כך תתאימו את בן הזוג למצעים. נפלאות השינה
יש 24 שעות ביממה, מתוכן כ-12 שעות בממוצע הולכות על עבודה ועמידה בפקקים, נשארות עוד 12 שעות. נוריד מקלחות, איפור, בחירת בגדים, שירותים, בהייה בטלוויזיה וכתיבת טורים לערוץ יחסים, כך שנשארות בפועל מעט שעות יחד. אחרי גיל 40, לפחות שני שליש אנחנו מבלים בשינה. לכן, בבואנו לבחור בן זוג, הפרמטר העיקרי הוא השינה המשותפת
אין בכוונתי לערב אתכם יתר על המידה בבעיית השינה של הזוגית, ולכן אומר רק זאת: אשתי שתחיה מתעוררת לעיתים באישון ליל, מטלטלת אותי נמרצות ופוקדת עלי לחרף נפשי וללכת לבדוק מי מסתובב בסלון כי היא שומעת רחשים. עד היום, טפו טפו טפו, משיגי הגבול היחידים בהם נתקלתי היו ג'וקים מבוהלים שבטעות טיפסו על שקית ניילון. כן. הגברת מצוידת באוזני סטיב אוסטין.
לאור העובדה שאני חי בבית עם יחידת האזנות אנושית, ומאחר שגיסי שיחיה מביא איתו לכל ביקור את כל כלי העבודה מהנגרייה וגם מהמסגרייה, היה ברור שאני ישן בסלון והיא ננעלת בחדר עם כרית על הראש. אטמי אוזניים אינם פתרון מבחינתה, כי בשלב מסוים היא מתחילה לשמוע את הדופק של עצמה וזה מעיר אותה. נו, אמרתי לכם שלא כדאי להיכנס לזה...
כל ההקדמה הנ"ל נועדה להכינכם לאחת ההארות המשמעותיות ביותר שנחלתי בתחום הזוגיות. זה קרה לי בסביבות שתים ושלושים לפנות בוקר, כשנחרה איומה הקפיצה אותי ולרגע חשבתי שהנה הפלשתינים התחילו לשגר קסאמים מקלקיליה. אחרי שהצלחתי להירגע מעט, חשבתי לעצמי פתאום שבעצם אנחנו מבלים כזוגות הכי הרבה זמן - בשינה!
תחשבו על זה, יש 24 שעות ביממה, מתוכן כ-12 שעות בממוצע הולכות על עבודה (כולל עמידה בפקקים), נשארות עוד 12 שעות. נוריד מקלחות, איפור, בחירת בגדים, ביקורים בבית הכסא, השקיית הגינה, בהייה בטלוויזיה וכתיבת טורים לערוץ יחסים, כך שבפועל נשארות מעט מאוד שעות בהן אנחנו באמת יחד. מתוך סך השעות האלה, לרוב, לפחות שני שליש (אם חציתם את גיל 40) אנחנו מבלים בשינה. לאור האמור, אין מנוס מלהכיר בעובדה שבואנו לבחור בן זוג, הפרמטר העיקרי שצריך להביא בחשבון הוא התאמת בן הזוג למצעים. סליחה, לשינה משותפת.
כמי שחתום על התיאוריה פורצת הדרך הנ"ל, לא אשאירכם קוראים נכבדים לוטים בערפל. הנני מתכבד להגיש לכם את: "המדריך לטיפוסי השינה", בתקווה שהדבר יקל עליכם למצוא סוף סוף את בן הזוג המושלם עבורכם.
הערה חשובה: הדמויות נרשמו לרוב בלשון זכר מטעמי נוחות, אבל יכולות להתאים (בהתבצע שינויי הצנרת המתבקשים) גם לנקבות.
