"בבורמה כבר היית?"
משרד החוץ ממליץ לישראלים לשקול את נחיצות הביקור במדינה בעת זו. אבל ללא קשר לגל המהומות הנוכחי, תרמילאים רבים מתלבטים אם בכלל לנסוע למיאנמר מסיבות פוליטיות. לטענת המתנגדים, מי שמבקר במדינה הטוטליטרית, מחזק את הממשל הצבאי, שלא רחוק מקריסה. אבל למטבע יש גם צד שני
משרד החוץ ממליץ למטיילים ישראלים המבקשים להגיע למיאנמר (בורמה) לשקול את נחיצות הביקור בעת זו, בשל התדרדרות המצב הבטחוני במדינה. למי שבכל זאת נמצא או מתכנן להגיע למינאמר מומלץ להימנע מלשהות באזורי הפגנות או התגודדויות רחוב (נאסרה התגודדות של חמישה אנשים ויותר), שכן השלטונות מפעילים כח נגד המפגינים. כמו כן, כדאי להיות קשובים להתפתחויות לעקוב אחר הדיווחים באמצעי התקשורת המקומית והבינלאומית.
בניגוד למשרד החוץ, באתר המטה למלחמה בטרור שבמשרד ראש הממשלה, לא מופיעה אזהרת מסע בנוגע לביקור במינאמר. ומבחינת החוק הישראלי, אין מניעה לבקר באזור.
מיאנמר או בורמה?
עבור התרמילאים הישראלים, מיאנמר היא עדיין בורמה. למרות שחלפו כמעט 20 שנה מאז
השתלטה החונטה הצבאית על המדינה והביאה לשינוי שמה, ועל-אף שבחלק מן המפות השם בורמה אינו מוזכר אפילו בסוגריים, לעולם ישאל ישראלי שפוגש את חברו בקווסאן ("רחוב התיירים" בבנגקוק): "בבורמה כבר היית?"
גל ההפגנות הנוכחי במיאנמר, מצטרף למספר גלים קודמים שהתרחשו במדינה ב-15 השנים האחרונות, במרכזם דרישה של האוכלוסייה הבורמזית להחליף את השלטון הצבאי הנוכחי, או לפחות לשלב בסדרי השלטון רפורמות דמוקרטיות וחירויות אזרח.
מיאנמר, בורמה לשעבר, נתונה מאז 1989 לשלטון צבאי של "מועצת השלום והפיתוח של המדינה" , שעלתה לשלטון לאחר שהדיחה את הגנרל נה-וין (שלט במדינה מאז 1962, וגם הוא לא נודע כדמוקרט דגול). חילוקי דעות פוליטיים במדינה מושתקים בו במקום, ומי שמביע בציבור עמדה פוליטית שאינה תומכת באופן מובהק בשלטון, צפוי למצוא עצמו מאחורי סורג ובריח.
מפגינים ביאנגון (צילום איי.פי)
גיאוגרפיה
מיאנמאר גובלת במזרח ובדרום במדינות תאילנד ולאוס (באזור המכונה "משולש הזהב"), בצפון עם סין, במערב עם הודו ובנגלדש. החלק הדרומי של מיאנמר גובל במפרץ בנגל ולים אנדאמאן. חלקה המרכזי של המדינה מתאפיין בנהרות גדולים ובמישורים נרחבים. בנהר הגדול ביותר, אייארוואדי (Ayeyarwady), ניתן לשוט לאורך 1,600 ק"מ, והמישורים שלגדותיו הם המרכז החקלאי של המדינה.
במזרח מיאנמר, לאורך הגבול עם תאילנד, מתנשאים הרים, ובמערב הם מתחברים לקצה המזרחי של רכס ההימלאיה. ההר הגבוה במדינה, קאקאבו ראזי (Hkakabo Razi), שנמצא בסמוך לגבול עם טיבט (סין), מתנשא לגובה 5,881 מ' והוא ההר הגבוה ביותר בדרום מזרח אסיה.
כמעט מחצית משטחה של מיאנמר מכוסה ג'ונגלים. בעשורים האחרונים נכרתים
ברחבי המדינה מיליוני דונמים של יערות, שמוברחים ונמכרים בתאילנד ובמדינות נוספות במזרח אסיה. אם ימשך קצב הכריתה הנוכחי, צפויים אזורי יער נרחבים להיעלם.
בעבר הייתה מיאנמר יצואנית האורז הגדולה בעולם, אך ייצוא האורז הצטמצם בה במידה ניכרת. שני שלישים מאוכלוסיית המדינה מועסקים בחקלאות, ופחות מ-10% מועסקים בתעשייה. על פי המופיע בספר העובדות של המדינות באתר ה-CIA, מיאנמר היא בין המדינות העניות בעולם: התמ"ג שלה עומד על 1,800 דולר - מקום 191 בעולם.
