בורחים - מאימת המלחמה ומחרפת העוני
לרגל יום הפליט הבינלאומי שחל מחר, פרסמה נציבות הפליטים העליונה דו"ח הסוקר את מצבם של פליטים ועקורים בעולם. בשנת 2006 נאמד מספרם של הפליטים בכמעט 10 מיליון בני אדם, אך מספרם של תושבי אזורי עימות שנאלצו לעקור מבתיהם אך נשארו בארצם עומד על כ-24.5 מיליון. הדו"ח אינו מתיחס ל-90 מיליון מהגרי עבודה משוללי זכויות שביקשו להימלט מחיים של עוני ומחסור
"פליטות היא בעיקר תולדה של סכסוכים מזוינים", אמר אילן לונאי, מרכז הפעילות של "אמנסטי ישראל". "במהלך 50 השנים האחרונות, אנחנו עדים לגידול במספר הסכסוכים המזוינים בעולם".
נציבות הפליטים של האו"ם קבעה כי לגידול העולמי במספרם של הפליטים אחראית ההסלמה במצב בעיראק – שנקלעה בשנה האחרונה למעגל דמים של אלימות בין-עדתית שאילץ כ-1.5 מיליון עיראקים לחפש מחסה במדינות אחרות, ובעיקר בשכנותיה ממערב, ירדן וסוריה.
פליטים מדרום סודן במחנה באוגנדה (צילום: רויטרס)
מנתוני האו"ם עולה כי ב-2006, היו בעולם 2.1 מיליון פליטים מאפגניסטן, 1.5 מיליון פליטים מעיראק, 686 אלף פליטים מסודן, 460 פליטים מסומליה, כ-400 אלף פליטים מקונגו, ו-400 אלף פליטים מבורונדי. בכל המדינות הללו מתחולל עימות מזוין. זהו המספר הגבוה ביותר של פליטים בעולם מאז 2002.
לדברי לונאי, פליטות היא מקרה-קצה של הגירה. "מצד אחד יש הגירה פשוטה של בני אדם, המבקשים לעזוב את ארצם ולעבור להתגורר בארץ אחרת, מרצון. מצד שני נמצא הפליט – שנאלץ לברוח מביתו, לא פעם במהירות בלי אפשרות להתכונן למהלך – ובלי כל הבטחה לגבי עתידו".
ישנם בני אדם שנאלצו לעקור מבתיהם בעקבות סכסוכים אלימים, אך לא עזבו למדינה אחרת. אלה מוגדרים על ידי האו"ם כעקורים (internally-displaced persons או בקיצור IDPs). תופעה זו נפוצה מאוד באזורי העימות – בין היתר בסודן, בקונגו ובקולומביה. גם בישראל היה ביטוי לתופעה זו במהלך מלחמת לבנון השנייה, כאשר תושבים רבים מאזור הצפון עקרו למרכז הארץ ולדרומה מאימת הקטיושות.
פליטים שנמלטו מאימת המחתרת הטמילית בסרי לנקה (צילום: רויטרס)
בשונה מישראל, במדינות האמורות מתגוררים העקורים במחנות עקורים בתנאים קשים ביותר, שם הם חשופים לרעב, מחלות וניצול מיני. עד סוף 2006, נאמד מספרם של העקורים מאזורי עימות בכ-24.5 מיליון בני אדם.
בורחים מעוני ומחסור
בין שני הקטבים שבהם נקב לונאי ישנן דרגות שונות ומעמדים שונים של הגירה ופליטות. "פליט, על פי הגדרתו, הוא אדם שנרדף פוליטית. הגדרה זו אינה כוללת את 90 מיליון מהגרי העבודה בעולם, שנמצאים באמצע הקשת בין הפליטים למהגרים הרגילים. אלה אנשים שנמלטו מחיים של עוני, רעב ומחלות למדינות אמידות יותר – אבל נותרו בלי זכויות, בלי הכרה ובלי הגנה", אמר לונאי.
לדבריו, תושב מאלי שבאפריקה, המדינה שבה שיעור נשאי האיידס הוא הגבוה בעולם, שהכנסתו החודשית זעומה, המבקש להימלט למערב כדי להשיג חיים טובים יותר – לא יוכר כפליט, ויישאר חסר זכויות. ארה"ב ואירופה הם שני יעדים בולטים להגירה שכזו, אך קיימת גם הגירה למדינות המפרץ הערביות – בעיקר ממדינות אפריקניות מוסלמיות - והגירה למדינות המזרח הרחוק האמידות.
מהגרי עבודה אפריקנים במחנה במרוקו (צילום: רויטרס)
העובדה שמהגרי עבודה שכאלה אינם זוכים להכרה כפליטים היא תולדה של הוויכוח ההיסטורי בין ארצות הברית לברית המועצות בעת ניסוח אמנת הפליטים של האו"ם לאחר מלחמת העולם השנייה. ארה"ב ביקשה להעניק מעמד של פליט רק לאדם הנרדף פוליטית ונמלט ממשטרי דיכוי – בעוד שברית המועצות ביקשה לתת מעמד של פליט לאנשים שבורחים מחיים של עוני ומחסור.
לדברי לונאי, בסופו של דבר ניצחה ארה"ב בוויכוח, ומהגרי העבודה כפי שאנחנו מכירים אותם נשארו משוללי זכויות והכרה. "בשנים האחרונות, ככל שתושבי העולם השלישי מנסים לברוח למערב – המערב רק מקשיח את הקריטריונים להגירה", הוא סיכם.
האם הצמיחה במספרם של הפליטים ומהגרי העבודה בעולם מעידה על כך שבעתיד המצב רק יחמיר? "ככל שמספרם של אלה שנאלצו לעקור מבתיהם עקב רדיפה, אי-סובלנות ואלימות עולה – עלינו לעמוד באתגרים שמציב לנו העולם המשתנה, ולהישאר נאמנים למנדט שלנו, להגן על זכויות הפליטים וזכויותיהם של אחרים שלהם אנחנו דואגים", נכתב בהודעה שפרסם נציב הפליטים של האו"ם, אנטוניו גוטרס, לרגל יום הפליט הבינלאומי שחל מחר.
בימים אלה מוביל האו"ם אמנה שתעגן בחוק את זכויותיהם של מהגרי עבודה, ואם היא תיחתם על ידי מספיק מדינות – יש סיכוי שמצבם ישתפר. בינתיים חתמו עליה כ-50 מדינות, אך מרביתן הן מדינות שמהן באים מהגרי העבודה. לונאי דווקא אופטימי. "צריך סבלנות לדברים האלה. לחץ בינלאומי הוא דבר שנבנה בהדרגה".
לפנייה לכתב/ת 
