כי תשא – כמה הצעות ליחסים בין אחים

אח קטן-גדול – משחר ההיסטוריה, מימי קין והבל, אנחנו למדים שיחסים בין אחים אינם דבר פשוט. הקרבה הגדולה מציעה בו זמנית הכרות עמוקה, אהבה וקנאה:

"הלומת געגועים

לקרבת נפש בלי פניות

ספרתי לרוח

שזרק קור אל פני וברח

כמה עדינות כמה חסות

כמה עצה יש במילה אח.

יוסף הצדיק

שאחריו זרקוהו לבור..." (זלדה / הלומת געגועים).

התחושות הקשות ביחסים בין האחים עשויות להתעצם כאשר היררכית הגיל מאבדת מכוחה ואח צעיר מאפיל בכשרונויות על אחיו הגדולים.

ברמה הלאומית אנו זוכרים את משה הגדול מכולם, היחיד שראה את כבוד ה' (בפרשתנו: לג, יז-כג). אנחנו גם זוכרים לטובה את אהרון אבי הכהונה ואת מרים המשוררת ששמרה על משה ושבזכותה הבאר. אנחנו מכירים טובה לכל אחד מהם, אולם בין האחים לבין עצמם הסיפור יותר מסובך.

אהרון בעימות חזיתי עם משה – במרכז הפרשה שלנו נמצא סיפור העגל: "משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו" (לב, א). אהרון, שנראה בפרשה זו כמי שצמא לעמדת מנהיגות, מקבל על עצמו בהתלהבות את המשימה: "פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם... והביאו אלי" (לב, ב). הוא בונה את העגל: "ויצר ממנו בחרט ויעשהו" (לב, ד) ואם לא די בכך: "ויאמר חג לה' מחר" (לב, ו).

לא קל להיות האח הגדול של משה, מאוד מפתה לנסות להשתמש ברגע ההיעדרות שלו על מנת להשיב את המלוכה למקומה הביולוגי. אחת הטרגדיות האישיות של אהרון בסיפור חטא העגל (סיפור שלא חסרות בו טרגדיות) היא שבסיומו מגלה שאהרון שמשה אכן גדול ממנו. אהרון יוצא מסיפור העגל מוכה ומבוייש ובעיקר – מנהיג חלש שבורח מעימותים חזיתיים (בהתחלה מול העם ואח"כ מול משה ואלוהים).

לאהרון היו משימות גדולות בחיים אבל הוא לא הסתפק בהן וזו בעיניי הטרגדיה שלו. אני כותבת את הדברים ואין בי שמחה לאיד. לבי על אהרון, אני מבינה אותו, אני מבינה יצרים וכאבים תחרותיים, אני לגמרי אתו ועם כאב הגילוי של מוגבלותו כמנהיג.

לפרשיית האחים הסבוכה הזו בחרו חז"ל לצרף גם את מרים – מרים, גם היא דמות טרגית – האחות שהצילה את משה, מתוארת במקרא כאשה ללא משפחה וללא משימת הנהגה רשמית.

לפעמים חז"ל נוטים חסד למרים ומבקשים לספר מחדש את סיפור חייה באופן שישיב אותה למרכז המייטיב של הבמה וגם יציע לה חיים פרטיים. הם מספרים לנו (אם לא הבנו זאת מסמיכות הפרשיות המקראית) שבאר המים היא בזכות מרים, שמרים הייתה אחת מן המיילדות המצריות (ששכרן הוא שאלוהים עשה להן 'בתים', ואם כן – יש לה משפחה). מדרש פחות מפורסם אודותיה, מספר לנו שלמרים היה בן מפורסם, מוכשר ויצירתי שזכה לכבוד בפרשה שלנו:

שני אחים יצירתיים היו למשה – אהרון יוצר את העגל, ובנה של מרים יוצר את כלי המקדש. הפרשה שלנו העמידה את אהרון באור קשה, חז"ל הציעו את היצירתיות של מרים (דרך בנה) באור רך וטהור – בצל-אל. נדמה לי שחז"ל בקשו להכניס לתוך פרשיית האחים המורכבת דרך שלישית, יצרית, יצירתית אבל פחות תחרותית וקשה. חז"ל נתנו למרים את המקום הברוך הזה.

שבת שלום.

ד"ר רוחמה וייס היא חוקרת ומרצה לתלמוד. מלמדת בהיברו יוניון קולג' בירושלים, בבית המדרש "קולות" ובבית המדרש "בית שמואל" ועורכת את סדרת "יהדות כאן ועכשיו" בידיעות ספרים