכאן. מסע החיפוש אחר מקום טוב יותר לקח אותנו לכל מיני יישובים. אך הפעם היחידה בה יוקר המחייה שלנו השתנה באופן מורגש, היתה כשעברנו לכאן.

כיוון שהאלמנט השיתופי עדיין נוכח בקיבוץ ברמות מסוימות ואנשיו עושים - וגם צורכים - כקולקטיב, החיים זולים יותר. החשמל, המים, שירותים כמו אינטרנט וכבלים, קניית מזון וכמובן השכירות. בעיני, גם זו התנהלות ירוקה: חסכונית,

קבוצתית, קהילתית. כל יום כאן מלמד אותנו מהו כוחה של קהילה ולאילו הישגים אפשר להגיע כשעובדים ביחד. מהבחינה הזאת, אין כפר אקולוגי אחד בעולם שאין בו רמה כזו או אחרת של שיתוף ויצירה בין התושבים.

נכון, אני מצייר אידיליה בה כולם כל-כך ירוקים ונחמדים, תורמים ועושים ביחד, משתפים פעולה מרצון. אז לא, זה לא ככה. מובן שלא הכל מתנהל בצורה אופטימלית. יש דברים שלא עובדים היטב, ויש דברים שמעולם לא עבדו. כמו בכל קהילה אנושית גם כאן קיימים מפגשי אינטרסים, הבדלי צרכים, שאיפות וגם חששות, אבל אלה קיימים בכל מקום. אני לא מנסה להציג גן עדן, אלא לתאר חיים נעימים יותר בהרבה מובנים. וכן, גם ירוקים יותר.

להתחיל בקטן

לקראת הסוף, משהו בכל זאת מאיץ בי לחזור לאידיאולוגיה, לצייר עתיד סביבתי שחור, לחזור ולהסביר מהו פיתוח בר-קיימא ולמה כולנו צריכים ללכת בכיוון הזה. ועכשיו. אבל המידע זמין ונגיש לכולם, וכל מי שרוצה לדעת יותר על העניינים הטכניים הקשורים למשבר האקולוגי העולמי ועל הדרכים לנסות ולתקן את נזקיו, יכול לעשות זאת בקלות. סרטו של אל גור "אמת מטרידה" הוא מקור מידע חשוב. בעיתונות ובאתרי האינטרנט מתפרסמים אינספור מאמרים בנושא. לפני כחודשיים התקיים כנס בנושא בנייה ירוקה בגני התערוכה בתל-אביב, במהלכו טובי המתכננים, פרופסורים לאדריכלות ונציגי חברות מסחריות הסבירו מהי בנייה אקולוגית.

אז במקום להטיף, אחזור לסיפור הפרטי שלי. באתי לכאן עם תכניות גרנדיוזיות וחלומות גדולים. המציאות, כמו שהיא נוטה לעשות לעתים, לימדה אותי שלא המצאתי את הגלגל. החלומות עדיין כאן, והם קרובים להשגה יותר מתמיד. אבל עם הזמן הבנתי שלהתחיל בקטן זה לא חיסרון, כי אם יתרון. למדתי גם שמידת ה"יְרוּקוּת" של יישוב אינה נמדדת רק בתשתיות ובצורת הבנייה שלו אלא גם - ואולי בעיקר - באנשים שחיים בו.

בשבוע הבא: הלו, נגב, יש פרנסה?

• אודי נתן, 34, עבר עם משפחתו מת"א לקיבוץ כרמים שבנגב, כדי להיות שותף בהקמת כפר אקולוגי. מדי יום רביעי הוא מתאר את תהליך ההקמה ואת החיים מנקודת מבטו של זוג צעיר שהגיע לדרום מן המרכז השבע
  

• ליצירת קשר ופרטים נוספים כיתבו לאימייל udidan@gmail.com