גזענים, משלנו

בשבת שמעתי שיחת ילדים שהלוואי ולא הייתי עדה לה. עברתי ליד בית כנסת מהזרם החסידי, שאחסוך ממנו את הבושה ואדלג על שמו, כשאוזני קלטו שיחה כנה בין שני ילדים. הם ישבו על המדרגות בכניסה למבנה כשהקטן מביניהם, ילד חמוד עם פאות מסולסלות ומבט תמים פנה לגדול בשאלה שהוציאה אותי משיווי משקלי: "תגיד, מה זה תימנים?". השני, בלי למצמץ אפילו לשנייה ירה את התשובה: "תימנים זה יותר גרוע מספרדים, כי הם יותר חומים".

הדו שיח ההזוי הזה החזיר אותי 18 שנה אחורה - ילדה מפוחדת ב"בית יעקב" חסידי מוכר וידוע. הייתי בעלת יכולת השיזוף היחידה בכיתה ג' 2, והייתי מצורעת. אני זוכרת את עצמי מתחבאת בהפסקות בכיתה כדי שאולי השמש תכהה את עורי.

חברתי היחידה ל"ספסל המצורעים" הייתה ציפי. היא אומנם נולדה עם "הגנים הנכונים" ולא נשאה כמוני "דם מעורב", אך בכל זאת גם פולנים נולדים לעיתים עם עור כהה. העיניים הירוקות המדהימות שלה והשיער השטני הגולש לא עזרו לה לעבור את מבחן המקובלות הנוקשה אותו הציבו בובות החרסינה, חברותינו לכיתה. נערה שבמגזר החילוני הייתה מקבלת פוסטר ענק בנתיבי איילון ישבה לידי מכווצת, מתנצלת על קיומה - כן, שתי "החומות" היחידות בכיתה.

מלבד המחשבה על כך שבחיים לא נהיה יפות כמו הלבנות צחות העור שאיכלסו את בית הספר נחשבנו לטיפשות, כי טיפשות וחום זה הולך ביחד, בהיגיון מעוות שלא הצלחתי אף פעם להבין.

גם כשעברתי מבית הספר הפרטי לבית יעקב "כללי" וסקאלת הגוונים בכיתה השתנתה משמעותית - ענייני הגזע לא חלפו מהעולם. למזלי הרב, מוצאי "המעורב" ושם משפחתי האשכנזי הצילו אותי מלהיכלל במפורש תחת הקטגוריה הלא נכונה אבל בלבי הייתי שם, סופגת את היותנו מוקצות מחמאת מיאוס. תחושת ה"לא יוצלחות" הנטועה עמוק בילדים כהי עור במגזר החרדי לא עזבה אותי גם שנים אחר כך ולולא מורה מדהימה בתיכון שגרמה לי להאמין בעצמי איני יודעת האם הייתה לי היום תעודת בגרות, ובטח שלא תואר אקדמי.

בכאב רב אני מודעת לכך שהתפיסה המזעזעת הזו אינה נחלתן הבלעדית של ילדות מרושעות בנות שמונה. ישנם במגזר החרדי אנשים מבוגרים ושכלתניים, רבנים ואנשי ציבור שחושבים בדיוק ככה.

תומכי התפיסה הגזענית בקרב החרדים מוצאים דרכים רבות על מנת לחפות על דעותיהם הקיצוניות תחת מגוון רחב של תירוצים. "זו שאלה של התאמה בן בני הזוג, באוכל ובמנהגים". אומר לי בהצטדקות אחד מהם, לזה שהסבתא ההונגרית שלו מקללת את הגפילטע-פיש הפולני המתוק שאשתו מכינה אין לו כמובן הסבר. גם לזה שההלכה "ברוב חוצפתה" פתרה את "מצוקתם" וקבעה כללים הלכתיים ברורים לנישואין מעדות שונות. הם בחרו להשאיר את הנושא הלא רלוונטי הזה בתוך ה"שולחן ערוך" בתקווה שהסוגיה לא תגיע לעולם לשלב המעשי, לפחות לא אצלם במשפחה.

היום כשאני שומעת על דיין מוכשר שלקח לו זמן להתברג במערכת כי "לצערו" נולד לאם ספרדייה ולאב אשכנזי - אני חוזרת אחורה. כשאישה רעת לב, סליחה שאין לי הגדרה אחרת, אשר אינה מודעת לגנים "החומים" שלי מספרת על שכניה החדשים, וכמה הקלה הרגישה "שלמרות מוצאם" הם נקיים ומטופחים - אני מחייכת חיוך נימוסי מבחוץ ורוצה להקיא מבפנים.

אז תגידו לי עד מתי? לפני יותר מ-60 שנה שרפו אותנו כי היינו יהודים "גזע נחות", שישה מיליונים היו ואינם. למה כיום כשנותרנו בעולם בקושי שתים עשרה מליון, תיאוריות על גזעים משובחים יותר או פחות שגורות בלשוננו ומפעפעות בליבותינו.

מתי נישואים של פולני ותימנייה יהיו לגיטימיים במגזר שלנו כמו הונגרי עם "ייקעא"?, מתי נתערבב חזרה לעם אחד ומאגר הגנים יאוחד שנית כולו? רק זה יגרום להעלמת התופעה הנוראית הזו ולא נצטרך לשמוע יותר על טיפוסים שחושבים ש'האם הוא עיראקי או אוסטרי?' זו שאלה לגיטימית בשידוכים, עבודה או כבסיס לעשיית הון פוליטי.

ובינתיים, עד שזה יקרה, בכל קיץ מחדש אני מקפידה באדיקות "לתפוס צבע", להפנות את מבטי היישר אל קרני האור ללא חשש ולהיות סוף סוף שלמה עם קיומי.