מכת מצרים החדשה: מרי המים

הקרב על המים. אין ספק, חם, חם מאד השנה. חברת החשמל מדווחת על שבירת שיאי אספקת חשמל, המזגנים עובדים במלוא המרץ ורבים מאתנו מתלוננים על השרב הכבד. אם כל זה נראה לכם סבל, נראה שאתם צריכים להודות למזלכם על שלא נולדתם כמה מאות קילומטרים דרומה מכאן. בשכנתנו מדרום מתרגשת מחאה עממית חדשה שהולכת וצוברת תאוצה. יש אף המכנים אותה בביטוי "מרי המים".

הסיפור, המתחולל מזה מספר שבועות במצרים, הוא פשוט אך אכזרי במהותו – חלקים שלמים בקהיר וכפרים רבים במצרים כולה נותקו מזרם המים, בעוד הטמפרטורות בחוץ הולכות ומאמירות. הסיבות לכך מגוונות, חלקן ידועות (תשתיות קורסות) אך התוצאות אומללות ועלולות להצית מאבק על מים בקהיר ובאזורים אחרים. די להביט בשרשרת האירועים שהתחוללו בתקופה האחרונה במצרים כדי להבין עד כמה קשה המצב: כ-4,000 תושבים זועמים מהכפר המצרי "בשבש" בשוכן במחוז "אל-ע'רביה" שמרכז הדלתא של הנילוס בצפון מצרים הפגינו לפני כשבועיים מול משרדי "היחידה המקומית לענייני הכפרים", במחאה על כך שהמים אינם זורמים אליהם כבר למעלה משנתיים. המפגינים אף שלחו מכתבים ובהם קריאה לעזרה מצד מושל המחוז וראש הממשלה. אין מדובר באירוע בודד. 250 פלאחים מהכפר "אל-קנאן", השוכן במחוז "בלקאס", מעט מזרחית מהכפר "בשבש" היו טרודים באותה העת בהפגנות מזה שלושה ימים, במחאה על הפסקת זרם מי ההשקייה לאדמותיהם. במדינה שבה הפגנה נגד הממשל היא עניין נדיר יחסית - לא מדובר בעניין של מה בכך.

מקרים נוספים של מחסור במים אירעו גם במקומות אחרים במצרים. בראשית החודש דווח במצרים כי אחת השכונות ברובע "מדינת נסר" בקהיר נותקה ממים למשל שבוע ימים. רובע אחר, "מדינת א-שרוק", סובל כבר חודשיים מזרם לא סדיר. המצב היה חמור עד כדי כך שתושבים נאלצו לקנות מים או אף להחליף מקום מגורים וזאת אחרי שנואשו משיפור המצב.

תושבים אף העידו באוזני העיתון המצרי "אל-מסרי אל-יום" כי התלוננו במשטרה על ההפסקות בזרם, אך ללא הועיל. בקהיר אף מתרוצצות שמועות על שוחד בנושא המים. לפי אותן השמועות, איש עסקים מקומי מפורסם שילם שוחד לבכירים, כדי שיפנו את המים המיועדים לרובע "א-שרוק" לפרוייקט המגורים שהוא מקים לא הרחק משם. לא בטוח שהסיפור נכון, אולם הדבר הלך והתפשט - והרתיח רבים.

"אני לא הולך לעבודתי כבר שלושה ימים בגלל שאין מים", סיפר מוחמד חסן, אחד מתושבי "מדינת נסר" לכתב העיתון "אל-מסרי אל-יום" בראשית החודש. "אני נאלץ לקנות עשרה בקבוקי מים מינרלים בכל יום, כדי שאף אחד מילדיי לא ימות בצמא. לצערי, בעלי המכולות מנצלים את המצב ומעלים את המחיר בחצי לירה. ולא רק זאת – ילדינו חלו במחלות עור בגלל שהם לא מתרחצים".