המחבק הכפייתי-כפית(י)
הטיפוס הכפיתי מתאפיין ברצון לחפון את בת זוגו בכל עת ובכל מקום. הוא קרצייתי להחריד, תמיד מקפיד ללכת יד ביד, וגם כשיש יותר צלזיוסים בחוץ ממולקולות של חמצן והלחות מאיימת להפוך את מבושיו לסוג של ירק מאודה תחת הג'ינס, הוא יתעקש להוליך אותך אנגאז'ה בלי להתחשב בכתמי הזיעה שמתפשטים תחת בית שחייך. במיטה הטפיל הסימביוטי הלז יתחפר לך לתוך הבייבידול יגרגר ויבקש "נעימים" בדיוק כשתחול התפתחות מפתיעה בעלילה של "עקרות בית נואשות". מכת המחץ תגיע כשתרצי סוף סוף לפרוש לצד שלך במיטה ולהירדם. אז הוא יסתער עלייך מאחור כשאת ממש לא מוכנה, ייצמד אליך בלפיתה עלוקתית, מתאים את קימוריו לשלך תוך הקראת כל שמות החיבה שלך לתוך אוזנך, מה שמבטיח צמרמורת נוראית.
אם שפר עליך מזלך, בשלב מסוים, בדומה לקרציה שמצצה את קורבנה עד זרא, הוא ינשור מהפיג'מה שלך למשך שארית הלילה. אבל אם רצה הגורל וקבעת את גורלך לחיים משותפים עם הכפיתי המושלם, הרי שנידונת לשינה על צד אחד בלבד לכל ימי חייך, בלי חנינה ובלי ניכוי שליש. הדרך היחידה להיפטר מהמטרד הוא באמצעות נפיחה אדירה. אם תתמידי בטכניקה הנ"ל ייתכן שתוכלי לקבל כמה דקות של חסד עד להיצמדות הבאה. שילוב הטיפוס הנ"ל עם טיפוס ה"חרמנים של לפנות בוקר" (ע"ע) הוא קטלני.
חרמנים של לפנות בוקר
מדובר ביצורים שה-DNA שלהם התערבב איפשהו במהלך האבולוציה עם גנים של טרמיטים. מכונות ההתרבות האלה מתעטפות באיצטלה של רגישות ונחמדות ואפילו משלמות עלייך בבורגר-ראנץ', אבל תחת מעטה הג'נטלמניות מסתתרת מזימה אפלה להרביע אותך בכל הזדמנות אפשרית. כן, גם בשלוש ועשרים לפנות בוקר...
שערי בנפשך שהנה את נמה את שנתך, ובחלום את פוצחת בקריירה של חשפנית נועזת. "נו", את שחה לעצמך תוך כדי חלום, "הרי כמי שנותרה בבתוליה עד הבקו"ם (כשמחזירים ציוד), ודאי האלטר אגו שלי שרוצה כל כך להיות זנותי וחסר עכבות - מתפרץ". את מתרווחת לך ומפליגה הלאה בחלום. הנה את רוקדת בחושניות על הבמה, נהנית ממבטי הזימה של הגברים אך לפתע... מה זה!? העמוד הניצב במרכז הבמה זע ממקומו. הוא מצמיח רגליים ורודף אחרייך! אמאל'ה. את נסה על נפשך, אבל הוא משיג אותך ומתחכך בעגבותייך. עוד רגע והוא קורע חור בכותונת הלילה שלך ו... רגע! מה זה! זה לא ממש חלום! מה זה העמוד הזה שתקוע לי בתחת? את נעורה משנתך, אפופה ומבולבלת, מסתובבת לאחור ופוגשת מולך זוג עיני עגל שאיכשהו ברור לך שהמבט הנשקף מהן קשור ישירות לדבר הקשה הזה שתחוב באחורייך.
אם למי מן הקוראות יש העונג לבלות עם אחד האקזמפלרים העונים לתיאור הנ"ל, הרי יוכלו הן לאשר שגם אם נעתרו למשגל ה"ספונטני" הזה די היה להן ברור במהלך האקט שהגבר שלצידן לא ממש מנהל את העסק. זה נראה יותר כמו דיבוק שאחז בו, כמעט כאילו המה-שמו קיבל יישות משל עצמו, שמנצחת על האירוע.
