לראשונה בהיסטוריה: נתיב שיט דרך הקוטב הצפוני
קיצור הדרך המפורסם ביותר בין אירופה לאסיה - דרך האזור הארקטי של קנדה - היה ידוע כמעבר בלתי עביר לכלי שיט שחסום בקרח עבה. עד השנה. על פי נתוני לוויין, שכבת הקרח הפשירה השנה במהירות וכלי שיט יכולים לעבור כעת בין האוקינוס האטלנטי לשקט
נתיב השיט הימי הקצר ביותר בין אירופה לאסיה, שמקשר בין האוקינוס האטלנטי לשקט, עובר דרך חוג הקוטב הצפוני סמוך לחופי גרינלנד, חלקה הצפוני של קנדה ומיצרי ברינג שבין אלסקה לרוסיה. אלא שבאופן היסטורי היה ידוע כי הנתיב קפוא וחסום לתנועת כלי שיט במשך כל ימות השנה. עד הקיץ האחרון.
תמונות לוויין של סוכנות החלל האירופית (ESA) מגלות כי הנתיב, הקרוי "המעבר הצפון-מערבי", חופשי מקרח ופתוח למעבר כלי שיט לכל אורכו - לראשונה בהיסטוריה הידועה. הסוכנות מסרה כי מתצלומי שבידיה ניתן לראות בבירור כיצד הצטמקה כיפת הקרח סביב הקוטב באופן דרמטי. השחיקה של כיפת הקרח בחודשי הקיץ האחרונים הייתה כה רבה, עד שלראשונה יכולים כלי שיט לעבור בנתיב ללא הפרעה.
"המעבר הצפון-מערבי" הוא אחד מנתיבי הניווט הימי המפורסמים בעולם. מדובר בקיצור דרך משמעותי בין אירופה לאסיה דרך האזור הארקטי של קנדה. השיט בו קצר בכ-7,000 ק"מ לעומת המסלול העובד בתעלת פנמה, שאורכו 23 אלף ק"מ, או המסלול שעובר דרך תעלת סואץ לאסיה, שאורכו 21 אלף ק"מ.
אלא שהמעבר לא היה זמין לשימוש משום שברובו - או בחלקו - היה תמיד חסום על ידי קרח, שמיכליות רגילות אינן יכולות לנוע דרכו.
אבל בשנים האחרונות הבחינו מומחים כי כיפת הקרח שכיסתה את האזור נשחקת והולכת. לדברי המומחים, הקצב הואץ מאוד השנה וכעת, לראשונה מאז החלו מדידות באזור בשנת 1978, הנתיב פתוח לחלוטין למעבר ימי.
"תיעדנו שחיקה של האזור המכוסה בקרח לרמה של 3 מיליון ק"מ רבוע בלבד", אמר ליף טודל פדרסן, ממרכז החלל הלאומי של דנמרק. לדבריו, מדובר במיליון ק"מ רבועים פחות מהמינימום שנמדד בשנתיים האחרונות.
"בעשור האחרון הייתה שחיקה של כיפת הקרח בשיעור של כ-100 אלף ק"מ רבועים בכל שנה בממוצע, כך שצימצום של מיליון ק"מ רבוע תוך שנה אחת הוא דרמטי", אמר פדרסן. הנתיב המקביל למעבר סביב הקוטב - דרך האזור הארקטי של רוסיה הקרוי "המעבר הצפון-מזרחי", סובל גם הוא משחיקה של כיפת הקרח אולם הוא עדיין שומר על מחזוריות קבועה - קפוא בחודשי החורף ופתוח בקיץ - אולם לא לכל אורכו (הקטע המקווקו בקו הכחול בתמונה למעלה).
מומחים טוענים כי קצב שחיקת כיפת הקרח בקוטב הצפוני קשור לתופעת התחממות כדור הארץ, אותה הם תולים בשיעורים הגדלים והולכים של פליטת גזי חממה לאטמוספירה. הגזים לוכדים את החום הנפלט מהשמש ואינם מאפשרים לאטמוספירה לפלוט אותו חזרה לחלל. התוצאה היא, בין השאר, הפשרה של הקרחונים באזורי הקוטב, והחשש הגדול הוא שהדבר יגרום לעליית פני הים בכל רחבי העולם.
פתיחת נתיב השיט הצפון-מערבי כבר מעוררת מחלוקת בינלאומית. קנדה טוענת כי יש לה זכות בלעדית על חלקי המעבר העוברים בשטחה הריבוני, והיא יכולה למנוע מעבר של כלי שיט במקום. ארצות הברית והאיחוד האירופי חולקים על עמדה זו. הם טוענים כי המעבר צריך להיות נתיב שיט בינלאומי לשימוש פתוח.
מומחים אומרים כי קיצור זמן ההפלגה של ספינות מטען בים על ידי שימוש במעבר הצפון-מערבי אמנם יתרום לצימצום פליטת גזי החממה, אולם שיט באזור הארקטי, הזיהום שהוא יצור והאפשרות של דליפות נפט רק מגבירים את הסיכון למערכת האקולוגית השברירית של האזור, ועלולים להחיש את קצב הפשרת הקרחונים.
