בקרוב אצלך

" לַכֹּל, זְמָן; וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ, תַּחַת הַשָּׁמָיִם " (קהלת)

אם הגעת לגיל המופלג 19 וחודש את ודאי יודעת במה מדובר. אם אחיך הצעיר התחתן שבועיים לפניךָ, כנראה שגם אתה כבר בעניינים. מדובר ב"בקרוב אצלך" הידוע לשמצה. לכאורה מדובר באיחול תמים, אבל עלינו קשה לעבוד. אנחנו נזהה רשעות של דודה יאכנע גם מתחת לשמונה מטרים של כיסוי ראש מבטון מזוין. אם הדבר אכן נובע מ"דאגה כנה", מדוע התשובה האינסטינקטיבית שבא לנו לתת כתגובה לאיחול זה "ואת, מתי תזכי אותנו במי שברך לחולה צרעת"?

בעניין זה צר לי לאכזב אלפי רווקות מצועפות. התופעה אינה נעלמת אחרי שמתחתנים, גם לא אחרי הילד הראשון. ממקור בלעדי נודע לי שאפילו לא אחרי שהבאת הביתה תאומים. לא לחינם אין מנהלים משא ומתן עם טרוריסטים, הם לעולם אינם יודעים שובע. אם כבר התחתנת – אז מתי תזכה אותנו בפדיון הבן. ואם נולד בן – מתי נזכה לבר המצווה, לנכדים, לנינים, לייבום, לחליצה, מתי תזכה אותנו במצוות שילוח הקן ומתי כבר תזַכה אותנו במצוות 'ברוך המשיב גרושתו'? אני חושש שזה לא ייגמר אפילו כשנגיע לגבורות. לא אתפלא אם ביום ההולדת השמונים, איזו דודה תשאל: "נו חמוד, מתי נרווה ממך קצת נחת במצוות גילוי מצבה?"

הַסבירו לי במחילה, מה הרעיון הטקטי בלזרוק לבחורה, שכבר יש לה מנוי רב-שנתי בעמוקה, "בקרוב אצלך". או לתפוס זוג נשוי + 0 בברית מילה, לטפוח לאשה על הבטן ולשאול "נו, מה אתכם?" למה בדיוק מצפה השואל? (בד"כ מדובר בשואלת). שבת הזוג תכה על מצחה ותקרא: "וואלה! באמת הרגשתי ששכחנו משהו! איציק, עכשיו אנחנו הולכים לחדר השינה!"

אז מה עומד מאחרי העניין הזה? חקירת רצח מתחילה במניע. גם כאן, כנובע מחומרת המעשים, ננסה לבדוק: מה דוחף את אנשי ה"בקרוב אצלך". ובכן, נראה כי מדובר ביאכנעיות שמקורה בקנאה. האם אתם מצפים מדוד שהתחתן בגיל 20 לפרגן לאחיין המסתובב כל יום עם בחורה אחרת? כזה אחיין הנמצא על הקו נתב"ג - בנגקוק באותה תדירות בה הוא נאלץ להסיע את הילדים לחוגים? ואיך תוריד מי שחוֹוָה משבר גיל שישים, את המורל לבחורה בשיא פריחתה? "בקרוב אצלך" תמיד יפעל את פעולתו ביעילות.

לכן, כמה בקשות מציבור האזרחים המודאגים והמאחלים, שהרי סוף מעשה במחשבה תחילה. לפני שאתם שולחים מישהי להדליק נר על קבר של איזה צדיק, כזה שאפילו הGPS שואל נהגים בדרך איפה זה יוצא. ולפני שאתם שולחים אותה לשופרסל באשדוד, שם יש כיסא בעמדה 9 שכל קופאית שהתיישבה עליו - התעברה. ואפילו לפני שאתם משקים את בן הדוד מים קדושים מהרדיאטור של הוולבו הקדוש של הרעבע מנטויז'ניץ.

עצרו לרגע.

זה לא יעזור.

לא, גם לא פרוסת החלה ששמרתם כסגולה מחתונתכם שהתקיימה בתום מבצע קדש.

אנשים לא מתחתנים, מולידים או מתגרשים ממגוון סיבות. אל תִדָחַפו להם לשחלות ולפרוסטטה, למרות שבמגזרנו מדובר במצוות עשה מדאורייתא. קודם כל זה לא עניינכם (וידוע שאתם "רק רוצים לעזור"), בנוסף אתם סתם מלחיצים.

לסובלים מהתופעה שמן העבר השני, מומלץ לא להתרגש. רוב המאחלים אינם עושים זאת מרוע לב, אלא כתוצאה מחוסר משווע בטאקט ובתאי מח פעילים. אז לאירוע הבא, קחו אתכם מעיל יפה מעור של פיל, ואם יוצא לכם לפגוש את דודה יאכנע באיזו הלוויה משפחתית, גשו אליה ואל תהססו לאחל: "בקרוב אצלך".