לחרמנים של לפנות בוקר אין עכבות. הם לא שמעו על משחק מקדים, ורומנטיקה זה דבר שלא קיים בחלק של הגלקסיה ממנו באו. הם כאן על מנת לטחון, ולישון. לרוב, הטיפוס הנ"ל סובל מתת תסמונת השייכת ל"נשקני טרום צחצוח" (ע"ע).
נשקני טרום צחצוח
אלה הם אולי הדוחים ביותר מבין בני הזוג האפשריים. הם פשוט לא נגעלים מכלום. הם יאכלו את שאריות הסנדוויץ' שלך, ימשיכו ללעוס בשמחה את המסטיק שאך זה הוצאת מפיך, יסכימו בחפץ לב לקיים איתך מצוות עונתך גם אם את "אסורה" עקב תירוץ ה"אישי, נשי חודשי", לשונם תבצע בך שפטים למהדרין גם אחרי יום שלם בים, ריצה מיוזעת מחוף מציצים בואכה כיכר המדינה וטיפוס חמש קומות ברגל, לפני המקלחת. הם גם ינשקוך בתאווה ממש ברגע שפקחת את עינייך, בעוד קורי השינה הצהבהבים מעטרים את עפעפייך ומפיך עולה ניחוח עכברושים שלא התרחצו מיום חתימת הסכם אוסלו.
אי אפשר להאשים את נערי החמודות האלה. הם תינוקות שנשבו בקסמי הטלנובלות היומיות, שם תמיד הגיבור מנשק את הגיבורה על פיה בבוקר השכם, הגיבורה נראית כאילו הרגע הוציאו אותה מאריזת ואקום אחרי ששלושה מאפרים וחמישה מעצבי שיער עבדו עליה עשר שעות, והתינוק שנולד להם אך אתמול הצמיח במהלך הלילה בלורית להתפאר ובכלל נראה שהוא עומד להתגייס בשבוע הבא.
כבר דובר על כך שחסינות מוחלטת מפני גועל היא חרב פיפיות, ומי שהולך לישון עם כלבים, שלא יתפלא שהוא קם עם פשפשים, או לחילופין, מתנשק איתם.
החורקים ברינה
גילוי נאות, אני בחרתי בנציגה גאה של העדה הזו, כך שדברים אלה כתובים בדם ליבי. מדובר באנשים רגילים למראה, ששום דבר לא מכין אותך למפגש המצמרר איתם. זכורה לי היטב הפעם הראשונה בה התוודעתי לתופעה הביזארית. זה היה באמצע הלילה, כשלפתע שמעתי קולות חריקה משונים. פקחתי את עיניי וניסיתי לאבחן מהיכן מגיע הרעש המשונה. סובבתי את האנטנה, ולחרדתי גיליתי שהצרצור בוקע מתוך ערמת השמיכות שלצידי. החדשות הטובות היו שמי ששכבה לצידי היתה הזוגית במצב צבירה של מרמיטה בשלהי ינואר החורפי, והחדשות הרעות היו שהקול הנורא בקע ממנה. זוגתי חורקת שיניים בשנתה!
חיכיתי לבוקר ובדחילו ורחימו העליתי כבדרך אגב את הנושא. "אה, כן", ענתה לי ביובש כאילו מדובר בעניין של מה בכך. הלו! אם נניח לרגע לרעש המזוויע, הרי שלפי הקולות פלא שעוד נשארו לה שיניים בפה. "טוב", ענתה, "אשים את סד הלילה". כך התוודעתי לעוד אחד משבעת פלאי עולם: הולך לו החורק אל רופא השיניים וזה מתקין לו בעמל רב (ובהרבה מאוד זוזים) מעין מנשך פלסטי, כדי שיוכל להפליא בו נשיכותיו ולא יפורר את שיניו. אם כמוני בן זוגכם סובל מהחולי המשונה הנ"ל, טוב תעשו אם תסורו לאלתר לרופא השיניים.
