מחלוקת הפוסקים

אורי אורבך עורר סערה כשיצא הבוקר במאמר ב-ynet נגד הקיבעון של ראשי הישיבות התיכוניות. על-פי אורבך, יש לנו מחנכים מצוינים, רבנים מסורים, אנשי מופת ותלמידי חכמים. אבל הם תקועים עם הגמרא כל בוקר, כל הבוקר, שנים.

לפי שיטת אורבך,  הפחד מ"מה-יאמרו" מושרש ומשתק, הקיבעון והחשש לסטות מהמסלול הבטוח והבלתי-מצליח הוא כל-כך חזק, שהעיניים עיוורות ואינן רואות את הנערים המחפשים תשובות וחוויות תורניות מגוונות יותר, רלוונטיות לחייהם. האתגר שהוא מציע: תפריט לימודים תורני מגוון יותר. שני "מדרשיסטים" במיל' הורידו את הכפפות ויצאו להתגושש בנושא.

נגד אורבך/ אסף גולן

פעם בכמה שנים מתרגשת על המגזר הדתי חווית הגילוי בנושא לימוד הגמרא. שמע, אומר המגלה התורן, מדובר במקצוע "משעמם טיכו". צריך להוריד אותו ממערכת הלימודים אחרת נפשם העדינה של תלמידנו תפגע ונגדל דור של עוכרי ישראל.

"הכרה מדהימה" זו היא גם הבסיס לעשרות ימי עיון ולתוכניות עבודה חינוכיות בנושא הגמרא שמעלות חרס ומייצרות דורות נוספים של שונאי המקצוע. האמת, הדיון בנושא מזכיר לי את העובדה שרוב התלמידים במערכת החינוך הכללית לא יודעים כלל מי היו ראשי הממשלה במדינת ישראל או מתי היה הסכם השלום עם מצרים. גם כאן מנפנפים בעובדות הללו כל פעם כשרוצים לנגח (מומחיות עתיקת יומין של פקידי האוצר לפני קיצוץ רוחבי בתקציב) את מערכת החינוך.

המציאות הזו מקיפה כמובן לא רק את מדעי הרוח אלא גם מקצועות ריאליים כמו מתמטיקה. מי מאיתנו זוכר משהו ממשוואות שמפצחות קוסינוסים או מתי יפגשו רכבות שנוסעות מתל אביב וחיפה. אישית אף פעם לא הצלחתי להפגיש בין הרכבות הללו למרות שאני נוסע בהם על בסיס שבועי.  

כלומר הגיע הזמן שנגיד זאת בפה מלא: תלמידים, באשר הם תלמידים, שונאים ללמוד ושוכחים את החומר הנלמד שנייה אחרי הבגרות. למרות זאת עדיין לא קם הגאון שיציע לבטל את בתי הספר במדינה.  

בכלל נראה, כיצד כולנו נגיב מול מי שירצה לקצץ מקצועות לימוד כמו מתמטיקה או פיזיקה ממערכת הלימודים. שר חינוך שיעשה רפורמה בנושאים הללו יקומם על עצמו את הסגל של כל האוניברסיטאות ויעוף כמו טיל. ראו כיצד "אכלו בלי מלח" את פרופ' אמנון רובינשטיין על ההקלות שחולל בבחינות הבגרות. הציגו אותו אז ממש כעוכר ישראל וזכרו להראות שוב ושוב כיצד התלמידים נושאים אותו על כפיים כשאת העובדה שמדובר באיש משכיל ועמקן דחקו לקרן זווית.

אמיתות פשוטות אלו נשכחות כשהמגזר התרבותי שלנו עוסק בלימוד הגמרא. כאן אין הנחות והאפשרות שהבעיה אינה במקצוע כלל לא עולה בדעת המבקרים. האפשרות שתלמידנו מקבלים ערך מוסף מהלימוד הזה גם אם הוא אינו אהוד מטואטאת מתחת לשטיח. בעצם בכלל עיסוק בטקסטים עתיקים שאין להם אפיל הי-טקי אינו דבר שרבים בתוכנו מתגאים בו. עדיף לומר שאנו חיים על טייס אוטומאטי ללא שום עמקות. אלא שהטייס האוטומטי הזה החזיק את עם ישראל, על תרבותו העניפה, במשך אלפי השנים האחרונות. מה שאי אפשר לומר על מקצועות חשובים אחרים כמתמטיקה ואנגלית, בהם אנו ככל העמים.  

