11 הרגעים של אולמרט

1.

הסחת דעת: יום ראשון, ישיבת הממשלה. הרמטכ"ל החדש רב-אלוף גבי אשכנזי וסגן ראש השב"כ הישן י. מבצעים עבור ראש הממשלה את העבודה. אשכנזי התריע מפני ההתעצמות הבלתי פוסקת של החמאס. י. הזהיר מפני אנרכיה ברשות הפלסטינית. אולמרט לא נדרש ולו למילה אחת על הדו"ח החלקי של ועדת וינוגרד שיציף למחרת את תווית הכישלון שתדבק בו מעתה ואילך. יש ראשי ממשלות שקברו נושאים שנויים במחלוקת בוועדות חקירה, ויש ראש ממשלה שניסה לקבור ועדת חקירה בקובעו דיון בנושא שנוי במחלוקת.

2. 

הלם: יום שני 5:20 אחר הצהרים. ראש הממשלה אהוד אולמרט צופה בלשכתו בירושלים בשופט וינוגרד נועץ בו חרבות ומטיל בו את עיקר האשמה להתנהלות הכושלת במלחמת לבנון השנייה. השקט מתוח, אולמרט כמעט אינו פוצה פה, כך גם העוזרים. הדו"ח חמור בהרבה ממה שציפה, אך כשחמשת חברי ועדת החקירה יורדים בטור מכורסאותיהם בבנייני האומה הסמוכים, אולמרט כבר קיבל את החלטתו. הוא, ביזמתו, אינו מתפטר למרות הכל.

3.

מחול הפיגיונות: יום שני 6:30 בערב, 45 דקות אחרי שהשופט וינוגרד מסיים להקריא את תמצית הדו"ח החלקי. בכיר בתנועה אומר ש"אם אולמרט לא יתפטר – קדימה תדאג שיילך". אנשיו של ראש הממשלה מרימים טלפונים זועמים בניסיון להשיג שליטה במצב. לאורך אותו ערב נשמעים יותר ויותר שרים מקדימה, וממפלגות הקואליציה שאומרים לנו שוינוגרד סגר את הגולל על אולמרט כראש ממשלה. אבל בישיבת שרינו בלשכת אולמרט הם מצטרפים למקהלה התומכת באי ההתפטרות ביד אחת, בעוד האחרת מוסתרת בז'קט ואוחזת בניצב הסכין. רק מאוחר יותר יסתבר שרובם ככולם, חוששים להצטרף למחול הפיגיונות ומחכים שהזמן יעשה את שלו.

4.

קריסה: יום שלישי, 11:10 בבוקר, האוהל בחצר לשכת ראש הממשלה בירושלים, טקס החלפת המפקח הכללי של המשטרה. אולמרט מנקר קלות, לאחר שבמהלך הלילה הקודם עלעל בכל 320 עמודי דו"ח וינוגרד, כולל הפרק הסודי. יועץ התקשורת מעביר לו סוכריה. עוזר אחר מעביר פתק שיתעורר כי זה נראה לא טוב. למרות שהלשכה משדרת תחושה של עסקים כרגיל ואנו עוד נתגבר, הרי שאולמרט ואנשיו חשים שכלו עליהן כל הקיצין ומעכשיו זאת רק שאלה של זמן.

נרדם בטקס החלפת המפכ"לים (צילום: גיל יוחנן)

5.

התעשתות: יום רביעי, 10:00 בבוקר בחדר הישיבות בלשכה, ישיבת ממשלה מיוחדת הממנה ועדת שרים בראשות אולמרט ליישום מסקנות וינוגרד, וועדת יישום פרטנית בראשות הרמטכ"ל לשעבר, אמנון ליפקין שחק. אולמרט מודיע שלא יתפטר ומקבל תמיכה פורמלית של חברי הממשלה. אולמרט, ברגע זה, חש שעדיין לא הכל אבוד ותובע מאנשיו להפגין נחישות כלפי התקשורת הקוראת להתפטרותו.

6.  

