מצטערת, הריון נראה לי חילול הגוף הנשי
אין חובה להסכים לגבי פוליטיקה, תחביבים או כל נושא אחר בעולם, אבל ילדים? זה חמוד ומקסים ומתוק, ומי שלא חושב ככה הוא פסיכופת מסוכן. לפעמים אני מרגישה בגרסה משונה במיוחד של "חוטפי הגופות", ואם חלילה אנשים יידעו שאני לא "מהם", קשה לדעת מה יקרה לי, אז אני שותקת. עד עכשיו
הייתי יכולה להבין את זה אילו חלק מהאנשים היו רוצים ילדים. אחרי הכל, לכל דבר יש ביקוש, בין אם מדובר בספרות, כדורגל, פיסול בעיסת נייר, תקשור עם מלאכים או כל דבר ביזארי אחר. אבל זה בדיוק הקטע, לכל דבר יש אוהדים, אבל גם אנשים שמסתכלים עליהם מהצד ולא מבינים למה. לכל דבר, חוץ מילדים.
כל הקטע של הריון, לידה, גידול ושאר ירקות נראה פשוט נורא הגיוני לכולם, חוץ ממני, שמסתכלת מהצד ורואה איך אנשים שפויים והגיוניים נופלים לזה, בזה אחר זה. לפעמים אני מרגישה כאילו אני נמצאת בגרסה משונה במיוחד של "חוטפי הגופות", ואם חלילה אנשים יידעו שאני לא "מהם", אי אפשר לדעת מה יקרה לי, אז אני שותקת. עד עכשיו…
הריון
מקובל לחשוב שהריון זה נורא נשי ויפה, ובטן של הריון זה סקסי. כל מה שעולה בי כשאני מסתכלת על נשים בהריון זה פחד, מידי פעם גם פחד אימים, או סלידה עזה. מצטערת, הריון נראה לי מחריד, חילול הגוף הנשי. בפעמים הבודדות שהעזתי להגיד את זה לאנשים, הם ענו לי בעיניים חולמניות "אבל זה לא להשמין, זה רק בטן של הריון, זה נורא סקסי". כן, להיראות כמו טנק עם ציצי זה נורא סקסי, גם בצקות ברגליים, לקום מיליון פעמים בלילה כדי להשתין (וכשאת טנק, זאת לא משימה קלה), טחורים, אובדן סידן ונשירת שיער זה סקסי. ושיא החושניות מגיע כשהנוסע השמיני הזה מנסה לבקוע לאוויר העולם תוך כדי ניסיון להרוג את אמא יקרה לו יקרה. למרבה הצער, תודות להתקדמות הרפואה, ברוב המקרים זה לא הולך לו, אז הוא מסתפק בקריעת איברים אינטימיים, לא לפני שתקעו לאמא שלו בגב זריקה שהיתה מפחידה פילים. אבל היי, שטויות, כמה שעות/עשרות שעות של צירים וכבר את בדרכך הביתה, כמו חדשה. כלומר, עם איזה 15 קילו עודפים, לעיתים דיכאון שלאחר לידה, וכמובן, עם הילד.
ילדוּת
מניעת שינה הוא עינוי ידוע. כעבור זמן מה האדם מאבד קשר למציאות, מוכן למכור את אמו ולגלות כל סוד שיש ברשותו על מנת שיתנו לו לישון. כשחוטפים ממדינות אויבות עושות את זה זה נחשב לא אתי, כשתינוקות עושים את זה, במשך שנים, הם עדיין נחשבים חמודים וצמד ההורים צריכים להמשיך לתפקד ולהתפרנס כשהם נמצאים במצב שהמדע הוכיח שגוף אנושי אינו יכול לתפקד בו. אבל היי, שטויות, יש כל כך הרבה פיצויים שהופכים את זה לשווה! החלפת חיתולים, למשל, או האושר שמגיע בכל פעם שהוא פולט על החולצה הכי יפה שלך. וכמובן, ישנה ההבטחה לעתיד טוב יותר, שיגיע כשהילד יגדל מספיק בשביל לשאול "למה" על כל דבר, לראות קלטות של הדצים או ציפי שביט, לשבור כל חפץ היקר להוריו (חיבה מיוחדת לחפצים חסרי תחליף עם ערך סנטימנטלי), לגלות פרטים מביכים מהווי המשפחה/חיי המין של ההורים בזמן ארוחה משפחתית ולתחוב אצבעות לשקעים חשמליים.
התבגרות
סופסוף אפשר לישון, לנהל עם הילד דיאלוג שלא נלקח מ"פינוקי", לצאת איתו לנסיעות בלי להזדקק לזריקת הרגעה (להורים או לילד) ובקיצור, להתחיל ליהנות. הבעיה היחידה היא שכעת הילד הוא בן-עשרה מוכה חצ'קונים, שמגלה חיבה עזה לבגדים שחורים ולזמרים ששותים דם של בעלי חיים או לבגדים ורודים ולבריטני ספירס. זה לא ממש משנה, כי בכל מקרה הוא שונא אתכם, כך שתשמעו את המוזיקה רק מעבר לדלת ותזכו לראות את הבגדים שלו רק כשהוא יוצא מהבית בטריקת דלת, מבקש (דורש) כסף או צועק עליכם שאתם הורים גרועים והרסתם לו את החיים.
בגרות
קצרה היריעה מלפרט את אובדן הפרטיות והחיים האישיים, הפגיעה בזוגיות, הדייטים הראשונים, השירות הצבאי, הטיול, לימודים ועוד. בסופו של כל התהליך הזה אתם מסתכלים על הילד החמוד שלכם ורואים רואה חשבון שמנמן וממושקף, שמקבל את הקיק שלו בחיים מלפתור סודוקו. אבל היי, שטויות, לא משנה מה הוא עושה ועד כמה הוא, האשה והילדים שלו מעצבנים אתכם, העיקר זה שיש מישהו שיטפל בכם בשעת זיקנה. כלומר, מישהו שיצפה מכם לשמור על הנכדים, להכין אוכל בחגים, וכשתהיו מבוגרים מדי בשביל לעשות את זה - יזרוק אתכם לבית אבות ממשלתי זול, בו מקור האושר היחיד שלכם יהיה הפירה של ימי שלישי, ג'לי זרחני, ועם קצת מזל, הטרדות מיניות מצד איש סגל שחושב שאתם סניליים.
אז בינינו, אם ממש דחוף לכם להחזיק משהו חמוד בבית, לא כדאי להתפשר על טרנטולה או רוטוויילר ולהוציא את כל הכסף שהייתם מוציאים על גידול הילד על פיליפינית חמודה שתדאג לכם בזקנתכם? לפחות לא תצטרכו להחליף לה חיתולים בשביל זה.
לפנייה לכתב/ת 
