מנכ"לית ורפרטואר חדשים לתיאטרון גשר

אחרי חודשים של מפגשים שערכה הוועדה לאיתור מנכ"ל חדש לתיאטרון גשר עם מועמדים פוטנציאליים, נמצאה הישועה בתוך הבית עצמו. לנה קריינדלין, שעובדת מזה 25 שנה לצדו של הבמאי ומנהלו האמנותי של התיאטרון, יבגני אריה, תחליף החל מחודש אוקטובר הקרוב את המנכ"ל הפורש אורי לוי, שכיהן בתפקידו זה במהלך 13 השנים האחרונות. קריינדלין, בעלת תואר שני בבימוי וניהול תיאטרון מטעם האקדמיה לתיאטרון במוסקבה, שימשה לאורך הקריירה שלה בתפקידים שונים בתיאטרון: עוזרת במאי, מנהלת במה, שחקנית, מנהלת להקה, מנהלת תיאטרון ומרצה לתיאטרון, בין היתר גם בסטודיו למשחק של ניסן נתיב.

קריינדלין היתה בין מייסדי תיאטרון גשר בשנת 1991, שימשה כעוזרת למנהל האמנותי והחלה לביים בו בשנת 2005, אז העלתה את ההפקה "מדיאה" בכיכובה של יבגניה דודינה. הפקות נוספות אותן ביימה ב"גשר" היו "עניין של סגנון" ו"הבן הבכור".

במסיבת עיתונאים שהתקיימה הבוקר (ד') בתיאטרון נפרד אורי לוי: "אין זה סוד שאני פורש מתפקיד המנכ"ל בסוף ספטמבר עם סיום הקדנציה הרביעית שלי. אני גאה לפרוש מהתיאטרון שכה אהבתי בסיום עונה כל כך מוצלחת וברצוני להודות לכל מי שהיה שותף בכך".

לוי סיפר כי עם פרסום ההודעה על פרישתו התקבלו בתיאטרון 26 פניות של מועמדויות שנבחנו על ידי הוועדה. הבחירה בקריינדלין, שאושרה על ידי הוועד המנהל של התיאטרון, נעשתה לדבריו פה אחד. "כשמוניתי לתפקיד היה התיאטרון בן ארבע ואז חשו חברי הוועד המנהל שחיוני להעמיד מנהל ישראלי בראש המוסד שמורכב רובו ככולו מעולים חדשים מברית המועצות לשעבר, וזאת בכדי להעביר אותו את 'הגשר' ולהופכו מפרויקט תיאטרוני לעולים, לתיאטרון ישראלי לכל דבר. לדעתנו המשימה הושגה ובשל כך הדגש הפעם לא היה על הרקע של הנבחר, אלא על הכישורים הניהוליים שלו, ולנה היא טורנדו אמיתי".

מנהלו האמנותי של התיאטרון, יבגני אריה, אמר: "בעולם שלנו כל דבר מגיע לסופו ונכון להיום מסתיים שלב בחייו של תיאטרון גשר. אנחנו נכנסים לתקופה חדשה שמלאה בשינויים. ארבעה שחקנים הלכו מאתנו, חלקם לפנסיה וחלקם כתוצאה ממחלה, הקאסט משתנה כמעט לחלוטין, אנחנו מלהקים כמות גדולה של שחקנים צעירים שיישאו על כתפיהם מעתה את הרפרטואר החדש של התיאטרון. המנכ"ל מתחלף ובהתחשב בבעיות הפיננסיות שיש לתיאטרון, התחלנו בהתארגנות פנימית שתימשך תחת לנה. זה מצב מיוחד, מצבה של התרבות בישראל שהולך ומתקצץ מדי שנה. בין אם נרצה ובין אם לא, אנחנו נאלצים לקחת את זה בחשבון. אינני חושב שזהו מצב טבעי לתיאטרון מתוקצב, אך זו המציאות ואני יכול להבטיח שנעשה את כל המאמצים בכדי לשמור על פניו של תיאטרון גשר ולהמשיך ולגעת בנושאים שבעינינו הם חשובים בלי לוותר על הרמה האמנותית".