אנשי האלכסון
דובי הדוברמן לימד אותנו מימים ימימה שאלכסון הוא אסון, רק שיש רבים שלא הפנימו את זה לחלוטין. לא כולם נתברכו במיטת "קינג סייז" שאפשר לשחק עליה מחניים. לכן, אם איתרע מזלכם ובחרתם בטיפוס הדיאגונלי, נכונה לכם חוויה מכוננת. יש לשער כי אם תפשפשו בעברם של מי שנשכבים בפישוק אברים לרוחב המיטה תגלו שעד שהכרתם אותם היו הם רווקים מושבעים. הרי רק מיזנתרופ שלא נדרש לחלוק את הטריטוריה שלו עם אף אחד מסוגל להיות כל כך אנוכי.
פתאום באמצע הלילה אתם מגלים שהפרטנר שלכם מטפס עליכם, ולא למטרות פרו ורבו. ככל שתענוהו, כן ירבה וכן יפרוץ, ולא משנה איזו בעיטה או דחיפה יחטוף מכם, תוך כמה דקות ספורות הוא יחזור לפוזיציה וימשיך לרייר עליכם עד הבוקר, אלא אם תעשו לעצמכם טובה ותעברו לסלון.
הנוחר לסוסים
ליבי ליבי עם הנשים שנאלצות לחיות לצד גבר שלא די בכך שבמשך היום משאיר טיפות על קרש האסלה, אוכל מול הטלוויזיה וביקור בבית הכסא אחריו דומה לסיור ברמת חובב, הרי אפילו בלילה הוא מזכיר לכל דרי הרחוב מי כאן הבוס.
המרצים
פתאום באמצע הלילה הם פוצחים בנאומים חוצבי להבות, תוך פיתוח תיאוריות מורכבות שכל קשר בינן ובין המציאות אינו קיים. אני ממליץ בחום להקשיב קשב רב למה שיש להם לומר. לפעמים תוכלו לגלות, למשל, שמערכת היחסים שלו עם המזכירה של מחלקת כ"א אינה מסתכמת רק ב"אני חוזר מאוחר כי אני צריך לשבת איתה על דוחות", אלא שהדוחות הן אנחות ושבעצם היא בכלל יושבת עליו.ואולי אולי, אם באמת נתמזל מזלכם ואתם חולקים את יצועכם עם ד"ר לפיזיקה, ייתכן שבאחד הלילות תוכלו לשמוע את הפתרון לשאלה כיצד ניתן לחזור לאחור בזמן. זה כמובן יהיה מאוד פרקטי, כי אז תוכלו להימנע מן הטעות שעשיתם ולהתחתן עם הג'ינג'ית ההיא שפגשתם בבה"ד 4.
המשתינות
לא ממש "טיפוס" במלוא מובן המילה, שהרי מדובר בכ-50% מאוכלוסיית העולם. אנחנו כמובן עוסקים בנשים באשר הן, שמשום מה יש להן איזה עניין בלתי פתור עם השלפוחית, כך שכל שעה הן חייבות לקום להטיל את מימיהן. הבעיה מתחילה כשאין להן מסלול ישיר לעבר הדלת, והן דורסות אותך או דופקות באופן קבוע את האצבע הקטנה של הרגל במשקוף.
לצערי, אין לי ממש רעיון כיצד להתגבר על הבעיה. גם הפתרון שהמצאנו בטירונות כדי לא לצאת משק השינה החמים באוהל הסיירים באמצע הגשם – השתנה דרך מטול RPG - לא ישים במקרה הנ"ל.
אוהבי הפוך והמזגן
לא סובל אותם! מה זה זה? מאיפה ההמצאה המטופשת הזו של לישון עם מזגן על טמפרטורה של גרינלנד אבל בתוך פוך?
הנפחנים
סתם פלצנים (קטלני בשילוב עם הפוך מלמעלה).
לילה טוב!
לפנייה לכתב/ת 
