חורבות "הניצחון האלוהי"
חרף הצהרות הניצחון של חיזבאללה, ניתן למצוא בלבנון גם מראות אחרים: בדיחות שחורות על "הניצחון האלוהי", אמירות תקיפות נגד חיזבאללה וחוסר אונים נוכח ההרס הרב. איש לא יצא שלם מהמלחמה, גם לא החקלאים והילדים. אז מה הפלא שיש כאלה הטוענים ש"חיזבאללה איבד מאמינותו"?
"תגידי, את יודעת מה הפירוש של הסימן הזה?", שואל רדא, שיעי מדרום ביירות, המסמן בשתי אצבעותיו את הסימן V, את כתבת אתר האינטרנט "אל-אוואן". הוא לא ממתין לתשובה, ומשיב בעצמו: "זה אומר שנשארו אצלנו רק שני בניינים שלמים".
הבדיחה השחורה הזאת חושפת בתמצית את מה שמתחולל בלבנון אחרי המלחמה, ואשר בקושי נחשף לעיני התקשורת בעולם - בשל רצונו של חסן נסראללה, כמובן. שנה עברה מאז מלחמת לבנון השנייה, וכבר מהשנייה הראשונה שלה - מאז מסיבת העיתונאים המתריסה שכינס נסראללה, ובה הכריז קבל עם ועולם על חטיפתם של שני חיילי צה"ל, אהוד גולדווסר ואלדד רגב - מתאמץ הארגון ככל יכולתו כדי לייצר אווירת ניצחון היסטורי מול ישראל, או כלשונם: "ניצחון אלוהי".
אז איך נראה "הניצחון האלוהי" הזה? נבירה בכלי תקשורת ודיווחים מהעת האחרונה מצליחה להעלות בסופו של דבר גם את הפן הלא מחמיא של אותה המלחמה – פן שאינו מתיישב עם אותו "ניצחון אלוהי" שמתעקש נסראללה לדבוק בו בלהט. הסיבה שקשה מאוד למצוא דיווחים "לא מוטים" על המצב בדרום לבנון ברורה - אנשי חיזבאללה שולטים היטב בשטח, ודואגים ללוות כל כתב שמגיע לאזור. אותם מלווים דואגים שאיש לא יתראיין - אלא במקרים חריגים - ולבטח שלא יצלם את מה שאסור. מכאן, שמצוקה וביקורת נגד חיזבאללה כמעט ולא יגיעו לכלי התקשורת, אם בכלל.
"לא ישלמו? נירק עליהם!"
ובכל זאת, הביקורת מגיעה, והיא תקיפה. בסיור עם רדא, שעובד למחייתו כנהג, לא חסך האיש את שבט לשונו מחיזבאללה, ולהבדיל, גם מממשלת לבנון. "אינני מבין את התועלת שבמלחמה הזאת. כשיש לך שכן פושע כמו ישראל, אתה צריך לחשוב מאה פעמים לפני שאתה מתגרה בו. הם (חיזבאללה – ר.נ.) היו צריכים לצפות את הדברים. איזו גבורה יש במיליון פליטים (כתוצאה מהמלחמה – ר.נ.)? תאמיני לי, אם הם לא ישלמו פיצויים כספיים לכל מי שביתו נהרס – כל השיעים יתקוממו נגדם וירקו עליהם".והוא לא היחיד. ישנם כאלה ששמחים על כך שהמיליציה השיעית אינה בעלת הבית היחידה באזור הדרום. "הייתי נגד חיזבאללה והתקיפה שלו, ואולם כאשר ישראל תקפה – תמכתי בחיזבאללה", מספר מוחמד, מרצה באוניברסיטה המתגורר במערב בירות. "עכשיו אני שמח שכוחות יוניפי"ל נמצאים כאן. מה היה עולה בגורלנו, המוסלמים החילוניים, אם היינו נשארים לבדנו לעמוד מול חיזבאללה?"
"כל השיעים יתקוממו". תושב דרום לבנון בכפרו החרב (צילום: AP)
דברים אלה לא נאמרים רק בביירות. אפילו בבירת השיעים בדרום לבנון, בינת ג'ביל, אפשר לשמוע ביקורת, וגם חשש לא מבוטל ממלחמה נוספת. בעיר שבה חגג נסראללה בקיץ 2000 את נצחונו על ישראל בעקבות נסיגתה מהדרום - ואשר בה נשא את נאום "קורי העכביש" שלו - מפחדים כעת בעיקר מנפלים שנשארו מהמלחמה האחרונה, והמאפשרות שישראל תתקוף שוב בקיץ הנוכחי.