עד כמה עמוקה בעיית המים ניתן להבין מהמשך דבריו. "זוהי אינה הפעם הראשונה בה מפסיקים את הזרמת המים לאזור הזה. בקיץ שעבר הפסיקו את המים, התקשרנו ושלחו לנו כבאית כדי שנמלא ממנה מים. אם היינו במדינה אחרת בה לא היו מים במשך שבוע – היו מפטרים בה את השר".

"לכו תתלוננו אצל מובארק ואלוהים"

התושבים רותחים מזעם. אחת הבעיות היא שלדעתם פקידי העירייה פשוט עושים מהם צחוק. "התקשרתי מאות פעמים למשטרה ולמנהלת המים. הגשתי תלונה נגד האחראי על המים בשכונה ונגד ראש הוועד המקומי. בכל פעם שהתקשרתי - לא קיבלתי תשובה משכנעת. בפעם האחרונה אמרו לי: 'יש לכם נשיא – לכו תתלוננו אצלו'. פקיד אחר אמר לנו: 'הנילוס יבש – לכו תתלוננו אצל אלוהים'" סיפר המוכ'תאר מוחמד, תושב השכונה.

"הם מעבירים את המים לטובת הווילות של אנשי העסקים, כדי שהם יוכלו למלא את בריכות השחיה הפרטיות שלהם. אנו מוכנים להשתמש במים האלה אחרי שהם ירוקנו מהבריכות כדי להרוות את הצימאון של ילדינו", סיפרה היבה מוסטפא. שכנתה, אמינה חסן, נאלצה לעזוב את בנה בן החודשיים לבד כדי ללכת ולחפש מים. "לא מצאתי פתרון אחר. כבר התייאשתי מהפקידים שלא עושים דבר וכל הזמן אומרים שיהיו מים בעוד רבע שעה".

לא עברו ימים רבים ותסבוכת המים טיפטפה גם למאמרים בעיתונות המצרית. "מזה שנים שעאידה, הגברת שמגיעה לבית שלנו לעזור לי, מתלוננת שיש בשכונתה מחסור במים. היא ושכנותיה נוהגות ללכת מידי יום, למלא מים ולחזור וזאת משום שהגברים רואים בכך כמטלה נשית, למרות שהדבר מצריך כוח ושרירים", כתבה רולא חרסא במאמרה הנושא את הכותרת "צמאון העניים" לפני כשבוע וחצי.

 במאמר שפורסם בעיתון "אל-מסרי אל-יום" היא השתלחה בארצה שלה ובפקידות בה. "בימים האחרונים היינו עדים להפגנות תושבים בשל מחסור במים. נראה כי אלה סייעו לחשוף את העובדה שבלמעלה מ-52% מהכפרים במצרים אין די מים, אולם מצבם טוב יותר מ- 240 כפרים בהם אין מים זורמים כלל. מדוע לא יחייב שר השיכון את מי שרוצה לבנות פרוייקט תיירות, לדאוג בתמורה גם לחבר לרשת המים כפר כלשהו, או לבנות בתים לעניים?" נכתב.

אין כסף, אין תשתיות

מדובר בבעיות עונתיות ידועות. בכל קיץ נרשמות בעיות באספקת המים בקהיר, שנאנקת תחת תשתית רעועה. אחת הבעיות היא שבמצרים כמעט ואין משלמים על המים, וזאת בשל התפיסה כי "המים של כולם". לפיכך, אין כסף לתחזק את תשתיות המים הרעועות ממילא. ולכן, כשאין מים, גם בשכונות העשירות של קהיר, העניים הם הראשונים לסבול. העשירים ממילא לא יסבלו מהוצאה של לירה מצרית עבור בקבוק מים מינרלים, ויתמודדו יפה עם מקלחת קרה של כמה בקבוקים בימים ללא מים.

