"מאז תאילנד לא עשיתי את זה עם שני גברים"
המסתורין הנשי הוא נכס טקטי, ויעל השכילה לנצלו עד תום. היא היתה מפתיעה אותי כל יום מחדש: נסיעה לילית ספונטנית למדבר, שף שהופיע בסלון והתחיל לבשל, קורס פיסול ארוטי בשוקולד, גור חתולים ג'ינג'י חדש, כמעט מידי יום הפתעה חדשה. עד שהיתה הפתעה אחת יותר מדי
יעל היתה בחורה תזזיתית ומרתקת. שיער שחור חלק למשעי וחיוך שרמז "אני ממזרה, ויש לי מה להסתיר". אז נפגשנו והתחלנו לצאת באופן קבוע.
המסתורין הנשי הוא נכס טקטי, ויעל השכילה לנצלו עד תום. היא היתה מפתיעה אותי כל יום מחדש: נסיעה לילית פתאומית למדבר ולינה באוהל, שף שהופיע יש מאין בסלון והתחיל לבשל, קורס לפיסול ארוטי בשוקולד, גור חתולים ג'ינג'י חדש שנרדם לי על הכרית, מוזיקת-עם מונגולית אותנטית, וככה, כמעט מידי יום הפתעה חדשה.
במיטה לא חסר לה כלום
והסקס? מעולה! במיטה לא חסר לה כלום, ליצורה החביבה הזו. "עד שתלמד להעריך כמה אני אוהבת אותך", היתה לוחשת, מכבה את האור ומדליקה אינסוף נרות ריחניים. כשהוצתה להבת הנר האחרון היתה מנתרת עירומה למיטה ומגישה לנו מעדנים מגוונים - לאו דווקא מתחום הקולינריה. הכמיהה ההדדית לעוד רק הלכה ונתעצמה.
ואולם, לילה אחד הבנתי שוב שאין שלמות בעולם. אם לכל סיר יש מכסה, הרי שהמכסה שלי חובט בי תמיד על הקרקפת, מותיר שם בליטה כואבת, ונעלם.
חזרנו ממסיבה הזויה בגליל, וממש לפני שהחניתי את הרכב פצחה יעל את פיה: "יש לי פנטזיה, אני רוצה שנעשה שלישיה עם עוד גבר, נו, אתה יודע". בלעתי את הרוק והיא הוסיפה אש למדורה: "מזמן לא עשיתי שלישיה, בחיי... בוא נוסיף פעם אחת גבר אחר למיטה שלנו וזהו. איך זה נשמע לךָ?"
רגל ימין שלי ננעצה בבת-אחת בדוושת הבלמים. מחמת ההלם רק ישבתי ברכב ושתקתי. שלישיה... היא מזמן לא עשתה... שמישהו יעיר אותי מהחלום הזה, ריבונו של עולם. מה זה?
יעל לא טיפוס שמוותר על גחמות כל כך מהר. "נו, אל תהיה כבד, גם נורית ועומר צירפו פעם אחת גבר. לא, האמת שהם צירפו פעמיים, גם ביומולדת של נורית. הנה, עומר הסכים ולא קרה כלום. נורית סיפרה שהוא אפילו נהנה. באמת, נו?"
בהיתי בה, חיוור כמומיה שאך קולפה מתכריכיה. "אל תשתוק לי עכשיו, שתדע לך שמאז תאילנד לא עשיתי את זה עם שני גברים, ועבר מלא זמן מאז, בחייך, מה אתה בהלם כזה? מה כבר ביקשתי?"
התרכזתי באוברדרפט שלי, הרהרתי בלוויה עצובה
בחדר המדרגות התבוננו זה בזו. מתוך השתיקה הרועמת צץ לנגד עיני מחזה אקזוטי: אי קסום, חול לבן, מי טורקיז, צמחיה טרופית ומעט עצי דקל. סמוך לקו המים ניצב לו בונגלו בודד, ועל מפתן הדלת, בביקיני אדום, עמדה לה יעל במשקפי שמש גדולים וחיוך מפתה. בבונגלו ההזוי היתה מיטת עץ ועליה שכבו שני גברברים חסונים, האחד לבן והאחר שחום-עור. ברגע שניגשה יעל והסירה מעליה את בגד הים התנערתי מהסרט המוטרף הזה. ניסיתי בכל הכוח להסיט את המחשבות. התרכזתי באוברדרפט שלי, הרהרתי בלוויה עצובה בה השתתפתי, הכל - רק לא יעל בבונגלו.
למה בדיוק כשהתחלתי להתאהב בה, דווקא אז היתה חייבת להפיל עלי דבר כזה? מאיפה הפנטזיה האווילית הזו? האם היא היתה חייבת לעדכן אותי במעלליה התאילנדים? למה ציפתה החכמה הזו, שלא אדמיין את האורגיה הקטנה שלה שם? היא באמת ציפתה שבשם הפתיחות והמתירנות אסכים ואחייך כמו אידיוט? ואיך זה שגם נורית, החברה החנונית שלה, בעניין?
אבל רגע, אולי זה בכלל אני, שמרני מאובן ולא מעודכן שכמוני? אולי זה לגיטימי ואופנתי? אז אצפה קצת באהובתי משתגלת עם זר מול אישוניי המבועתים, ואפרגן בניחותא. ואם חושבים על זה לעומק, הרי זוגות נשואים רבים מחליפים בני זוג במועדוני הזימה הסודיים שלהם. אז מה רע?
עם גבר במיטה זה לא יילך. שום גבר!
"יעל, את יודעת שאני סטרייט ואולי קצת הומופובּ. עם גבר במיטה זה לא יילך. שום גבר! זה סיוט אמיתי, רק עצם המחשבה". הסתובבתי לצד השני וניסיתי להירדם. יעל לא השיבה, אבל היה ברור שתהום חשוכת גישור נפערה בינינו, והשתיקה המשיכה והשתלטה גם על שעות הבוקר. דומיית נכאים חצצה בינינו כל אותו יום, ובערב הודיעה יעל שחוזרת לישון בדירת השותפים שלה.
התגעגעתי אליה, אבל לא הייתי מסוגל לעשות דבר. חלפו להם יום ועוד יום ועוד אחד, והקשר שלנו עלה על שרטון עיקש של פנטזיות מיניות בלתי ממוצות. לא פעם הייתי שב ומהרהר ומדמיין, אבל ראבק, איך אוכל? עצוב, חבל, אבל לעולם לא.
כעבור שבוע שיגרה לי SMS: "אתה ממש ילד, אבל אני מתגעגעת. זה הדדי?"
שתתגעגע עד מחר...
אבל ממש שנייה לפני שמחקתי את ההודעה, ביצבץ SMS נוסף: "טוב, אתה עקשן! אז בוא נתחיל עם עוד אשה במיטה".
לפנייה לכתב/ת 