מבוכה: במהלך דבריו בישיבת הממשלה, החמיא אולמרט ליריבתו מבית, ציפי לבני, פעמיים. פעם אחת על הערותיה בעניין אי היכולת לעצור את הקטיושות בזמן מלחמת לבנון השנייה ופעם באשר להערה על אי יכולתו של צה"ל להחזיר את אלדד רגב ואהוד גולדווסר מידי חוטפיהם בחיזבאללה. "פעמיים החמאת לי ראש הממשלה", מעירה לו לבני בתימהון. אחרי הישיבה היא קראה לאולמרט להתפטר.

7.

דאגה: יום רביעי 16:00 בלשכתו בירושלים, מתיישבת מולו ממלאת מקומו לבני. בקול קפוא היא אומרת לו שעל רקע מסקנות וינוגרד א' עליו להתפטר. את המתח אפשר לחתוך בסכין, אך אולמרט שומר על שלווה: "אם את רוצה לחתור תחתי – תעשי את זה מבחוץ". אבל לבני לא שולפת עבורו את הערמונים מהאש - "אני נשארת בממשלה", היא אומרת ואולמרט, החושש שמדובר בנקודת קריסה והתרחבות המרד, אינו מפטר אותה במקום. במהלך שיחשב בקרב פרשנים פוליטיים כמבריק משום מה, הוא מחליט לייבש אותה במשרד החוץ. "שהיא תדאג", הסביר בכיר בלשכה.

8. 

אנחת רווחה: יום רביעי 17:20, קריית הממשלה ירושלים. אולמרט וראשי לשכתו צופים במסיבת עיתונאים מתוקשרת מאוד של לבני במרחק שני בנינים מהם. הם נהנים לראות אותה מתפתלת מול שאלות העיתונאים התובעים לדעת מדוע לא התפטרה, ואיך תמשיך לכהן תחת ראש ממשלה שהיא מאמינה שכשל בתפקידו. אולמרט מחייך חיוך גדול ומשחרר אנחת רווחה. שלב ראשון בדיכוי המרד בוצע בהצלחה.

9.

קורת רוח: יום רביעי 18:00, חדר סיעת קדימה בקומה החמישית של משכן הכנסת בירושלים. יו"ר הקואליציה אביגדור יצחקי, המקטרג הראשי של אולמרט, מודיע על התפטרותו. אולמרט בינו לבינו אומר ברוך שפטרנו מעולו של זה. ראש הממשלה אינו מתייחס ללבני היושבת לצידו ומבחינתו, כמו מבחינת עדת תומכיו, היא נחשבת כגוויה. שמעון פרס משחרר בדיחה על המתח בין השניים בפתק לרוני בר-און ושר הפנים מקריא אותה. אולמרט חוזר הביתה מחייך, כדי לזכות באכזבה אמיתית: מנצ'סטר יוניטד מובסת על ידי מילאן 3:0. נורא ואיום.

10.

אני יכול לצאת מזה: יום ה' 19:00 כיכר רבין בתל-אביב. למעלה מ-100 אלף מפגינים תובעים את ראשו של ראש הממשלה ושר הביטחון. זה הרבה יותר ממה שאולמרט היה רוצה לראות שם, אבל הרבה פחות ממה שעלול היה להיות. שעות אחדות קודם לכן מתקשר אליו השחקן והאב השכול שלמה וישינסקי. גרושתו, השחקנית אסנת וישינסקי, מנחה את הפגנת ההמונים הערב, אבל שלמה מחזק את ידי אולמרט: "אתה לא צריך להתפטר", הוא אומר לו. אולמרט חוזר למעון הרשמי ברחוב בלפור בירושלים רגוע יותר. אם זה כל מה שיש להם, ניסיון מרד שדוכא באיבו וההפגנה הזאת, הוא מאמין באמת ובתמים, אני אוכל לשרוד עד לוינוגרד ב', המסכם, בקיץ.

11.

אימה: גם ראש הממשלה הנחוש להיאחז בקרנות לשכתו יודע, שאת אות הקין שהדביקה לו ועדת החקירה שמינה לבדיקת כשלי לבנון, אי אפשר להסיר בניתוח פלסטי, ובוודאי לא בספין פוליטי כזה או אחר.