ואכן, לא עברו אלא מספר ימים והביקורת הלכה והתחדדה. בראיון שהעניק ביום שני השבוע ראש האיגוד הערבי למי שתיה ומומחה בינלאומי למים, ד"ר מע'אווירי דיאב, הוא הודה כי במצרים "יש שחיתות וחוסר צדק בחלוקת המים". בראיון שהוא העניק ל"אל-מסרי אל-יום" הוא אמר: "האמת היא שישנו חוסר צדק בחלוקת מי השתיה וזאת בשל שחיתות או פעילות המעדיפה את הקמתם של פרוייקטים חדשים. דבר זה מגביר את הלחץ על תחנות השאיבה כמו ב'מדינת נסר'". ד"ר דיאב אף הצביע על קשר ישיר בין הזיהומים הקשים הקיימים בחלק ממקורות המים לבין מחלות כבד וכליות הנפוצות במספר מוקדים. בנוסף, הזהיר המומחה מפני מאבק על מים בין תושבי הכפרים ותושבי פרברי הערים הגדולות, לבין העשירים הגרים בפרוייקטים היוקרתיים.

ואם כל זה לא מספיק, יצאה השבוע הממשלה המצרית לפגרה, מבלי שמצאה פתרון של ממש לבעיית המים. הסוגיה העסיקה את כלי התקשורת ונדונה בהרחבה בפרלמנט - אך פתרון אין. שר השיכון המצרי, והמטרה המיידית לביקורת, ד"ר אחמד אל-מע'רבי, ניסה להתגונן כשהודיע שלשום בתום ישיבת חירום שהממשלה הקציבה סכום נוסף של כמיליארד לירות מצריות (כ-700 מיליון ש"ח) כסיוע חירום לסוגייה זו. "תכנית החומש בה התחלנו בשנה שעברה הקצתה 17 מיליארד לירות לנושא", הוא אמר והוסיף כמגננה את המשפט המדהים הבא שמספר אולי את כל הסיפור כולו: "אין מדינה בעולם שמספקת מי שתייה למאה אחוזים מתושביה".

מים רבים יכולים גם להרוג

הערה קצרה נוספת: הרחק מעיני התקשורת המערבית, בין אלפי הדיווחים, מסתתרים דיווחים בודדים, על שטפון גדול שאין זוכרים כמותו מזה עשרות בשנים. ולא, לא מדובר בנהר התמזה שעלה על גדותיו, אלא בנהר אחר, אותו הנילוס, מעט דרומה יותר. בין חמישים לשבעים וחמישה בני אדם לפחות נהרגו בשטפון (לפני מניין לא רשמי), רבים נפצעו וכ-18 אלף בתים נהרסו בו. המיקום – אזור ח'רטום בסודן. המועד – יום חמישי שעבר. התוצאה – עגומה במיוחד. הדיווחים – ספורים ביותר.

מנהל יחידת ההגנה האזרחית בסודאן, חמדאללה אדם, סיפר לסוכנות הידיעות "רויטרס" כי מי השטפונות הציפו אזורים שלמים ובהם כבישים ראשיים המובילים לאותם האזורים, דבר שהיקשה על פינוי הנפגעים. מסוקים של המשטרה וכלי טיס ממשלתיים פיזרו ציוד ואוכל באזורים מוכי האסון במזרח ובדרום-מזרח סודאן וכן סביב הבירה ח'רטום – בה נפגש הנילוס הכחול, שמוצאו מאתיופיה, עם הנילוס הלבן, שמוצאו מאוגנדה.

"זהו השטפון הקשה ביותר בסודאן. אנשים בני תשעים סיפרו לי שהם מעולם לא ראו שיטפון שכזה", סיפר אדם. מאות בני אדם הפכו לפליטים וברחו לאזורים הגבוהים בדרכם לתפוס מחסה. מדוע לא שמענו על כך כמעט דבר ואילו מהדורות החדשות עסקו בעיקר בשטפון הדיווחים מאנגליה? שאלה טובה. למערב השבע הפיתרונים.

נתקלתם בדיווח מעניין מהעולם הערבי? שילחו לנו למייל האדום.