הוא אמר שאני לימדתי אותו לאהוב
אי אפשר להביא אותה בכוח, אי אפשר להיחלץ ממנה בכוח ולא פחות מזה, כך אני מאמינה, אי אפשר להימנע ממנה בכוח. היא בוחרת מתי להופיע ומתי להיעלם. תודה לאל, זכיתי לאהוב
אהבה.
קצת מצחיק כשחושבים על זה. אינספור מילים נכתבו, נאמרו, הומצאו והושרו עליה, ועדיין היא נשארת אמורפית, בלתי ניתנת להסבר.
אי אפשר להביא אותה בכוח, אי אפשר להיחלץ ממנה בכוח ולא פחות מזה, כך אני מאמינה, אי אפשר להימנע ממנה בכוח. היא בוחרת מתי להופיע ומתי להיעלם.
אני חושבת לפעמים על אנשים שלא יחוו אותה לעולם ונעצבת. רוצה לקוות שאין רבים כאלה.
אני, תודה לאל, זכיתי לאהוב. לא פעם. לא פעמיים. שלוש. שלוש פעמים מופלאות.
אני לא מתכוונת לכל אותן התאהבויות קטנות חד צדדיות שהיו בין לבין. אהבה אמיתית, שנחווית במלוא עוצמתה, היא אהבה הדדית. וכשאתה נתקל בכזו, אתה מוצא את עצמך הומה מילים ונאלם בעת ובעונה אחת.
כשאתה אוהב מישהו באמת, מרוב דברים שאתה רוצה לומר אתה פשוט משתתק. מה שיפה זה, שבדיוק באותם רגעים מלאי עוצמה, הצד השני מבין אותך גם ללא מילים. והאינטימיות, הקירבה והסימביוטיות של רגע כזה היא, בהיעדר מילה קרובה יותר - אלוהית.
הסימפטומים נשארים זהים
זה נכון שכל אהבה שונה מקודמתה, אבל הסימפטומים נשארים זהים. למעשה, לא ממש קשה לאבחן אהבה: מבט מזוגג, חיוך דבילי, תחושת שובע ודגדוגים בכל מיני מקומות בגוף שלא ידענו שקיימים...
אני כותבת שורות אלה, הריאות מתמלאות אוויר, ויוצאת מהן אנחה של געגוע.
אהבה זה ממכר. מרגע שחווית אחת כזאת אמיתית, אתה לא מוכן להסתפק בפחות, והכמיהה אליה עזה.
קצת כמו הריון, גם אם היא נגמרה בהרבה כאב, יש לנו נטייה לשכוח את הרע ולרצות שוב. וזה המזל שלנו - תמיד אפשר להתאהב שוב.
הלב שלנו, למרות ההתקשחות וחומות ההגנה שאנחנו מנסים לספח לו, מפומפם בדם חם עשרות פעמים בדקה, מה שעושה אותו חי וגמיש ורגיש. והמטאפורה שאנחנו כל כך אוהבים של לב שבור היא רק כזו. מטאפורה. הוא לא באמת נשבר. הוא רק מתכווץ נורא.
וחולף לו זמן, מהר יותר או פחות. ומישהו חדש מגיע. והלב מתחיל להימתח. כל פעם קצת. לאט לאט ובזהירות. לפעמים אפילו בלי שנשים לב...לפחות בהתחלה. ופתאום הוא שוב דופק בחוזקה.
והנה היא שוב פה.
אהבה.
"אוהבת סדרתית", הוא קרא לי
זווית גברית:
בפעם הראשונה כאב לי מאוד
ש. לומפי
ידעתי שזה הולך לכאוב, שמעתי סיפורים של אנשים מנוסים ממני, אבל לא תיארתי לעצמי את הסכין החד שיעבור בתוכי, משאיר איברים מדממים ולב דואב. אהבה זה כואב, נאום הגבר
האחרון שאהבתי קרא לי "אוהבת סדרתית". הוא התכוון שיש לי מלאי בלתי נדלה של אהבה לתת. ואני חייבת להסכים. עוד לא קרה שאזל לי המלאי...
הוא אמר שלימדתי אותו לאהוב. שלפני, הוא לא אהב ככה. לא ככה שסתם באמצע היום בא לו להתקשר רק בשביל להגיד שהוא מתגעגע ולסגור. לא ככה שהוא מסתכל בעיניים ואומר את המילים המפורשות. לא ככה שהוא חולם לחבק כל ערב חזק חזק מול הטלוויזיה ואולי רק לבגוד בי ביד אחת (עם השלט).
ואיך הוא אמר: "היום אני מבין שלהגיד 'אני אוהב אותך' זו רק ההתחלה". וזה נכון כל כך. השמיים הם הגבול.
ואני...
לוקחת הרבה אוויר ומחכה לפעם הבאה.
הגלריה שלי בפליקר
אימייל
לפנייה לכתב/ת 
הוא לא באמת נשבר. הוא רק מתכווץ נורא
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
