זקני השבט: עוד עצים ותיקים בישראל

עשרות תגובות התקבלו בעקבות הכתבה "והדרת פני זקן: סיפוריהם של חמישה עצים ותיקים", שפורסמה בראש השנה. רוב הכותבים ביקשו להזכיר ולציין עוד מספר רב של עצים ותיקים, בני מאות שנים, שנטועים ברחבי הארץ. הנה עוד רשימה קצרה של שישה עצים, מהוותיקים בישראל, מצומת כוח בצפון ועד עיר אובות שבדרום.

שומר זיכרון הלוחמים

שם העץ: קטלב מצוי Arbutus andrachne 

במרכז בית הקברות האנגלי שבהר הצופים בירושלים עומד עץ קטלב מדהים. ב-9 בדצמבר 1917 כבשו הבריטים את ירושלים. באותו חודש הקימו את בית הקברות לחללי המלחמה. לאחר מכן העבירו למקום חללים מבית לחם, יריחו ורמאללה, לוחמים מכל רחבי האימפריה ומאומות שונות. מעריכים שגילו של העץ הוא קרוב ל-90 שנה. רבים רואים בצבעו האדום של גזע הקטלב כסמל למלחמה העקובה מדם.

מזרעים בכיס החייל? הקטלב בבית הקברות (כל הצילומים בכתבה: ישראל גלון)

יש הסוברים שהעץ היה במקום לפני המלחמה. סברה אחרת היא שהעץ התחדש משורשי עץ ותיק שהיה במקום, וקדושת המקום אפשרה את התחדשותו. סברה מעניינת אחרת היא על זרעי קטלב שנשארו בכיסו של אחד הלוחמים, אותם שמר לאכילה לעת רעב. לאחר קבורתו נבט הקטלב וגדל.

תנאי הגידול הטובים והשמירה על המקום המקודש אפשרה לעץ להתפתח למימדים מרשימים. אך מזה כשלוש שנים העץ בתהליכי גסיסה איטית עקב פטרייה שחדרה לגזעו. עד כה כל המאמצים להחיותו לא נשאו פרי.

תלמידיו של ישו

שם העץ: זית common olive

האתר: חצר כנסיית גת שמנים בירושלים. ניתן לבקר במקום בכל ימות השבוע בין השעות 10-12.

גיל העץ: בין 800 ל-2,000 שנה

עצי הזית בחצר כנסיית גת שמנים, הנקראת גם כנסיית היגון, הם כנראה העצים המפורסמים בעולם. העצים מרשימים בגזעם המפותל והמעוות, שחלקו חללים חלולים ונטויים. למרות עתיקותם אין מידע מדעי מדוייק על גילם. מעריכים שהם בני 800 עד 2,000 שנה. יתכן שהעצים קיימים במקום עוד מתקופת בית שני, והינם שרידי המטעים בנחל קדרון. אין ספק שהבעלות המוסלמית ואחר כך הנוצרית על המקום המקודש סייעו בשמירה ובטיפוח העצים.

מימי בית שני? עצי הזית בכנסיית גת שמנים

המסורת הנוצרית מספרת שכאן התפלל ישו בימיו האחרונים. עדות לחשיבות העצים והמקום הינם אלפי התיירים הנוצרים הפוקדים את המקום. עולי רגל, כבר מהמאה השביעית לספירה, מתארים את העצים. מהמאה ה-15 הם מתוארים כ"עצי הזית הגדולים והקדומים ביותר בארץ ישראל".

הסייר ברטלט, שביקר בארץ באמצע המאה ה-19, מתאר כך את גת שמנים: "יש משהו מרשים מאין כמוהו במקום הזה, בו שוררת דממה כבדה, בין עצי הזית העבותים והחומה הסוגרת עליהם ממזרח. במשך דורות רבים רכנו כאן עולי רגל ונשקו לעצים כשדמעות גיל זולגות מעיניהם. הם נטלו פיסת עץ למזכרת....".

הזית הנסתר

שם העץ: זית common olive

האתר: כ-300 מטר בקו אווירי ממערב למנזר בית ג'מאל שליד בית שמש. לחנות בחניה שליד המנזר, לעקוף את המנזר מצד צפון ולרדת בהר לכיוון מערב.

גיל העץ: כ-200 שנה (הנזיר אומר "אלפים שנים")

הזית שליד מנזר בית ג'מאל הוא מהמרשימים ביותר בישראל. הוא נמצא כ-300 מטר בקו אווירי ממערב למנזר שליד בית שמש. היקף גזעו כ-9 מטר ואין מתאים ממנו לצילומים משפחתיים.

שווה את המאמץ. הזית ליד מנזר בית ג'מאל

את סודו גילו לי גנני קיבוץ צרעה, וכן ד"ר דוד בר מגבעת ברנר. את הדרך לעץ גילה להם אחד מהנזירים הותיקים אשר טוען שגילו של הזית אלפיים שנה. לא ברור כיצד שרד העץ במקום שנים רבות. העץ נמצא חבוי מעט בוואדי ועד שלא מתקרבים אליו ורואים את גזעו המרשים והמצולק לא מאמינים שהמאמץ שווה. האזור שווה ביקור מתחילת הסתיו ועד באביב המאוחר.

