יש יותר רווקים מרווקות, אבל הטבלה משקרת
בניגוד להנחה הרווחת, עד גיל 40 יש יותר רווקים מרווקות, אבל על פי חיים פלק הטבלה משקרת, ובגדול. למה? והאם אנחנו בחברה הדתית יכולים לשנות את רוע הגזירה?
האם יש יותר רווקות מרווקים במגזר הדתי? והאם לנו כחברה וכפרטים יש דרכים לשנות את הגזירה?
ראשית קבלו כמה נתונים, חלקם מפתיעים מאוד.
| גיל | בנים | בנים פנויים | בנות | בנות פנויות |
| 25-29 | 205,900 | 126,200 | 201,000 | 85,800 |
| 30-34 | 182,500 | 56,100 | 180,500 | 44,800 |
| 35-39 | 149,200 | 30,200 | 153,600 | 34,500 |
| סך הכל | 537,600 | 212,500 - מהם 32,000 דתיים | 535,100 | 165,100 - מהם 25,000 דתיות |
* ע"פ נתוני הלמ"ס בשנתון הסטטיסטי לשנת 2006.
** המספרים של המגזר הדתי הינם הערכה הנשענת על מספר מסיימי י"ב ביחס לכלל הציבור.
ההיבט המספרי
בטבלה שלפנינו ניתן לכאורה לראות גלולת הרגעה של מצב הרווקות בנות המגזר, שהרי מהמספרים היבשים כפי שאומרת הכותרת - יש הרבה יותר רווקים מרווקות, אך דא עקא נכון להיום הטבלה משקרת ובגדול. המוסכמה החברתית על גיל הנישואים משבשת ומשנה את התמונה לחלוטין. הטבלה היתה משקפת את המציאות, אם הבנים היו נושאים נשים בני גילם אבל אם ננסה לבטא את המציאות בה אנו חיים ונשווה את גיל 25-40 בבנות לגיל 27-42 בבנים הרי שהפער יתהפך לחלוטין וזאת מהטעם הפשוט – מספר הפנויים בשנתון שגילו 25 גדול לאין ערוך ממספר הפנויים בשנתון שגילו 41.
ההיבט המהותי
הדקדוק בכך שגילו של הבן המתחתן יהיה מבוגר מגילה של האישה הינו לעניות דעתי מציאות מעוותת, המנציחה רווקות שלא כדין ולא כהוגן. נראה שמקורו של רעיון זה הינו מאי שם בהסטוריה הרחוקה שבה היה נישא "גבר" בן 15 לנערה בת 12 ויום אחד. אך מכאן להשליך על היחסים של בחור בן 25 ובחורה בת 26 אין ולא כלום. אפשר גם להוסיף בחיוך עצוב שתוחלת החיים של האישה ארוכה מתוחלת החיים של הגבר בשלוש שנים, אז במספרים היבשים - אם הוא יתחתן עם מבוגרת ממנו בשנתיים שלוש ישנו סיכוי סביר שהם יסיימו את חייהם בשיבה טובה וביחד.
אחד ההסברים היותר שכיחים לצידוק תופעה זו הינו ההסבר הפיזיולוגי. בחור בן 42 יכול להגיב על הצעה של בחורה בת גילו בטיעון שזיווג כזה מונע ממנו לבנות משפחה בהיקף שעליו הוא חלם, דברים אלו משקפים מציאות חלקית בלבד, כי כידוע אבהות איננה משימת 'שגר ושלח', היכולת הפזיולוגית שלו ללדת בגיל 51 אינה מותאמת בהכרח ליכולתו ללוות בן לבקו"ם בגיל 70.
אבל קוראים יקרים, הטיעון הזה שכיח גם אצל בני 27 שמציעים להם בחורה בת 28, כששם מדובר בתירוץ פיזיולוגי שאולי מחביא את החשש שמדובר בבת זוג שגדולה עליו גם ערכית. לעיתים אני אומר לו בחיוך עצוב: 'אל תדאג, גם ההצעה הצעירה ממך בשנתיים גדולה עליך'.
אז מה עושים?
האם לנו כחברה וכפרטים, יש דרכים לשנות גזירה? חד משמעית התשובה היא כן!
1. ראשית בתודעה שלנו הפרטית פנימה. הצעתי פעם לבחור בן 30 בחורה בת 33 שגרה באיזור מגוריו ויש להם הרבה חברים משותפים. הם יצאו כמה פעמים ולא התחתנו. אבל הם שאלו כמה מחבריהם: 'אם אתם אומרים שזה כל-כך מתאים, איך לא הצעתם את זה?' והתשובה שיקפה דבר אחד: כשאנחנו חושבים עליך אנחנו חושבים למטה בגיל. היא לא מסתובבת בשדה האופציות שהן הצעות ראויות לך'. את זה אמרו כולם אחרי שהסבירו לבני הזוג ש'וואלה, כמה זה יכול להתאים!'. במילים אחרות, אתה כמי שחושב על חיבורים צא ממוסכמות, פתח את הראש שלך, אל תגביל את מעוף מחשבתך בתעודות לידה.
2. מעבר למחשבותינו, יש לנו פה. נשתמש בו! בל נהיה מטיפים בשער. אבל כל אימת שהנושא עולה בין אם המדובר ברווקים, בין אם מדובר בהוריהם, נשדר בפשטות שאין טבעי ונורמאלי יותר מפער סביר של שנה שנתיים למעלה או למטה.
3. לעולם לא נצחק, נתבדח, נרים גבה כשאנחנו שומעים על זוג בפער הפוך מן המקובל, ובכלל זה אפילו לא נאמר: "אוי, גם אני מכיר זוג כזה". היום החתן הצעיר יצפה לאיזו עקיצה ואם אתה חבר טוב שלו, אפילו 'יזמין אותה': "מה אתה אומר על החתיארית שלי". בל נשגה: מילים הורגות! ואם נשכיל להרגיש בתוכנו פנימה שמדובר במשהו טבעי, לשדר את זה לסביבתנו, ולעודד את מהלך היפוך החשיבה בנושא הגיל, הוא בוא יבוא.
במאמר זה (ובמאמרי המשך) אבקש לגעת בחמש המניעות שלהלן שנכתבות בסדר העובר מן הכלל אל הפרט:
1. תעודת הלידה – מוסכמת גיל הנישואין.
2. תעודת ה-BA - פערים מדומים בהשכלה.
3. הבדידות החמימה (אני ישן באלכסון על מיטה וחצי).
4. תסמונת הבאה בתור (מחלה זכרית, בעיקר).
5. לנצח בדייט - ניצחון שכולו החמצה.
נשמח לקבל תגובות מבעלי נסיון לכתובת HAIIM_PLK@WALLA.COM
לפנייה לכתב/ת 