לנסוע או לנסוע? זאת השאלה
למרות המלצה של משרד החוץ ,רבים מן התרמילאים מתלבטים אם לבקר בה, בעיקר מסיבות פוליטיות: התיירות הבינלאומית עלולה להיתפס כמעניקה חותמת הכשר לממשל הצבאי הדיקטטורי, הממשלה אינה מאפשרת למטיילים להתקרב לאזורים שבהם מתרחשים מקרים של דיכוי או עבודות כפייה. ובעיקר, משום שאונג סאן סו-צ'י, כלת פרס נובל לשלום, מנהיגת הליגה הלאומית לדמוקרטיה במיאנמר, ומי שהפכה לסמל המאבק הדמוקרטי במדינה, קוראת לתיירים להחרים את המדינה. לטענת סו-צ'י ותומכיה מבית, הממשלה תאלץ לערוך רפורמות דמוקרטיות על מנת לזכות במטבע זר, ויקר.
לאלו שבכל זאת בחרו לבקר במינאמר, מוצע להקטין ככל האפשר את התמיכה בממשלה (שמפעילה רבים משירותי התיירות במדינה), ומנגד, לסייע ככל האפשר לאוכלוסייה המקומית. זאת ניתן לעשות על ידי לינה במלונות ובגסט האוסים שבבעלות פרטית, רכישת עבודות יד ומזכרות ישירות מהאמנים (לא מחנויות ממשלתיות), הימנעות מהצטרפות לטיולים מאורגנים הקשורים לאיגוד התיירות הממשלתי (Myanmar Travel & Tours, ובקיצור MTT), והימנעות משימוש בתחבורה במימון MTT, כגון רכבות האקספרס מיאנגון למאנדאלאי, המעבורת של MTT בין מאנדאלאי לבאגאן, וטיסות של מיאנמר איירווייס.
יאנגון
אם כבר הגעתם למיאנמר, יאנגון (לשעבר ראנגון), העיר הגדולה במדינה מספקת תחושה שונה לגמרי מזו בערים אסיאתיות אחרות באותו סדר גודל. בין היתר משום שהעיר מלאה בעצים, עד שנדמה ששכונות מסויימות הן ג'ונגלים. בלילות, מתעוררים הרחובות של יאנגון לחיים עם המוני דוכני אוכל וערימות של סיגרים ענקיים. אם תצליחו להתעלם ממצבם המתפורר של הבניינים בסגנון הקולוניאלי שבמרכז העיר, ודאי תסכימו שזוהי אחת הערים המקסימות ביותר באסיה.
פגודת שווגדון ביאנגון (צילום: איי.פי)
בין האתרים החשובים בעיר: פגודת שווגדון פאיה המצופה זהב, שמשקיפה על העיר מראש גבעה; מלון סטראנד המשמש דוגמה יפה לאדריכלות הקולוניאלית; פסל הבודהה השוכב בפגודת צ'אוקטאטגיי פאיה (Chaukhtatgyi Paya); והאגמים השלווים קאנדאווגיי (Kandawgyi) ואיניה (Inya).
מאנדאלאי
מאנדאלאי שבמרכז מיאנמר, העיר השנייה בגודלה במדינה, אשר שימשה בירתה האחרונה של לפני השתלטות הבריטים על בורמה במהלך המאה ה-19. זוהי העיר הבורמזית ביותר מבין ערי מיאנמר, יש בה שווקים הומים של תוצרת חקלאית ופריטי מלאכת-יד מכל רחבי צפון מיאנמאר.
עם מוקדי העניין במאנדאלאי נמנים שוונאנדאו צ'אונג (Shwenandau Kyaung), המבנה האחרון ששרד מהארמון מוקף-החפיר שהיה פעם מרהיב ביופיו; גבעת מאנדאלאי (Mandalay Hill) עם המדרגות הלולייניות, שמשובצת במקדשים ובנקודות תצפית; ופסל בודהה העתיק, שממוקם בפגודת מאהאמוני פאיה (Mahamuni Paya).
באגאן
העיר הנטושה לגדותיו של נהר אייארוואדי, כ-500 ק" מצפון ליאנגון, מלאה בפגודות נפלאות ובמקדשים
יפהפיים והיא אחד מהפלאים הייחודיים של אסיה. באגאן הייתה הבירה הראשונה של האימפריה הבורמזית ותקופת הזוהר שלה בין המאות ה-11 וה-13, ומספר עצום של בניינים מרהיבים נבנה כאן. העיר נבזזה בידי קובלאי חאן ב-1287 ומעולם לא נבנתה מחדש. החשוב מבין 5,000 מקדשיה הוא Shwezigon, אשר לפי האמונה הבורמזית קבורה בו אחת משיניו של בודהה, בנוסף לכמה מצעמותיו.
תאטון
ממוקמת ממזרח ליאנגון. הייתה בירתה ההומה של ממלכת מון העתיקה, שכללה את מיאנמר של היום, ואת תאילנד. שרידיה של חומת העיר וכמה פגודות מהודרות הן זכר לימים שייתה בשיאה כמרכז מדיני, מסחרי ותרבותי.
במרכז העיר הירוק מתקיים שילוב של בתים קולוניאליים מימי הבריטים, לצד בתים בעלי גגות קש. רשת תעלות משקה את שדות האורז ואת מטעי הפרי.
בסיוע מדריכי לונלי פלנט בעברית
