ירושלים של מטה: מי אחראי לנטישה?
הרחובות מלוכלכים, העוני משתולל, הרוב הציוני אבד - וגם היהודי אינו מובטח עוד. האם זו המועצה החרדית, שמדרבנת את בריחת הצעירים מהעיר - או אולי דווקא המקטרגים הסדרתיים, שמכפישים את שמה בשם אינטרס פוליטי צר? ניתוח של מציאות אפורה בבירה - וגם תוכניות לעתיד ורוד
| ניר ברקת |  | אורי מקלב | | | | |
ניר ברקת
אחד מכל עשרה ישראלים נולד בירושלים - כך אומרת לנו הסטטיסטיקה, אך זו אינה מגלה לנו כמה מתוכם ימשיכו לחיות בה גם כשיתבגרו. מה שכן ידוע הוא שלמרבית הירושלמים יש לפחות ארבעה או חמישה חברים, שנמאס להם מהקושי של החיים בעיר, ושהחליטו בצער לעזוב ולבנות את ביתם במקום אחר. שלא כרבים אחרים, שפשוט עוברים דירה ומאמצים את מקום מגוריהם החדש אל זהותם, ירושלים נותרת תמיד עמוק בליבם של אלו שעזבו אותה.
עוד דברים נפלאים רבים. אבל יותר מכל, יש בה אנשים שעוד לא אמרו נואש ושמתכוונים להישאר ולהחזיק בה, משום שהם מאמינים ביכולותיה. אנחנו, החברים שלכם שהותרתם מאחור, לא מתכוונים להצטרף אליכם בקרוב. אפשר להפסיק לשאול אותנו אם אנחנו עדיין גרים כאן. אנחנו לא נהיה האחרונים ש"מכבים את האור ביציאה", מכיוון שאנחנו מאמינים בירושלים ואוהבים אותה. עמוק. בנפש.
חזור למעלהאתם, ה"ירושלמים לשעבר", מפוזרים היום ברחבי הארץ, מכירים בדרך כלל עוד כמה כמוכם שגרים בסביבה ולעתים אפילו תזהו אותם בלי מידע מוקדם. כמו ישראלים בניכר, אתם תמיד מטים אוזן לשיחה על ירושלים, ושמה תמיד מלווה בתחושה קלה של אכזבה מהעיר, שלא סיפקה את כל מה שקיוויתם לו. עמוק בלב, רובכם רק מחכים להזדמנות הראשונה, לשביב הראשון של תקווה כדי לומר "קדימה, אורזים את הדברים ועולים חזרה הביתה".
כי בסופו של דבר, אתם אוהבים את ירושלים. אתם זוכרים היטב את הרחובות בשכונה, את הטעמים, הריחות והאוויר הקריר והיבש, שאין כמוהו בשום מקום אחר. למרות מה שהיא הפכה להיות בשנים האחרונות, ועל אף הדיבורים הקשים על כך ש"גנבו לנו את העיר" ו"אין סיבה להישאר כאן", אתם עדיין מצפים לנס. אתם עדיין מקווים שיבוא היום בו ירושלים תהיה עבור ילדיכם מה שהייתה עבורכם כשאתם הייתם ילדים - מקור לגאווה.
נכון, כלכלת ירושלים רעועה, ישנו חוסר במקומות עבודה לצעירים, מערכת החינוך נוקשה, שמרנית ואינה מתחשבת בצרכי התושבים, וחיי התרבות והספורט זוכים להשקעה מזערית בלבד. במציאות זו, אין זה פלא שהחלטתם להציב את איכות החיים שלכם לפני הסנטימנטים ועברתם למקום שיוכל לספק לכם איכות חיים של ממש.
ירושלים כבר איבדה את הרוב הציוני בה, ואם לא נבלום את ההגירה השלילית - תאבד בקרוב גם את הרוב היהודי ההכרחי לבירת ישראל. הנהגת העיר הנוכחית אינה פועלת לשינוי המגמות ולעצירת ההגירה השלילית מהעיר, ואפילו משלימה איתן. כמו קיסר רומאי, מתעלם ראש העיר מהבעיות עצמן, ומקדיש את מרצו לטיפולי "מייק-אפ" בדמות יחסי ציבור, בניית מונומנטים ועריכת חגיגות ראוותניות. אני בטוח שאף אחד מכם לא ישקול לחזור לעיר בזכות גשר הכניסה החדש שלה, ושהרוב היהודי בה לא יובטח על-ידי ספינים תקשורתיים.