אין ספק כי למרות המינוי החדש ההיררכיה בתיאטרון "גשר" תישמר כשהייתה. בניגוד לפירמידה המקובלת בה הניהול האמנותי כפוף להחלטות מנכ"ל, בתיאטרון "גשר" היד המובילה היא זו של אריה. "יבגני מוביל את התיאטרון מזה 17 שנה וימשיך לעשות את זה גם בעזרתי", אמרה קריינדלין במסיבת העיתונאים, "לא תהיה כאן מלחמת כוחות, אחרי הכל אני עובדת איתו כבר 25 שנה ואני לא חושבת שהמינוי הזה יגלה משהו חדש ביחסים בינינו". קריינדלין הודיעה כי בתקופה הקרובה אין בכוונתה לביים בתיאטרון גשר אלא ללמוד את תפקידה החדש כמנכ"לית. "כרגע, אני חייבת לומר שלביים נראה לי כמו חופש", אמרה.

ליברכט. על שלוש הנשים בחייו של פרויד

הקשר היהודי

אם בימוי הוא חופש, כדברי קריינדלין, נראה שיבגני אריה הולך לצאת לחופשה ארוכה במהלך שתי העונות הקרובות. "רפרטואר הוא פני התיאטרון", אמר אריה במהלך מסיבת העיתונאים בה חשף את הרפרטואר לשנתיים הקרובות והציג תוכנית מרתקת ומגוונת במיוחד במסגרתה יביים שבע מתוך 11 ההפקות המתוכננות. את העונה החדשה תפתח בחודש ספטמבר הקרוב ההצגה "שיחות לילה" מאת המחזאי האמריקני אריק בוגסיאן בתרגום לעברית של עידו ריקלין ובבימויו של אלון אופיר, שמביים לראשונה בתיאטרון היפואי. המחזה מבוסס על סיפורו של שדרן הרדיו היהודי הפרובוקטיבי אלן ברג (מיקי ליאון) שנרצח על ידי אחד ממאזיניו. זהו מחזה על הבועה התקשורתית, על כוחה של מילה ועל יחסי הערצה-שנאה בין האיש שמאחורי המיקרופון לקהל המאזינים שלו. המחזה, שזכה להצלחה רבה בברודווי, עובד לסרט קולנוע בבימויו של אוליבר סטון.

לא מעט קלאסיקות מתוכננות לעונות הקרובות ב"גשר" ובכללן עיבוד למחזמר ליצירתו האלמותית של שייקספיר, "הלילה ה-12", שיביים הבמאי הצעיר רפי ניב; עיבוד למחזה "רביזור" מאת ניקולאי גוגול בתרגום חדש מאת רועי חן ובבימויו של אריה; עיבוד ובימוי לסיפור מוקדם מאת פיודר דוסטוייבסקי בשם "לילות לבנים", שזכה לעיבודים ספורים לתיאטרון ועובד לקולנוע על ידי קורסאווה. את הסיפור עיבד ניקולאי דרוצ'יק, במאי צעיר ממוסקבה שיגיע ארצה לביים את ההפקה.

עיבוד נוסף ליצירה ספרותית שתעלה בתיאטרון בעונה הבאה הוא "חיים וגורל" המבוסס על ספרו של הסופר היהודי הרוסי וסילי גרוסמן בעיבוד משותף של אוסקר קוזניצוב ויבגני אריה שמגדיר את הרומן כשווה ערך ליצירותיו של טולסטוי. "חיים וגורל" משווה לראשונה בין משטרו של היטלר לזה של סטאלין. הספר הוחרם על ידי הק.ג.ב וראה אור לראשונה בשנת 1984. עלילתו מתרחשת בבריה"מ ובגרמניה בשדות הקרב של מלחמת העולם השנייה, במעבדות מדעיות, במחנות המוות של הנאצים ובמחנות עבודות הכפייה של סטאלין. בעיבוד למחזה מתמקדת העלילה בסיפור חייו של פיזיקאי יהודי מחונן שבגורלו משתקפים גדולתו וכאביו של העם היהודי.

