אין מצב שאני יוצא לדייט עם איזו מחבקת עצים
יושב בתחתונים ומנסה להפיק לקחים מהדייט הנוראי של אתמול. קופץ לאתר של ברוק סקאי לראות קצת תרבות. כשהגלריה החדשה עולה, מצלצל הטלפון. אני שונא לענות עם זיקפה, אבל עונה. קוראים לי ג'וחא, ואני שונא שידוכים
מקום: מול המחשב
המצב: יושב בתחתונים ומנסה להפיק לקחים מהדייט הנוראי של אתמול. על הדרך נכנס לבקר באתר של ברוק סקאי לראות קצת תרבות.
בדיוק כשהגלריה החדשה עולה, מצלצל הטלפון. אני שונא לענות עם זיקפה, אבל עונה בכל זאת, כי אני לא מזהה את המספר.
"יש לי מישהי לסדר לך", מתלהב לי עומאר בטלפון.
הזיקפה נעלמה כבמטה קסם. לוחץ איקס על המסך, לא לפני שאני מקפיד למחוק את ההיסטוריה.
"תודה אבל ממש לא תודה, אחינו", אני מנסה להרוס לו את ההתלהבות ללא הצלחה. "אתה יודע שאני לא סובל שידוכים, קל וחומר אתה עם כל הידידות המוזרות שלך".
"אז אין לך מושג על מה אתה מדבר, יא משפשף כרוני. קוראים לה ר' והיא חברה של מ', האקסית שלי. היא ראתה תמונה שלך מהטיול שעשינו בפסח וממש התלהבה!"
"היא חברה של מ'?" אני שואל בהיסוס, "זאתי עם החברים הניו אייג'רים? זה לא יקרה, עומאר", אני פוסק בביטחון ונכנס שוב לאתר של ברוק, "אין מצב שאני יוצא לדייט עם איזה מחבקת עצים. אתה סתם מעצבן אותי עכשיו, יאללה ביי".
"ג'וחא?"
"מה?!"
"יש לה חזה שאתה לא מאמין!"
"באמת?"
21:33 בערב. אני שוכב על המיטה מחזיק את הנייד. המספר שלה רשום על הצג בספרות צבעוניות, מחכה. המסך כבר נכבה, כנראה התייאש.
נו, יא נקניק, תלחץ SEND! אבל רגע, רגע, מה אני אמור להגיד לה בשיחה הראשונה? אני חייב לבוא מוכן.
"אהלן, מדבר ג'וחא, זה שראית תמונה שלו מהטיול בפסח, ונורא התלהבת. זוכרת?"
לא, לא טוב. אולי עדיף - "היי, מדבר ג'וחא - חבר של חבר לשעבר של חברה שלך מקבוצת היוגה הטרנסצנדנטלית. שמעתי שאת נראית ממש טוב".
שהיא תתקשר. מה קרה לפמיניזם?
כוס אוחתו! למה אני צריך את זה? אם זו היא שהתלהבה מלכתחילה – שהיא תתקשר. מה קרה לפמיניזם שהן מקשקשות עליו כל כך הרבה?
צלצול הטלפון קוטע את מחשבתי. השיחה המזוהה מציגה מספר מאזור הרצליה.
"הלו?" אני עונה ומקווה לשמוע קול נשי.
"ג'וחא, זה עומאר. מה קורה? אני אצל מ' עכשיו. ר' מחכה שתתקשר אליה".
"רגע", אני מנסה להיאחז בשביב התקווה האחרון, "למה היא לא מתקשרת?"
"אח ג'וחא, ג'וחא", נאנח לי עומאר מהצד השני של הקו, צחוקה של מ' נשמע ברקע. "תתקשר כבר!"
למרבה הפתעתי השיחה די זרמה, וכך מצאתי את עצמי למחרת בערב מחכה לה על ספה של קפה-בר צפון תל אביבי.
היא הופיעה באיחור אופנתי, לבושה כאילו הרגע יצאה מחגיגת שבועות בקיבוץ. היא עמדה בכניסה והסתכלה מסביב. היא הביטה עלי במשך כמה שניות, כאילו לא היתה בטוחה בזיהוי.
וואו. היא באמת נראית טוב. חייכתי אליה והיא התיישבה לידי. "אתה לא נראה כמו בתמונה", אמרה בבדיחות דעת.