"לא ניתן יהיה באמת לפצות אותנו כמו שצריך", אמרה פאטמה ביידון לכתב "א-שרק אל-אווסט". "ההרס שינה את כל הסממנים המאפיינים את בינת ג'ביל והפך אותה מכף רגל ועד ראש. שנה לאחר המלחמה, והמצב עדיין קשה מאוד. מעבר לדברים הקטנים, אין מי שיסייע לנו. נכון שהמדינה הבטיחה לשקם מחדש את העיירה, אבל ישנם גם דברים נוספים שהבטיחו לנו ארגונים מקומיים, ועדיין לא בוצעו. ישנו כאוס של בנייה ועיכוב בהחלטות לשלם את הפיצויים".
"כולם שקרנים"
כאמור, אחת הבעיות הקשות בדרום היא הנפלים מהפצצות הרבות שבהן השתמש צה"ל במלחמה. אלה עלו בחייהם של עשרות אזרחים, ובפציעתם של רבים נוספים. כל מבנה החשוד כמכיל נפלים מסומן בכתובת אדומה שלא תוסר עד שהמבנה לא "יטוהר", וכאלה יש בלי סוף בדרום. הבעיה היא שאין מדובר רק במבנים, אלא גם בשדות שמקשים על החקלאים לעבד את אדמותיהם.
אחד החקלאים האלה הוא החאג' דיב עבאס אבראהים, בן 60 מב'ינת ג'ביל. אבראהים לא שמע בעצת אשתו שלא לדבר עם התקשורת, ואמר את אשר על לבו. "אף אחד לא מסתכל עלינו. שלושת ילדיי נעצרו, ואני לא קיבלתי אפילו גרוש. יש לי הפסדים במיליונים. כל המנהיגים שלנו שקרנים. מבטיחים הבטחות, אבל הורסים את הבתים, כמו שעשו המנהיגים לבני פלסטין".
ואולם המצב הקשה אינו פוגע בגאוותם של אבראהים ושכניו. להיפך. הוא גאה מאוד על כך שעמד איתן במלחמה ו"לא איפשר ליהודים להיכנס לכפר". "באו השבאב (אנשי חיזבאללה – ר.נ.) באחד הלילות ואמרו לנו - 'אולי היהודים ייכנסו. תתארגנו, משום שאנחנו נבצע פיגועי התאבדות כשהם יבואו'. החלטתי להישאר, כי לא היה לי כסף לעזוב. חשבתי שמוטב למות כאן, מאשר לעזוב ולא לדעת מה יעלה בגורלי".
לאחר ההפצצה בכפר כנא בעיצומה של המלחמה הושגה הפוגה בקרבות, שאיפשרה העברת סיוע הומניטרי. סיוע דומה הועבר גם בתום המלחמה, ובכלל זה הועברו אוהלים. חלק מהאוהלים ניצל חיזבאללה לטובת מטרותיו הפוליטיות, ושלח אותם לכיכר "ריאד א-סולח" בביירות כדי לשכן בהם את נאמניו שהפגינו באלפיהם נגד ממשלתו של סניורה.
ואולם מתברר כי ישנם מי שעדיין משתמשים באוהלים האלה, גם שנה אחרי המלחמה. בין השאר, ניתן להבחין בהם בכפר מרכבא - הסמוך לגבול עם ישראל - שנפגע קשות במהלך המלחמה. משפחות שלמות, על נשיהן וטפן, בילו את החורף במאבק במים המחלחלים דרך האוהלים.
"איננו יודעים מהי הסיבה לעיכוב בתשלום הפיצויים", אמר עלי זראקט, תושב הכפר המתגורר עם אשתו ושבעת ילדיהם באוהל. את ביקורתו כיוון זראקט בעיקר לממשלת לבנון, שהתחייבה לפצות את התושבים בעקבות התחייבות דומה של נסראללה. "מדוע הממשלה הלבנונית נוהגת בנו כך? נראה כאילו היא מבקשת לחנך אותנו על עמדתנו התומכת בהתנגדות (הכוונה לחיזבאללה – ר.נ.). האם לא הקרבנו די קורבנות? זאת בושה!"
גם באל-חיאם, במרג-'עיון ובמקומות נוספים בדרום שומעים קולות המתקשים להתמודד עם המציאות החדשה. לפני כשלושה שבועות אירע פיגוע נגד חיילי הגדוד הספרדי מכוח יוניפי"ל הפועל בדרום, ודי היה בכך כדי להחזיר את התושבים למראות המלחמה ולהעיד על עצביהם הרופפים. משפחות רבות נמלטו על נפשן בשנית.
"האנשים עקרו מכאן בעקבות המלחמה ביולי שעבר, ולא חזרו להסתובב באזור בגלל הנפלים של פצצות המצרר. הפיצוץ הזה (נגד יוניפי"ל – ר.נ.) חיסל את התקווה שהחיים הנורמליים ישובו לארצנו", אמר בצער חאג' מוחמד, אחד מתושבי האזור, לכתב העיתון הסעודי "אל-ווטן". ואילו "אום ניקולא" ממרג'-עיון הודתה כי בשעה שראתה את הפיצוץ נגד החיילים הספרדים, היתה בטוחה שהנה – תותחי צה"ל שבו להפציץ, והמלחמה שבה ללבנון. היא מיהרה להתקשר לילדיהּ החיים בביירות, וביקשה שימהרו לקחת אותה מביתהּ.
