הדחה אינה משפט שדה
הכנסת צריכה לומר בקול ברור האם נשיא, שעננה פלילית מרחפת מעל לראשו ואשר זו התנהלותו במשך חודשים, ראוי לעמוד בראש המדינה. לשם כך יש מספיק ראיות
פרקליטי הנשיא טוענים כי הדיון שמתקיים בימים אלה בוועדת הכנסת הוא "משפט שדה שערורייתי וחמור, שעלול לפגוע בזכויותיו המהותיות של הנשיא כנשיא ושל הנשיא כאזרח". היו גם חברי-כנסת שטענו כי לנשיא עומדת חזקת החפות. שום בית-משפט לא הרשיע אותו עדיין. אבל בפועל, אין לחזקת החפות כל קשר לשאלת ההדחה.
שניתן היה להדיחו מתפקידו. אלא שמצב זה אינו קיים. אין כל אפשרות להעמיד לדין פלילי נשיא מכהן, בשל חסינותו. ועל כן, לעולם לא ייקבע בישראל כי הנשיא "אשם" בפלילים. ניתן להעמיד נשיא לדין רק לאחר שיסיים את כהונתו, או יתפטר ממנה. כוונת החוק בהליך ההדחה הייתה להתנהגות שאיננה הולמת את מהות תפקידו של הנשיא, ללא קשר לשאלה אם אותה התנהגות מהווה בסיס לעבירה פלילית או לא.
חוק יסוד: הנשיא מאפשר לכנסת להדיחו, אם הכנסת קבעה כי הוא אינו "ראוי" לכהונתו מחמת "התנהגות שאיננה הולמת את נשיא המדינה". מהי אותה "התנהגות שאיננה הולמת נשיא", שבגינה ניתן לקיים הליכי הדחה? האם נדרש כי הנשיא יהיה "אשם" בפלילים, כתנאי להדחתו?
אילו היה הנשיא מורשע בעבירות המיוחסות לו, הרי שלכאורה ברור
מחלוקת
כן לנבצרות, לא להדחה
אייל גרוס
הדחת הנשיא כעת כמוה כחריצת דין לא רק לגבי התנהגותו הציבורית, אלא גם לגבי ההאשמות הפליליות נגדו. אין זה מתפקידה של הכנסת
התנהגות שאיננה הולמת היא סטיה מנורמת התנהגות ראויה, שמצופה מבעל תפקיד. אך כיוון שמדובר בהליך של הדחה, שאין ממנו חזרה והפוגע במשרתו של אדם, מן הראוי לקבוע כי נדרשת סטיה חמורה מן הנורמה. אז מהו, אם כן, סטנדרט ההתנהגות הראוי לנשיא מדינה? מעולם לא נקבע סטנדרט כזה על-ידי איש. התחושה הייתה כי המדובר במשהו שברור לכל; שהנשיא הוא דמות ממלכתית, מעל לכל רשויות המדינה. שהוא צריך מבחינה ערכית, מוסרית ואתית, להיות נקי ולא דופי. ממגוון הסמכויות שלו, גם האופרטיביות וגם הסמליות, ניתן להסיק כי החוק התכוון להקים מוסד שיהיה בבחינת "הסמל של המדינה": דמות ייצוגית, א-פוליטית, מורמת מעם, בעלת רמת מוסרית עליונה, המשמש דוגמה ומופת לציבור הרחב. זהו הסטנדרט. זוהי הנורמה.
כעת נותר לשאול, האם התנהלותו של הנשיא מאז תחילתה של הפרשה ועד היום - יש בה משום סטיה חמורה מן הנורמה הזו. האם נשיא שלא התפטר מתפקידו כאשר מודיעה המשטרה כי יש די ראיות להעמדתו לדין, זו התנהגות שהולמת נשיא? האם נשיא שהפך את מוסד הנשיאות בן ערובה לניהול מאבקו כאדם פרטי החשוד בעבירות - "ראוי" להמשיך לכהן? האם נשיא שהיועץ המשפטי קבע לגביו כי קיימת תשתית ראייתית להעמדה לדין פלילי בעבירות מין חמורות - יכול להמשיך ולכהן? האם נשיא שניצל את מעמדו כדי להשתלח ברשויות השלטון, ברשויות אכיפת החוק, במשטרה, בפרקליטות וביועץ המשפטי לממשלה, מייצג בכך נאמנה את עיקרון הממלכתיות, ומסמל בכך את מדינת ישראל?
אלו השאלות שעל הכנסת, כמפקחת על נשיא המדינה, לבחון במסגרת הליך ההדחה. לטעמי, היה עליה לשאול שאלות אלה במסגרת הדיון על בקשת הנבצרות, כמו גם האם השימוש בהליך הנבצרות בשלב זה הוא ראוי ותואם את כוונת החוק. העבירות המיחסות לנשיא אינן העיקר. הכנסת צריכה לומר, ובקול ברור, האם נשיא שעננה פלילית מרחפת מעל לראשו ואשר זו התנהלותו במשך חודשים, "ראוי" לעמוד בראש המדינה. המבחן הראייתי לכך איננו המבחן הנהוג בהליך פלילי.
הכותבת היא מומחית למשפט חוקתי
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
