על הקשר בין אי-שוויון וצמיחה כלכלית
תמיכה במיסוי לצורך צמצום פערים ולהשגת צמיחה, תוך הסתמכות על המחקרים הכלכליים בתחום, אינה רצינית. תשובה לפרופ' דני גוטוויין
על פי המסורת של המחשבה הכלכלית הקפיטליסטית, לפחות מימיו של אדם סמית וכפי הנראה עוד קודם לכך, האי שוויון בהכנסה ובעושר תורם לצמיחה הכלכלית.
ההיגיון מאחורי אמונה זו פשוט למדי: ראשית, העשירים חוסכים אחוז גבוה מהכנסתם בעוד העניים חוסכים אחוז נמוך, אם בכלל. לכן, ריכוז העושר בידי מעטים, מגדיל את סך החסכונות במשק ובכך מגדיל את ההשקעה במבנים ובמכונות ותורם לצמיחה הכלכלית. שנית, פערים מיצרים תמריץ להשקעה ומאמץ. כלומר, הגמול להצלחה מעורר את השאיפה להצליח, והשאיפה להצליח, בתורה, מעודדת יזמות, מאמץ, לקיחת סיכון, ואף השקעה בהון אנושי. על פי גישה זו, מיסוי כבד וקצבאות, מצמצמים רק באורח מלאכותי את האי שוויון, ולמעשה פוגעים בתמריץ החיוני לצמיחה כלכלית.
מחקרים מראשית שנות ה-90 שבחנו נתוני אי-שוויון וצמיחה כלכלית במדינות שונות הגיעו למסקנה ששוויון תורם לצמיחה. במקביל, חוקרים רבים גם אבחנו מנגנונים כלכליים שבכוחם להסביר את ההשפעה השלילית של חוסר השוויון על הצמיחה הכלכלית: ביצירת אי-שוויון בהזדמנויות (למשל בנגישות להשכלה גבוהה, או בנגישות לאשראי ולהשקעה), בתרומה לפשיעה, ביצירת אי-שקט, וכמובן בפגיעה במשקיעים.
שיוויון וצמיחה
ההכרעה האסטרטגית האמיתית
דני גוטוויין
הפערים החברתיים המתרחבים ואיתם תחושות הניכור והזעם הם פצצת זמן המאיימת על החברה הישראלית והצמיחה הכלכלית כאחד. לפיכך, שינוי במדיניות שיביא לחלוקה שוויונית והוגנת הוא בגדר הכרח
כותבי טורים בעלי תפישת עולם סוציאליסטית עטו על הממצאים כמוצאי שלל רב. כך למשל דני גוטווין, פרופ' להיסטוריה באוניברסיטת חיפה, טוען שמדיניות ההפרטה היא זו שיצרה אי-שוויון הולך וגדל בישראל שפוגע בצמיחה הכלכלית. מכאן לא רחוקה הדרך למסקנה המעודדת כל כך על פיה פעולה נחושה לצמצום האי-השוויון - גידול במיסוי ובקצבאות – לא רק שאינה פוגעת בצמיחה, היא מסייעת לה.
ברם, מחקרים עדכניים יותר מהמאה הנוכחית, שהתבססו על מאגר נתונים רחב יותר, ושיטות סטטיסטיות מתקדמות יותר, לא גילו ברובם כל השפעה שיטתית של השוויון על הצמיחה, ולא במקרה. יתרה מזו, גם מהמחקרים שמצאו ששוויון תורם לצמיחה, לא ניתן להסיק שפעולת הממשלה לצמצום הפערים אכן מניבה תוצאות טובות. לכל היותר ניתן להסיק שכלכלות שוויוניות יותר מטבען – בעלות אוכלוסייה הומוגנית, או מוסדות שמונעות עושק החלשים - נהנות בממוצע משיעורי צמיחה גבוהים יותר.
כך למשל במחקרי עם עודד גלאור, שפורסם בשנת 2004 בכתב העת Review of Economic Studies, הראינו שבשלבים בהם מנוע הצמיחה המרכזי הוא צבירה של הון פיסי - אי-שוויון תורם לצמיחה. אך, בשלבים מתקדמים של צמיחה מודרנית, בהם הון אנושי הוא הגורם המכריע, דווקא שוויון הזדמנויות תורם לצמיחה הכלכלית.
לסיכום , תמיכה במיסוי לצורך השגת צמיחה דרך צמצום אי-השוויון, תוך הסתמכות על המחקר הכלכלי בתחום, אינה רצינית. אבל גם אם שוויון וצמצום העוני אינם תורמים לצמיחה, הרי שמדובר ביעד חברתי ראוי, שחשוב לפעול בנחישות להשגתו.
עומר מואב הוא פרופסור לכלכלה באוני' העברית ועמית בכיר במרכז שלם
מומלצים
