אוי ווי זמיר, ג'אז ביידיש!

מאעסטרו בבקשה: השפה העממית הכמעט-נשכחת של יהודי אירופה זכתה לתחייה במופע ג'אז וכלייזמרים ייחודי של להקת אוי דוויז'ן, בשיתוף נועם ענבר מלהקת "הבילויים". המופע, שנערך במוצאי שבת בתיאטרון גבעתיים במסגרת הפסטיג'אז, שילב ניגון של כלייזמרים, כינור, אקורדיון, קונטרבס וקלרינט וכמובן - שירה ביידיש. אוי יו יו יוי.

אוי דוויז'ן (על משקל הלהקה ג'וי דוויז'ן מהאייטיז) אומרים כי הם מבקשים להציל את המוזיקה הנשכחת של תקופת השטייטלים, ולהחזיר לה את כבודה הראוי. "לא מספיק אנשים מנגנים אותה. אם אף אחד לא ינגן אותה, היא תלך לאיבוד", מסביר סולן הלהקה, אסף תלמודי.  

אל הלהקה הצטרף לצורך המופע נועם ענבר, שכבר הראה בעבר נגיעות מזרח אירופאיות עם להקת הרוק שלו - "הבילויים". הוא למד יידיש באוניברסיטה כתחביב, "במחשבה מופרכת שאי פעם אשיר בשפה הזאת".

ענבר מודע לכך שבאופן סטריאוטיפי היידיש מזוהה היום בעיקר עם החרדים: "הם האחרונים שעוד מדברים יידיש ביום יום, אך מכיוון שאני אתאיסט גמור, ויותר מזה - איש שמאל מובהק, בשבילי היידיש היא משהו שונה לגמרי. היא איזושהי דרך להעביר ערכים, ולקעקע את ההגמוניה הציונית. זו דרך להגיד שהיה כאן משהו כבר קודם, בן 1,000 שנים, שהציונות - יחד עם היטלר - מחקה אותו.

"היידיש הייתה מוקצית מחמת מיאוס. אסור היה לדבר יידיש - היא הוקרבה על מזבח העברית. בעיניי, משהו הלך לאיבוד שם. המוזיקה האידית משדרת ערכים יהודיים-חילוניים קדומים, שמאוד מדברים אלי, וגם ערכים קוסמופוליטיים, כי היידיש היתה קוסמופוליטית - היא דוברה בכל ארצות אירופה".

מהיכן החומרים וההשראה?

"את החומר אנחנו לוקחים מקלטות מקוריות מתחילת המאה. אנחנו לא משתמשים בהקלטות ששייכות לתחייה של היידיש משנות ה-70, אלא לדברים הכי ותיקים, כשרק התחילו להקליט את המוזיקה הזאת - כדי ללמוד את היידיש והנגינה מהאנשים שעדיין חיו את זה".

אבל מי בכלל שומע את זה? 

תלמודי: "דווקא קהל יעד מגוון - אנשים שמתעניינים במוזיקת עם, אנשים מתגעגעים למשהו שאיננו". ענבר מוסיף כי הלהקה מופיעה גם במועדונים בת"א, ואז יש אנשים צעירים שרוקדים. "אני חושב שזה קשור ברצון להתנער מההשפעה האמריקנית, מהפופ שהוא כל כך מנוכר ולא מרגש. המוזיקה האידית מאוד נדיבה בעיניי, כאילו מדברת דרך התת-מודע אל הנפש שלנו. זאת מוזיקה עתיקה עם מידע וניסיון שנצבר עם השנים".