שנה אחרי - ועדיין מתגוררים באוהלים (צילום: AP)
פרט לכך, המלחמה הותירה את אותותיהּ גם עמוק בנפשותיהם של הילדים באזורי הקרבות. העיתון הלבנוני "אל-אחבאר" המקורב לחיזבאללה דיווח כי אחת העמותות במדינה מנסה להקל על הילדים שחוו את המלחמה באמצעות ציורים ופעילויות שונות. "התלמידים ביקשו מהמורה שתאייר על פניהם טיל, דגל לבנון, דגל חיזבאללה או ורד בצבע אדום, וזאת במקום פרפר, ירח או נר (כפי שביקשו בעבר – ר.נ.)", סיפר מנהל אחת העמותות, איסמאעיל א-זין. "הם החלו לצייר את פרטי המלחמה. הם ציירו טילים, מטוסים וילדים שנהרגו. הם הגזימו בחלק מפרטי הציורים והשתמשו בצבעי שחור, אפור ואדום", סיפרה מונה עז א-דין מעמותה אחרת.
"חיזבאללה איבדו את האמינות"
אין פלא שכל זה גורם לגורמים רבים - ובהם השיעים - למתוח ביקורת על חיזבאללה. "ביירות בוכה. המלחמה היא לא מה שהיה לפני שנה, אלא היא אותם המכשולים שמציב חיזבאללה והאופוזיציה", אמר ד"ר מוחמד מחזום, שיעי במוצאו, לכתב סוכנות "עמון" הירדנית. לדבריו, תושבי דרום לבנון אינם "אספסוף ההולך אחרי חיזבאללה", וכי דינו כדין 150 משכילים שיעים שהתכנסו לפני שבועיים במלון "קומודור" בביירות.
מדובר בכינוס שבו קראו הנוכחים לחיזבאללה להפסיק לתקוף את מוסדותיה של לבנון, ולשמור על צבא לבנון ורשויות המדינה. "חיזבאללה והאופוזיציה איבדו את אמינותם. הם רוצים לגרור את המדינה לכאוס לטובת המשטר הסורי... חובת חיזבאללה לעמוד לצד הממשלה במלחמה שלה מול (המיליציה) פתח אל-אסלאם בטריפולי", סבור אחר, חמאד סייף.
גם בכל הקשור למאמצי השיקום המאסיביים בביירות ובאזור הדרום, מתברר שידיו של חיזבאללה אינן נקיות מאינטרסים זרים. הארגון נעזר בכספי עתק מאיראן ומקטאר כדי לשקם את האזורים שנפגעו, אך לא נמנע מלגזור קופונים גם על מי שבתיהם נפגעו. מתברר שאחת הבעיות בפיצוי התושבים היא היכולת להוכיח בעלות על הקרקע. הממשלה אינה ממהרת לפצות את מי שבנה את ביתו שלא כחוק, ולחלופין מפצה במישרין ב-50 אלף דולר את מי שמוכיח שביתו שלו נפגע.
"הממשלה אינה מפצה את מי שבנה את ביתו על קרקע שנמצאת בבעלותהּ" הסביר צעיר מאזור הדרום שתיאר את שיטות הפעולה של חיזבאללה: "למרבה הצער, חיזבאללה שולח את ספסרי הקרקעות לבתי האנשים שאוספים את מסמכי הבעלות שלהם (כדי לטפל בעניין במקומם – ר.נ.). הם מגיעים לבית המשפט עם ייפוי כוח, ואנשי חיזבאללה אומרי לבעל הבית – 'ייצאו לך מזה 45 אלף דולר', כשהאמת היא שהוא ראוי ל-50 ולעתים ל-55 ול-60 אלף דולר. מה שחשוב להם הוא להוכיח את העוצמה הפוליטית שלהם. הממשלה איננה עובדת עם ספסרי קרקעות, אלא מפצה במישרין, ואינה מאפשרת לאיש לתווך. ואולם חיזבאללה התחיל להפיץ טענות כאילו המדינה מפלה אנשים וגוזלת כסף", הוסיף הצעיר.
במבט בוחן, ה"ניצחון האלוהי" של חיזבאללה נראה מורכב הרבה יותר. זאת, מבלי לדון במדינת לבנון, השרויה במשבר ביטחוני (לחימה מול המיליציה "פתח אל-אסלאם" והתמודדות עם פיגועים והתנקשויות), פוליטי (חיזבאללה מאיים בהקמת "ממשלה מקבילה" לזו של סניורה) וכלכלי (במקום צמיחה של 5-4 אחוזים, קטן המשק הלבנוני אשתקד באחוז בעקבות המלחמה). ייתכן כי רבים מהשיעים היו מעדיפים להחזיר את הגלגל לאחור – למצב ששרר ערב מלחמת לבנון השנייה.
