כן לנבצרות, לא להדחה
הדחת הנשיא כעת כמוה כחריצת דין לא רק לגבי התנהגותו הציבורית, אלא גם לגבי ההאשמות הפליליות נגדו. אין זה מתפקידה של הכנסת
היועץ המשפטי הודיע כי הוא "שוקל" להעמיד לדין פלילי את הנשיא, בכפוף לשימוע. האם ברגע זה ראוי כי הכנסת תדיח את הנשיא מתפקידו? לפי חוק יסוד: נשיא המדינה, כדי שהכנסת תוכל להעביר את הנשיא מכהונתו, עליה לקבוע כי הייתה התנהגות בלתי הולמת מצידו, שבגינה אין הוא ראוי לכהונה. נכון שמדובר בהחלטה בתחום הציבורי ולא הפלילי, אך כדי להפעיל את הסעיף זקוקה הכנסת לתשתית ראייתית להתנהגות מן הסוג הזה. בשלב זה אי-אפשר לומר שתשתית שכזאת מצויה בידה.
הפלילי עשויה להיות נכונה במקרים מסוימים: אם ידוע שהנשיא התנהג התנהגות לא ראויה - גם כזו שיש ספק לגבי פליליותה - הרי שעדיין יכולה הכנסת להדיחו. אך כשמדובר בהתנהגות שאינה במישור הציבורי, ושהספקות הם לא לגבי השאלה האם היא פלילית או לא - אלא לגבי עצם התקיימות העובדות, הרי שאין בידי הכנסת הכלים הנכונים לבירור ולפסיקה.
האם נכון להפעיל את סעיף ההדחה כאשר מדובר בהתנהגות שהיא לכאורה בתחום הפלילי, ושעצם קיומה מוכחש על-ידי הנשיא? כיצד בדיוק תקבע הכנסת שיש בפניה תשתית ראייתית מספקת כדי לקבוע שהנשיא התנהג התנהגות שאינה הולמת? האם תקדים הכנסת את בית-המשפט ותבחן את חומר הראיות? האם תקשיב לעדים? נדמה אם כן, שלא נכון להפעיל את אפשרות ההדחה במקרים בהם מדובר בהתנהגות פלילית לכאורה, שיש מחלוקת עובדתית על עצם קיומה.
ההבחנה שנעשית בין המישור הציבורי לבין
דבר המתלוננות
נאום א' ו-א'
אברהם גל
"חברי כנסת נכבדים, די בשמץ מהעולה מכל אחת מהתלונות כדי לטרוק את דלת הנשיאות בפני קצב"
הטענה שמדובר כאן במישור הציבורי ולא במישור הפלילי מעידה על בלבול בין שאלת קיומם של סטנדרטים שונים, ציבוריים ופלילים. טענה אחרת, לפיה יש להדיח את הנשיא לנוכח התנהגותו לאור קיומה של חקירה נגדו, היא היחידה שיכולה לעמוד למבקשי ההדחה - אך זו מסיטה את הדיון מהנושא העיקרי. בשלב בו אנו נמצאים כעת, כאשר היועץ המשפטי רק שוקל להגיש כתב אישום, דרך המלך בה על הכנסת לנהוג היא זו הקבועה בסעיף 22 לחוק היסוד, וידועה כ"נבצרות זמנית". על כן, טוב עשתה ועדת הכנסת כשאישרה את הודעת הנשיא כי נבצר ממנו זמנית למלא את תפקידו.
הנבצרות הזמנית "תפורה" על מצבים מעין אלה, בהם יש חשדות כבדים וחמורים נגד הנשיא - אך כאמור, אלה טרם הוכחו ואפילו טרם התגבשו לכתב אישום. רק דרך זו מכבדת מצד אחד את חזקת החפות של הנשיא, ומצד שני מונעת את המצב המביך בו הוא ממשיך למלא את תפקידו כמו לא אירע דבר. דווקא הסלידה מהמעשים הקשים בהם נחשד הנשיא מחייבת לתמוך בהמשך הנבצרות הזמנית, אך להתנגד להליך ההדחה שהחל השבוע.
מאחר שהנשיא הודיע כי בכוונתו להתפטר אם תתגבש החלטה סופית להגיש נגדו כתב אישום, הרי שיש לקוות שלא יהיה צורך לנקוט כלל בהליכי הדחה נגדו. אם בכל זאת יעלה הצורך לעשות כן, מן הראוי לבחור בעיתוי הנכון. חזקת החפות היא זכות אדם בסיסית, ואין לפרשה בצורה מצומצמת כאילו אין לה כל משמעות מחוץ להקשר של המשפט הפלילי עצמו. הדחת הנשיא כעת כמוה כחריצת דין לא רק לגבי התנהגותו הציבורית, אלא גם לגבי ההאשמות הפליליות נגדו. לכן תהיה זו מכה קשה לחזקת החפות לה זכאי כל אחד, בכלל זה נשיא המדינה.
ד"ר אייל גרוס מרצה למשפט חוקתי ובינלאומי באוניברסיטת תל-אביב
פורסם לראשונה 14/02/2007 20:54
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
