שיאן השכר הציבורי - בכיר בבי"ח של הכללית עם 111,382 שקל

שיאני השכר במגזר הציבורי הם מנהל מחלקה באחד מבתי החולים של שירותי בריאות כללית עם 111,382 שקל ברוטו בחודש וצבי אורבך, מנהל כספים בבנק ישראל (שפרש בינתיים) עם 102,872 שקל. כך עולה מדו"ח הממונה על השכר באוצר לשנת 2005 שפורסם היום. את רשימת אלף השיאנים המובילים במגזר סוגרים מנהל מחלקה בחברת החשמל (38,975 שקל) ומנהל אגף באוניברסיטת חיפה עם שכר דומה.

הממונה, אלי כהן, מציין כי הברוטו בפועל של עובדי בנק ישראל כולל תשלומים בעד ימי חופשה והשתלמויות שנצברו וניתנים לפדיון לפני הפרישה אך לא נוצל עד לשנת הדיווח. הוא מציין כי זו חריגה ביחס למקובל בשירות המדינה והשירות הציבורי. בשירותי בריאות כללית נקראות הטבות השכר הייחודיות "קיצור תורים" ו"מחוץ לסל".

בראש רשימת האלף - בכירים במאוחדת

את רשימת אלף השיאנים המסודרת לפי הברוטו המקובל, מובילים 2 בכירים בקופת חולים מאוחדת, אחד הוא בעל תפקיד לא מזוהה עם שכר של 95,633 שקל, והשני, מנהל אגף עם שכר של 90.030 שקל.

בסדר הזה, מנהל המחלקה בבית החולים של הכללית ממוקם במקום 7 ברשימה (עם 71,303 שקל) ומנהל הכספים בבנק ישראל רק במקום ה-38 (עם 55,736 שקל). מכאן ששיעורי הטבות השכר בשני המוסדות המובילים הם 55% בקופת החולים, ו-85% בבנק ישראל.

בקרב 100 המובילים, הכוכבים הבולטים נמנים בעיקר על קופות החולים המוגדרות כ"גופים נתמכים", חברות ממשלתיות בנוסף לבז"ן (בטרם הופרטו) הם נמלי אשדוד וחיפה, חברת החשמל ורשות שדות התעופה. באצולת השכר הזאת רק 5 בסך הכל הם מבנק ישראל.

כך למשל, גם לנתבים בנמל אשדוד, החריגים במועדון ה-100 של המנהלים והבכירים, אשר שכרם נע סביב 55 אלף שקל - יותר מזה של מנכ"ל רשות הדואר ויו"ר דירקטוריון מפעל הפיס שמפגרים אחרי הנתבים ב-1,000 שקל, ושלא לדבר על רקטור האוניברסיטה העברית בירושלים אשר מדדה הרחק מאחוריהם עם שכר ברוטו של 47,623 שקל. פחות אפילו מדובר בז"ן הקרוב יותר לנתבי אשדוד ששכרו 50,845 שקל - כפליים מהמקובל לדוברי החברות הממשלתיות.

בכירי בנק ישראל בחברה טובה

אם מדובר בחגיגות שכר, בכירי בנק ישראל נמצאים בחברה טובה, אבל אינם כוכבים יחידים במועדון. ממוצע השכר הגבוה ביותר שלהם עם התוספות הייחודיות עומד על 57,449 שקל, ושל השכר הגבוה - 50,988 שקל, ומדובר ב-108 מתוך כמעט 800 עובדים. בחברות הממשלתיות (נמלים, בז"ן, חשמל) ההיקפים גדולים יותר. ממוצע הרוב בבנק המרכזי הוא 17,405 שקל, והעובדים כבר ויתרו על התוספות הייחודיות לקראת הסכם השכר החדש כדי להתיישר עם שירות המדינה.