הרב אסף גולן, סגן מנהל בית ספר בצפון, בעל טור בעיתון הצופה, כותב סיפורים ושירה ובוגר המדרשייה וישיבת שבי חברון 

בעד אורבך/ אסף וול 

מאימתי מתחילין לבנות בניין מהגג? רובם המכריע של בוגרי "ספינות הדגל" של החינוך התורני, הם גגות מרשימים הבנויים על מסדי קנים רצוצים. כבר לפני עידן ועידנים ידעו חכמי מצריים כי על הבסיס להיות רחב דיו, ומספר הלבנים המרכיבות את קצה הפירמידה – קטן. ברם, בניגוד לפרעונים, מחנכי דורנו קשי עורף הם, המתעקשים לבנות פירמידות הפוכות: מעט תורה לילד הרך, מעט יותר מהנביאים, קצת פרקי אבות ומישנה. על כרעי התרנגולת הללו יעמיסו עשרות כרכים עבי כרס של פלפולים משפטיים, ברייתות, ראשונים אחרונים ועוד תוספות.

האם יכול אדם לגרש את אשתו באמצעות שליח שוטה, חרש או קטן? זו, לדוגמא, שאלה שהיה עלי להתמודד עמה כנער בן 15. עוד בטרם היתה לי חברה, כבר ידעתי כיצד לגרשהּ כדת וכדין.

האם עלינו להתפלא כי חלק גדול מבוגרי שיטת חינוך זו הם קבצי חוקים מהלכים ותו לא? כאלה היודעים הכל על הדרך הנאותה להכנת תה בשבת מכלי שלישי, אך אינם מסוגלים לנקוב בשמותם של שלושה פילוסופים יהודים שהם יודעים ולו חצי דבר על משנתם? כאלה היודעים הכל אודות מושגים סבוכים דוגמת 'מיגו' ו'גרמא', אך אינם יכולים לתת תשובה המניחה את הדעת לשאלה כמו: אם מושג 'העולם הבא' כל כך מרכזי ביהדות, כיצד ייתכן שהוא בקושי נזכר בתנ"ך ברמז, אם בכלל?  

אני זוכר את השעות הארוכות מדי של לימודי הגמרא בישיבה. רוב חברי ללימודים דאז מספרים היום כי לימודי הגמרא היו עבורם שעמום אחד גדול. השאר כנראה פשוט משקרים.

לעניות דעתי אין להמשיך ולהקריב את בני המגזר המצוינים למולך התלמודי. יש לכם אלף שעות ללימודי קודש? למדו בהם גם תנ"ך, היסטוריה, פילוסופיה, מוסר וספרות יהודית. מלאו את בני הנוער בתוכן ואל תשעממו אותם למוות במשך חודשים, בענייני מי שנמנם בזמן קריאת מגילה, אם יצא ידי חובתו אם לאו.  

בניית יסודות רוחניים יותר ותודעה היסטורית איתנה, אולי יפחיתו גם את מספר הדת"לשים וייבנו מנהיגים ראויים יותר. ההיסטוריה מלמדת כי תרבויות שהצליחו להביא עצמן לפריחה התבססו על מסד תרבותי רחב יותר מקבצי חוקים מפולפלים. אף לא ניתן להבין את הגמרא לעומקה ללא בסיס ראוי של ידע בתנ"ך ושל תקופת בית שני.

לסיום, מקובל בציבור הדתי ללעוג לאותם 'עמי הארצות' אשר אין להם מושגי בסיס ביהדות והם אצים רצים ללימודי הקבלה, שהם טרנד עכשווי. יש לעצור לרגע ולחשוב, האם איננו נוהגים בדיוק באותה הצורה?

אסף וול, בעל תואר ראשון בפילוסופיה. זוכה פרס הדיקן למצטייני תואר שני בחוג לתולדות עם ישראל, אונ' חיפה.

בעד איזה אסף אתם? הצביעו והשפיעו באמצעות מנגנון התגובות