אני פלוצליץ, מי אתם?
כל אדם אוסף במרוצת חייו שלל כינויים ושמות. אבל המעניינים באמת הם אלו שנוצרים בחדרי חדריה של כל מערכת יחסים. לקראת יום האהבה, ערוץ יחסים ופורטל החתונות Hnet ערכו תחרות סיפורים בנושא שמות חיבה
מי מאיתנו לא זכה בימי חלדו לכינוי חיבה אחד לפחות? לאחדים מאיתנו נדבק כינוי בגלל אירוע מכונן כלשהו, לפעמים מביך. חלקנו סוחבים עדיין כינויים מגיל הגן. אחרים קיבלו את שמות החיבה שלהם בצבא, ויש כינויים שאנחנו זוכים לקבל ממישהו שאוהב אותנו.
לקראת חג האהבה הממשמש ובא, ט"ו באב, התבקשתם לשלוח לנו סיפורים קצרים על שמות חיבה שקיבלתם ו/או נתתם במסגרת מערכת יחסים. הסיפורים הנבחרים מתפרסמים כאן ויזכו את בעליהם בפרסים. הסיפור הטוב ביותר יזכה את הכותב או הכותבת בסדנה זוגית של יין ושוקולד במרכז היינות "איש הענבים" ביפו העתיקה.
כדי לתת דוגמה אישית נועזת, רועי גזית, עורך פורטל החתונות Hnet, משתף אותנו בסיפורו המביך:
הייתי בן שבועיים. כאבה לי הבטן כמו שלא כאבה לי במשך כל חיי עד אז. בכיתי ברציפות משהו כמו שש דקות. אמא שלי החזיקה אותי ואמרה לי "מה קרה רועיקוּש, אתה עייף?"
השתתקתי. הסתכלתי ימינה ושמאלה. לא היה איתנו אף אחד בחדר. מי זה הרועיקוש הזה ולמה הוא עייף? שאלתי את עצמי.
"מה קרה קושקוש? אתה מתגעגע לאבא?" שיפשפתי את העיניים. הסתכלתי שוב ימינה ושוב שמאלה. רק אני ואמא שלי. המון שאלות רצו לי בראש: מי זה קושקוש? מי זה אבא? האם אמא שלי בריאה בנפשה? האם הולכים לקחת אותה ממני? ואז נפל לי האסימון: אני קושקוש! אני רועיקוּש! הפלצתי לאות מחאה ונרדמתי.
גם היום, כמעט 30 שנה אחרי אותו רגע מכונן, אני עדיין שואל את אותן שאלות, עדיין מפליץ, ועדיין מוקף בשמות חיבה מכל עבר. כמו כולם.
כל אדם אוסף ערימה של שמות חיבה ממערכות היחסים השונות שליוו אותו במהלך חייו. אם יש לו מזל, שמות החיבה הופכים ללא רלוונטיים בשלב מסוים ועוזבים אותו. ואם לא, הם רודפים אותו ומלווים אותו ללא מנוח. למשל, לפני כמה שנים שכרתי דירה מאיש זקן ונחמד. לחתימת החוזה הוא הזמין את בנו היקר, עו"ד רציני, אפור, עם גבות מחוברות ונטול חוש הומור, בן 42, העונה לשם נפתולול.
שמות חיבה מטבעם הם ייצורים בוגדניים, ולא הייתי ממליץ לאף אחד לסמוך עליהם. חוץ מהעובדה שיש להם נטיה לרדוף אותך, יש להם גם את הנטיה לנטוש אותך ברגעים הקשים.
אשתי היקרה היא אשפית שמות החיבה. כמחאה על כך שהוריה נתנו לה שם רציני מדי (לטעמה) היא פיתחה מומחיות מדהימה לייצור שמות חיבה. ואני משתמש במונח "מומחיות מדהימה" רק בגלל שהיא אשתי היקרה. במקרה אחר הייתי אומר סטייה חולנית, שכן היא מסוגלת לתת שם חיבה גם למוצרי חשמל שונים.
מותירים אותי לבדי להתמודד עם השם הנוראי "רועי"
בכל מקרה, המומחיות שלה הביאה אותי במהלך השנים לענות לשמות כמו פלוּצליץ, אבּוּבּ, פּפּוּן, פּפּוּן-דֵדִי, פוֹנזוֹ, פּיציקוֹנטי, ונעצור כאן מטעמים ברורים. אבל איפה לעזאזל אותו פלוצליץ מגוחך כשאני משאיר את הנעליים בסלון? איה פפוני המטופש כשאני מטפטף עם השקית של הזבל בכל הבית? היכן פיציקונטי החביב שאני שוכח למסור לה הודעות חשובות? הם נעלמים כלא היו, מותירים אותי לבדי להתמודד עם השם הנוראי "רועי", שלמרות שניתן לי באהבה על ידי הוריי, בכל פעם שמישהו קורא לי בו אני בטוח שהוא כועס עליי.
כן, שמי הפרטי והאישי הפך במרוצת השנים להקדמה ל"אתה חייב לעזור לי יותר בלשמור על הבית הזה מסודר" ודומיו, והוא משמש בתפקיד הברק שלפני הרעם (עד כמה שאשתי היקרה והאהובה והמקסימה והנהדרת והסלחנית יכולה לרעום).
במערכות יחסים בין חברים ממין זכר, שבהן המגע או כל גילוי עמוק אחר יכול להיות מעט מלחיץ ומחשיד, שמות החיבה הם כמעט הדרך היחידה להראות אהבה. כשגבר רוצה לחבק את חברו ולומר לו "תדע שאני שמח מאוד שאתה חבר שלי, אתה בן אדם מקסים ואני מאושר שהכרנו", הוא יאמר לו " מה קורה איתך י'זבל?". כי כן, גם "זבל" יכול בקונטציות מסוימות להיות שם חיבה. וזה בטח לא יותר גרוע מפלוצליץ.
יש שמות חיבה שחוקים שאיבדו את קסמם, ואתה יכול לשמוע אותם גם מאנשים שחיבתם אליך מוטלת בספק. "מאמי, איכפת לך שאני אעבור אותך בתור? יש לי רק את שני הדברים האלה לשלם", פנתה אלי אשה זרה (עם חמישה פריטים!) בזמן שעמדתי בתור בסופר. "כפרה, יש לך כמה שקלים אני צריך להגיע לצפון?" שאל אותי פלוני תמהוני בצומת הרחובות קרליבך החשמונאים.
בקבוצת הכינויים המשומשים תוכלו למצוא גם את "עיניים", "מאמי", "גבר", "נשמה", "אחי", "קוקי", "פוצי" וכו'. אבל השמות המעניינים באמת הם אלו שנוצרים בחדרי חדריה של כל מערכת יחסים.
למרות תכונותיהם השנויות במחלוקת, רובנו מחבבים מאוד את שמות החיבה. הם הדרך שלנו להביע מעט רגש ואהבה גם בפעולות היומיומיות השגרתיות ביותר. כשאשתך אומרת לך "ממוש תעשה כלים", היא בעצם רוצה להגיד "אהובי הקסום והנפלא, אבי ילדיי והאור שבחיי, אני כל כך שמחה שיש לי אותך ואני לא צריכה עכשיו לעשות כלים".
רשימות נוספות מאת רועי גזית