"כן, אני יודע", חייכתי, "זה צולם בפילטר מסנן כיעור".
צחקנו.
"מה תרצו?" שאלה מלצרית שמנמנה עם פירסינג בשפה.
"לימונדה," ענתה ר', "אני לא שותה אלכוהול", הוסיפה ברצינות.
"ליטר Höegaarden בשבילי", ביקשתי תוך כדי הקפדה על הגייה נכונה של שם המותג.
השיחה קלחה.
היא ביקשה סליחה וניגשה לשירותים. אני שונא את הרגעים האלה לבד בשולחן, תמיד יש לי הרגשה שכולם מסתכלים עלי. שחררתי את הגרעפס בעדינות, והתחלתי לקרוא סמסים ישנים.
היא חזרה והתיישבה מולי. רגע, מה זה? היא סגרה כפתור אחד בחולצה? לא, סתם נדמה לי. הנחתי את המכשיר על השולחן.
"אז זהו... איפה היינו?" , השפלתי מבט והתחלתי לקפל את התחתית המשושה של הבירה.
"לא זוכרת", אמרה וערבבה את הלימונדה עם הקש.
"אז איזה מוזיקה את אוהבת?" לא האמנתי שהשאלה הזו יצאה לי מהפה.
"הכל חוץ ממזרחי" (כאילו שלא ידעתי את התשובה).
"כן. גם אני", עניתי, ולקחתי את השלוק האחרון מהבירה בתקווה שאיכשהו יעלים אותי מהבר הזה וינחית אותי בבית בלי לזכור כלום מהאירוע. צלצול הטלפון שלה גאל אותנו מייסורינו.
ניסיתי לא להקשיב לשיחה, אבל בזווית העין ראיתי את פניה עוטים ארשת רצינית. "מה באמת? אני לא מאמינה! עכשיו?"
ראיתי לאן זה מוביל, ולא האמנתי שזה קורה לי.
שוב.
היא ניתקה את השיחה, הניחה את המכשיר בתוך התיק הפרחוני שלה והסתכלה לי בעיניים. "שמע, אחותי הקטנה נתקעה מחוץ לבית. היא בת 12 ואנחנו גרים בשכונה לא סימפטית. אני ממש מתנצלת".
היא שלפה שטר של עשרים, הניחה אותו בקצה השולחן ורצה החוצה. כושאלאמאמשלה. יכול להיות שהסתכלתי יותר מדי על המחשוף?
לא השארתי טיפ למלצרית ועפתי משם גם אני, לפני שהיא תשים לב.
כל הדרך הביתה קיללתי את ר', את החזה שלה, את המין הנשי, את עומאר, וגם את המלצרית.
23:43 בלילה. התיישבתי מול המחשב מהורהר. מי היא חושבת שהיא בכלל, ר' הזאת?! עזוב אותך מהמכוערת הזו גם כן, שתלך לחפש. לפחות ברוק סקאי תמיד שם כשאני צריך אותה.
צלצול הטלפון תפס אותי עם המכנסיים למטה.
"ג'וחא! זה מחמוד. איך היה הדייט?" שמעתי את חיוכו המעצבן מבעד למכשיר.
"די נו, עזוב אותי באמאש'ך... רגע, איך ידעת שהוא כבר נגמר?"
"נו מה, שנינו יודעים שהידידות של עומאר זה כמו פטריות הזיה: נשמעות מבטיחות לפני, אבל בסופו של דבר כל מה שהן עושות זה לזיין לך את השכל. עזוב אותך ממנה, היא לא שווה שתחשוב עליה אפילו שניה".
"תודה מחמוד, אתה חבר טוב, יש לך חרא של דימויים, אבל אתה חבר טוב".
"תודה גבר. קיצר תקשיב: יש לי מישהי..."
לא! לא, לא, לא! לא!! מחמוד, לא! אין מצב בעולם! אני לא מוכן לסבול את השטויות שלכם כבר! אני לא איזה בובת סמרטוטים. לא רוצה שתשדך לי אף אחת! מבחינתי היא יכולה להיות אפילו..."
"ג'וחא..."
"מה?!"
"היא רקדנית".
"וואלה?"
לפנייה לכתב/ת 