עלייה ריאלית של 2% בשכר הגופים המדווחים

הדו"ח ה-13 של הממונה על השכר, מכיל את נתוני השכר של כ-271 אלף עובדי הגופים הציבוריים המתוקצבים והנתמכים מתקציב המדינה שהועסקו ב-2005 בכ-224 אלף משרות, כולל ברשויות המקומיות, בחברות העירוניות, במועצות הדתיות והתאגידים למיניהם. לא פחות מ-697 גופים ציבוריים חייבים בדיווח על השכר הנהוג בהם לפי חוק יסודות התקציב, מהם דיווחו בפועל 98%, כשהיקף עלויות השכר אצלם הסתכם ב-2005 בכ-42.7 מילירד שקל.

חריגים בתע"א ובחברת החשמל

החריגים נמצאים בחברות הממשלתיות שמכתיבות ממוצע גבוה ביותר מ-50% כמו של 11,917 עובדי התעשייה האווירית שהוא 16,569 שקל ושל 13,140 עובדי חברת החשמל בסך 17,766 שקל.

גם 671 הדירוגיים של בנק ישראל נמצאים בסביבה הזאת,עם ברוטו ממוצע בסך 17,405 שקל, כולל ההטבות החריגות בעיני הממונה על השכר,שאין לשכנים שלהם מאותו הכפר: 116 עובדי רשות ניירות ערך שהממוצע שלהם הוא 18,183 שקל או של ה-62 מהבנק לפיתוח התעשייה (חברה ממשלתית) עם הממוצע של 19,545 שקל בחודש, אבל איכשהו לא נמצא בעין הסערה כמו הבנק המרכזי.

רשויות מקומיות - אין חריגות שכר

תחת עננת השביתה במשק עקב הלנת השכר ברשויות המקומיות ראוי להפריך את השמועות על חגיגות שכר כביכול אצל בכירי הרשויות שאין להם כסף לשכר העובדים מהשורה. בדיקת מדגם של הרשויות במצוקה מעלה כי השכר הגבוה ביותר - של מבקר הפנים בעיריית טייבה - הוא רק 26,793 שקל, וממוצע הבכירים שם רק 11,028 שקל. ממוצע קומץ הבכירים בג'סר א-זרקא הוא 21,522 שקל, בירכא - 17,372 שקל, בבקה-אל-גרביה - 15,258 שקל, ובחורפיש - 15,259 שקל.

אפילו ברשות היהודית היחידה שבמצוקה - חריש-קציר - ממוצע הבכירים הוא רק 17,325 שקל. סדרי גודל דומים מאפיינים גם את המועצות הדתיות שבמצוקה. השיאנים בקטע הזה הם מנהל בתי המלאכה של המועצה בירושלים (20,826 שקל) ומזכיר המועצה בגבעתיים (21,901 שקל). בבני-ברק ממוצע הבכירים אפילו ירד מ-10,859 שקל ב-2004 ל-8,710 שקל ב-2005.

מוסדות אקדמים

נשיא אוניברסיטת תל אביב - 44,788 שקל, נשיא הטכניון - 49,498 שקל, רקטור האוניברסיטה העברית - 47,623 שקל, נשיא אוניברסיטת בר-אילן - 46,143 שקל ו נשיא מכון ויצמן - 46,712 שקל.

הממונה, אלי כהן, אמנם מסתייג בהגינותו מהממד הסטטיסטי ש"התנהגות הממוצעים בכל גוף אינה משקפת בהכרח את שכר העובדים ואף לא את השונות של השכר באותו דירוג". מסקנה - אולי חגיגת השכר לא משתוללת בכל רחבי המגזר הציבורי כמו שחושבים, או כמו שהיא משתקפת מפילוח צולב של שיאני השכר לפי הסקטורים (ראה ידיעה נפרדת) אשר בולטת למשל בבז"ן. מכל מקום, נראה שגם שכר המינימום רחוק מלאפיין את הכנסות העובדים הקבועים בקטע הזה של המשק.