אך המצב עדין לא אבוד, רחוק מכך: בירושלים יש עדיין צעירים וסטודנטים שלומדים, מבלים ומתנדבים, יש בה יותר מוסדות אקדמיים לאמנות מאשר בכל עיר אחרת בארץ, ויש בה
צביעות סביב לה
חולמים ירושלים - מהקריה
רון בריימן
כשנתב"ג מסומן כ-TLV ואפילו התחנה הצבאית משדרת מיפו - מה לנו כי נלין על שגרירים זרים המתנכרים לבירת ישראל?
עלינו להפוך את ירושלים למקום שמושך אליו צעירים וצעירות. בעזרת עבודה מאומצת של כולנו, נגרום לעיר להיות מוקד משיכה למשקיעים מכל רחבי העולם, שיעמדו בתור כדי ליהנות מיתרונותיה הרבים וכך יסייעו להוציא את העיר מהמשבר הכלכלי בו היא נתונה. באמצעות פיתוח רפורמות בחינוך נוכל למקם את ירושלים בראש החץ בתחום, כראוי לבירת ישראל. כשנשקיע בתחומי התרבות והתיירות, תהפוך ירושלים לעיר אשר שמור לה מקום של כבוד בין בירות העולם.
במקום לשבת ולקטר, עלינו להתאחד ולהשיב לעצמנו את ירושלים. בשנת הארבעים לשחרור העיר, הגיע הזמן לשחרר אותה פעם נוספת ולהחזיר אותה למקומה הטבעי, כמובילה בערי ישראל והעולם כולו. חישבו איזו השפעה יכולה להיות למאות ואלפי תושבים שחוזרים הביתה, פותחים עסקים, מקומות בילוי, תרבות ופנאי וממלאים שוב את רחובותיה של העיר. כולנו רוצים לממש את הפוטנציאל של ירושלים ולהשיב לה את גאוות היחידה - והזמן הזה הגיע. אף שהמצב נראה קשה, אני אופטימי.
הכותב הוא יו"ר האופוזיציה במועצת העיר ירושלים
אורי מקלב
ירושלים, מעבר להיותה עיר הקודש, היא גם העיר היפה מכולן, אשר זכתה על פי המסורת לקבל את תשעת קבי היופי. בעיר פזורים מאות מבנים ומונומנטים, שכל אחד מהם זוכה ליחס אישי, במסגרת פעולותינו לשימור הישן לצד פיתוח החדש. בירושלים קיים גם מגוון אוכלוסיה רחב ביותר, המונה עשרות דתות ומאות כתות, החיות זו לצד זו בשלווה ובשלום. בשנים האחרונות גדלה אוכלוסיית העיר בכ-14 אלף איש מדי שנה. התיירות בבירה נסקה אף היא ביותר מחמישים אחוז. כל הנתונים הסטטיסטיים והכלכליים מצביעים על כך שהעיר חווה נסיקה כלכלית חסרת תקדים, אשר ממנה נגזרות גם עלייה חדה בהיצע מקומות העבודה, גם עלייה ברמת החיים וגם שיפור באווירה הכללית של התושבים והמבקרים, אשר ניכר בכל מקום. לצד כל אלה, ירושלים היא גם עיר בינה - מהמשכילות בעולם. פועלים בה מוסדות המחקר והאקדמיה המובילים במדינה, ומדי שנה מצטרפים למעגל התעסוקה מאות עובדי היי-טק - הענף מוביל את התעשייה בעיר, ומהווה כשישים אחוזים מסך כל המפעלים בה.
על העיר בכל מחיר, גם אם לשם כך יש לשמוט את הקרקע ההיסטורית האיתנה, שעליה היא יושבת, ולמנוע ממנה את המשאבים להם היא זקוקה כל-כך. אני בטוח שאותם משמיצים בעצמם אינם מאמינים בדברים שהם מפריחים; הם כן מאמינים בכותרת ובפרסום, ויזרקו כל משפט חסר אחריות בתנאי שיקדם אם האינטרסים הפוליטיים שלהם. אינני מתנגד לביקורת, אך כמו רבים, אני יודע להבדיל בין ביקורת עניינית של האופוזיציה לבין השמצה חסרת אחריות וחסרת גבולות, שמבאישה את היקר לנו מכל. כאן מדובר בהכפשת שמה של העיר - על מבניה, רחובותיה, גשריה ואבניה. השנאה העצמית הזו, היא תופעה שאין לה מקבילה בשום עיר אחרת - לא בתל-אביב, ודאי שלא בחיפה.
