תשוקה עזה כמוות
מחקר ישראלי גילה כי עכבישים זכרים ממין האלמנה החומה מקריבים עצמם כמזון לנקבות במהלך תהליך ההזדווגות, והראה כי דווקא העכבישים הבריאים והחזקים בוחרים להתאבד במהלך הרבייה. מדוע זה קורה?
מזה שנים ארוכות ידוע שלא רק הגברים יעשו הכל כדי לבלות לילה סוער במחיצתה של בחורה, אלא גם בעלי החיים הזכרים בטבע, המוכנים להשקיע מאמצים רבים כדי להפיץ את הגנים שלהם ולהעמיד דור חדש של צאצאים הנושאים את מטענם התורשתי. אחת התופעות המרתקות בהקשר זה של מנהגי החיזור הוא הקניבליזם המיני - אכילת בן הזוג במהלך החיזור וההזדווגות או מיד לאחריהם.
צילום: מאיר פרטוש
מדובר בתופעה נדירה למדי בעולם החי, שמזוהה בעיקר עם עכבישי האלמנה השחורה שקיבלה את שמה בשל התנהגותה המפוקפקת וגמלי שלמה, אצלם הנקבה גדולה בדרך כלל פי כמה מהזכר וחזקה ממנו בהרבה. מחקרים שונים שבדקו את הסיבות לאכילת הזכר במהלך ההזדווגות ולאחריה, הראו כי הזכרים שניסו להימלט מהנקבות הרעבות והטורפות לא הצליחו משום שהן חזקות יותר, אולם מחקר חדש שנערך במחלקה לאקולוגיה מדברית באוניברסיטת בן-גוריון, בשילוב מכון וולקני, מגלה כי ב-90% מהמקרים הזכר הקריב עצמו כמזון לנקבה, ושהזכרים שהקריבו את עצמם היו במצב גופני התחלתי טוב יותר מאשר זכרים שלא נאכלו.
החוקרות, פרופ' יעל לובין, רותי אריאלי ומיכל סגולי, בדקו את העכבישים ממין האלמנה החומה - Latrodectus geometricus - להם הרגלי מין מעניינים במיוחד: הזכר הזכר מחזר אחרי הנקבה על-ידי כך שהוא יוצר ויברציות על קורי המשי שלה, חותך קורים ומוסיף קורים משלו. לאחר כשעה של חיזור נמרץ הנקבה נענית לו. אז מבצע הזכר פעולה מפתיעה: הוא מרים את בטנו עד שזו נוגעת בגפי הפה של הנקבה, פעולה המעודדת את הנקבה להתחיל לאכול אותו. זכר שמשתחרר מן הנקבה ימשיך לחזר אחריה עד שיגיע שוב לעמדת הזדווגות ויבצע את ה"היפוך" בפעם השנייה. בשלב הזה בדרך כלל הנקבה עוטפת את הזכר בקורים ואוכלת אותו לגמרי, או משאירה אותו למות בין הקורים.
החוקרות ציינו כי הנקבה אוכלת את הזכר מכמה מניעים: זיהוי הזכר בטעות כפריט טרף, החלטה להשתמש בזכר כמזון, או כאמצעי הימנעות מ"מפגשים סוערים" עם זכרים לא-מוצלחים. לדבריהן, במקרים מסוימים גם הזכר מרוויח מקניבליזם מיני, למשל אם הוא מספק לנקבה חומרים מזינים שמגדילים את המספר ואת האיכות של הצאצאים שהיא תייצר מזרעו, או אם הקניבליזם יגדיל את כמות הזרע של הזכר שהיא תשתמש בו יחסית לזרע שקיבלה מזכרים אחרים. לפיכך הזכר אינו מונע, ואפילו מעודד, את ההתנהגות הקניבליסטית של הנקבה, כפי שנצפה בעכבישים מן המין האלמנה החומה.
ההקרבה המינית הייתה מוכרת עד כה בעיקר במין האלמנה השחורה האוסטרלית, ומחקרים שנערכו בנושא גילו שזכרים שנטרפו הפרו יותר ביצים מאשר זכרים שהצליחו להימלט, מה שאישר שמדובר, כנראה, באסטרטגיית חיזור של הזכר כדי להעלות את הסיכויים להפצת הגנים ולהעמיד דור צאצאים.
ממצא נוסף שבלט במחקר הישראלי היה הגילוי שהאלמנה החומה והאלמנה האוסטרלית אינן בעלות מוצא משותף, ושעכבישים שהם קרובי משפחה "קרובים" יותר בעץ הפילוגנטי, לא מפגינים התנהגות של הקרבה עצמית וקניבליזם של הזכר במהלך ההזדווגות. במין הקרוי האלמנה הלבנה המצוי בצפון הנגב שיעור הקניבליזם היה כ-20 אחוז. הזכרים שנאכלים הם יותר קטנים וחלשים, מה שמרמז על אסטרטגיה של הנקבה להימנע מלהזדווג עם פרטנר פחות מוצלח, ולא על אסטרטגית הזדווגות של הזכר. תוצאות המחקר הנוכחי מרמזות על כך שתופעת ההקרבה העצמית התפתחה יותר מפעם אחת בקרב עכבישים ממין האלמנה בשל לחצים אבולוציוניים.