סובול. זוויות לא מוכרות של פרשת דרייפוס

הקשר היהודי נוכח משמעותית בהפקות של העונות הקרובות ב"גשר", ולדברי אריה אין זה מקרה. "לעתים קרובות שמעתי שהקהל עייף מנושא השואה והאנטישמיות ולמרות שאני מבין את הסכנה הכלכלית, למרות שלפעמים נדמה שהקהל מפעיל צנזורה מסוימת בדרישה לכוכבים, למצחיק ולזול, נראה לי נכון וחשוב להמשיך ולדבר על זה בעיקר מפני שהמצב אינו משתפר אלא ההיפך". בין ההפקות הנוגעות בנושא: "הוועידה", סיפור המבוסס על ועידת ואנזה שכתב הבמאי מוני יקים המתגורר מזה שנים בניו יורק. המחזה מביא בזה אחר זה את השתלשלות האירועים ההסטוריים שהובילו אל הפתרון הסופי וקבעו את ההיסטוריה הטרגית; "איש המאה" מאת יהושע סובול ובבימויו של אריה שמביא זווית חדשה ופחות מוכרת של סיפור משפט דרייפוס. המותחן הפסיכולוגיסטי ההיסטורי מסתמך על מחקרים חדשים ומסמכים שהתגלו בשנים האחרונות בהם נתגלתה תעלומת הקצין הצרפתי פרדיננד ואלן אסטרהאזי, שבפקודת הריגול הנגדי הצרפתי מסר לגרמנים את המידע שהביא להרשעתו של דרייפוס.

דמויות יהודיות מובילות מצויות גם הן בהפקות של "גשר" מפרויד, במחזה מקורי שכתבה לתיאטרון סביון ליברכט ועד המשורר הגרמני הנודע היינריך היינה, גיבור מחזה חדש מאת מוטי לרנר. במחזה "הנשים של פרויד" שיביים אריה מתמקדת ליברכט בשלוש הנשים המרכזיות בחייו של פרויד – אשתו, גיסתו ובתו. ליברכט ואריה, פסיכולוג בהכשרתו, יוצאים בהפקה זו למסע שהוא חשבון נפש עם אבי הפסיכולוגיה המודרנית. "יש לי חשבון עם פרויד", אמר אריה, "המקצוע הראשון שלי הוא פסיכולוגיה ודמותו של פרויד מרתקת אותי מכל מיני הבטים זו הסיבה שפניתי לסביון עם הרעיון ואני שמח מאד שהוא יצא לפועל".

לדברי ליברכט, המחזה יתמקד בשריטות שהותיר התרפיסט על הנשים הקרובות לו. "האיש שריפא מיליונים השאיר צלקות עמוקות בחיי הנשים שסבבו אותו", היא אומרת, "זו היתה זווית מעניינת לעסוק בה".

מחזהו של לרנר, "מלכות חולפת", מציב במרכזו את מלחמתו של גדול המשוררים הגרמנים היינרייך היינה במלך פרוסיה שצנזר את כתביו שתקפו אותו. למרות הצנזורה היינה לא נכנע והמשיך לכתוב עד נשימת אפו האחרונה תוך כדי שהוא תוקף את המלוכה העריצה, את אכזריותן של המהפכות הרפובליקניות ומעל לכל מציב את זכות האדם לחירות, לגאוניות וליופי כערך עליון.

את הרפרטואר ינעל עיבוד של אילנה לופט ליצירתו של יורם קניוק, "דודה שלומציון הגדולה", סיפורה של אשה אמידה מדור העלייה הראשונה מרוסיה שמתייחסת בזלזול לכל האנשים הקטנים עם החלומות הגדולים שבאו מכל קצוות העולם וביקשו לבנות כאן עולם חדש. ממרפסת ביתה בשדרות רוטשילד היא משקיפה על העולם סביבה כעל תפאורת תיאטרון ורק עם מות בעלה היא מבינה שהחמיצה את חייה.