חזור למעלהנכון, ירושלים עדיין לא מימשה את מלוא הפוטנציאל הטמון בה. לפנינו עוד מספר לא מבוטל של אתגרים, כשהראשון בהם - המאפיין ערי בירה רבות בעולם - הוא ההתמודדות עם העוני. כן, קיימת גם הגירה שלילית של אוכלוסייה צעירה, אבל יש לדעת כי זו מאחדת את כל תושבי העיר - חילונים וחרדים כאחד - וזאת בשל יוקר המחיה בבירה. אף שירושלים הולכת וגדלה, יש לשלב ידיים, כל תושבי העיר, ולהמשיך ולפעול לעצירת מגמה זו.
בעיר מורכבת כמו ירושלים, יש לעשות הכל בתבונה, בסבלנות אין קץ וברגישות רבה - לעבוד עם פינצטה. אנו מצידנו פועלים ונמשיך לפעול ברוח זו, בתחומים החברתיים והפיזיים, בשיפור מראות העיר, בהקמת מוסדות ציבור המפארים אותה ובהחלת מערך התחבורה החדש, שהינו מהגדולים והמפותחים בעולם. במקביל, אנו פועלים ללא לאות על מנת שגם מדינת ישראל תדע להעניק לירושלים עדיפות לאומית, כראוי לעיר בירתה.
רק ירושלים זכתה לכל אותם אתגרים גדולים ומורכבים, שעליהם ניתן להתגבר בכוחות משותפים. אלא שהיה קל הרבה יותר לעשות זאת, לולא מקטרגי העיר שקמו לה בשנים האחרונות, בבחינת "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו". מדובר באנשים שבונים את הקריירה הפוליטית שלהם בירושלים, מהוצאת דיבת העיר רעה והטלת רפש בה ובתושביה. בעיתון כזה הם מכריזים שהעיר מטונפת, בפורום אחר הם מודיעים כי היא הולכת לאבדון, באתר זה הם יגידו כי החילונים נרדפים - ועוד מיני עלילות ומזימות שחורות שהם רוקמים לעיר. למרבה הצער, זו תופעה ייחודית שהצמיחה ירושלים, דווקא בשל היותה המושכת את תשומת לב התקשורת הבינלאומית. ובעודנו מנסים לעודד את משקיעי הארץ והעולם, אני סופק ידיי בצער: עד כמה נוכל לתקן נזקים, עליהם עמל במרץ איש אופוזיציה זה או אחר? אבן שזרק שוטה אחד לבאר, עשרה חכמים לא יוציאו.
המקטרגים הסדרתיים עסוקים מבוקר עד ערב בהשחרת פניה של העיר - לא משום שבאמת אכפת להם, או משום שהם רוצים לשפר, אלא כחלק מקמפיין פוליטי. מטרתם אחת: להשתלט
תהום פעורה
שתי בירות לשני עמים
אורי אורבך
תל-אביב המתחלנת שכנעה צעירים דתיים שלא זה המקום בו יגדלו את ילדיהם. ירושלים מנגד האיצה בחילוניה לשמור על קדושת המקום - או לחפש מקום אחר
תושבי ירושלים המתגוררים בה, מודעים היטב לתהליכים החיוביים שעוברים עליה בשנים האחרונות. לנוכח הקמפיין ההרסני של המלעיזים, השיבו רק השבוע 78% מהתושבים לסקר של מכון "דחף" כי יעדיפו להישאר בירושלים בכל מצב, על פני הברירה של לעבור לכל עיר אחרת. זו תוצאה שלמיטב ידיעתי, לא נמדדה מעולם בשום עיר אחרת בארץ. אך עם זאת, ברור שבכך אין די - ירושלים, כבירת ישראל, זקוקה מאוד, במיוחד בימים אלה, גם לאהדה ולהכרה בינלאומית. קולות הארס וההרס שמגיעים מגורמים בתוכנו, אינם עוצרים בגבולות התקשורת הישראלית - הם מקבלים את מרב ביטויים דווקא מחוץ לגבולות המדינה, ובכך מסייעים במיישרין לאויבינו. על כל אחד ואחד מאיתנו מוטלת החובה להתגייס ולהגן על שמה של ירושלים, ולגנות כל השתלחות ארסית אשר האינטרס מאחוריה הוא אמנם "רק" אישי וצר, אולם השלכותיו הציבוריות חמורות ביותר.
הכותב הוא סגן ראש העיר ירושלים ומנכ"ל תנועת "דגל התורה" בעיר
לפנייה לכתב/ת 
תפילה בירושלים. לא רק חילונים עוזבים
צילום: חיים צח
מומלצים