ה"זקן" מחצבה

שם העץ: שיזף מצוי Ziziphus spina-christi

האתר: עין חצבה (עיר אובות), ליד מעין חצבה

גיל העץ:  בין 1,500 ל-2,000 שנה

התחרות על העץ העתיק ביותר בישראל אינה חשובה לאוהבי העצים. גם עץ בן 50 שנה יקר ללבם. אך אין ספק שהשיזף המצוי מעין חצבה יזכה בקלות, לדעת רוב המומחים, בתואר הנכסף. העץ נמצא בכביש היורד לאילת, ליד האתר עין חצבה (עין חוסוב). יש המשערים שזו תמר המקראית.

העץ מדהים במידותיו. היקף גזעו כ-7 מטר, גובהו כ- 14 מטר וקוטר נופו כ-15 מטר. מעריכים כי גילו בין 1,500 ל-2,000 שנה. מאחר והעץ טרופי, קשה לבצע הערכת גיל מדויקת.

הזקן ביותר בארץ. השיזף ליד מעין חצבה

החוקר הישראלי ברסלבי מתאר את המעיין ואת עץ השיזף שמעליו: "הנאה מרהיבה את העין הלאה משממת המדבר, לא רק בשפעת הצומח המעתיר אותה אלא גם בצבעיה הירוקים הרעננים שהם חזיון נדיר מאוד בערבה... אולם יותר מכולם מושך את עינך השיזף המפורסם, בגודלו ובגילו המופלג...

"ענפי העץ המסורבלים צונחים מטה מרוב כובד והגדול שבהם המתקמר בצורת קשת, נוגע בקרקע ממש. בדיו התחתונים של העץ, הנתונים בצלה הכבד של הצמרת, יבשים וערומים, אך אלה הפונים אל השמש ירוקים ורעננים. בחודש האביב טעונים ענפי השיזף פירות צהובים והם ערבים לחיך. הבדואים אוכלים אותם טריים או מיובשים, או טוחנים אותם לקמח ומערבבים אותם בחמאה".

עין חצבה היתה ידועה כתחנת דרכים חשובה בתקופות הישראלית, הנבטית והרומית. העץ תואר על ידי חוקרי מסעות כמו מוסיל הצ'כי, לורנס איש ערב והגיאוגרף הישראלי ברסלבי.

בשנת 1963 בוצע במקום קידוח והחלה שאיבת יתר של מי תהום. דבר זה הביא להתנוונות הדרגתית של העץ. שמחה פרלמוטר אשר ייסד במקום את עיר אובות דאג לשמר את העץ מהחפירות הארכיאולוגיות במקום ואף דאג לטפטוף. אך כפי שכותבים ב"טבע הדברים" פרופ' שמידע, מימי רון ושוקה רווק על העץ: "כיום עומד השיזף ירוק, ענק אך "מדוכדך" בשולי הפארק הארכיאולוגי של עין חצבה, וכולנו תקווה כי יחזור לתפארתו".

שומר בית הקברות

שם העץ: אלון מצוי Quercus calliprinos

האתר: למרגלות תל צובא

גיל העץ: לפחות 700 שנה

האלון העתיק של צובא הוא לפחות בן 700 שנה. העץ נמצא למרגלות תל צובא ולידו זית עתיק עם גזע חלול, לתוכו יכולים להיכנס שלושה אנשים בקלות.

העצים נשמרו עקב קרבתם לבית קברות מוסלמי של הכפר סוכה. נראה שמשפחות שבאו לפקוד את הקברים ישבו לצילם של העצים, אכלו והשליכו שאריות על הקרקע, אשר שימשו דשן לעצים. העץ מוזכר בתיאורי הנוסע ויקטור גרן לפני כ-150 שנה. תיאור זה מפורט בספר תיאור ארץ ישראל יהודה: "בהמשך סקירת החלק העליון של ההר הבחנתי בעוד משטח כזה לפני עוד מערות קבורה. מהן חתומות ומהן חרבות. לרגלי ההר בפאת מזרח, יש עץ אלון ירוק נהדר המשמש זה מאות שנים כמפגש מקובל על התושבים. אכן ענפיו הענקים נותנים מחסה נרחב שקרני החמה אינם חודרות בעדו. מסביב יש כמה קברים מוסלמים".

שאריות האוכל שימשו דשן. הזית בצובא

מהמקום נשקף נוף מדהים לכיוון עין כרם וירושלים. יעקב הצובאי, מותיקי צובא, דיווח לנו על העץ ועל מצבו העגום – ענפים מנוונים וריקבון בגזע אשר סיכנו את קיומו. בעקבות פנייתו העץ שוקם חלקית על ידי קק"ל בשנת 1999. העץ קיבל טיפול "אורטופדי" ושלושה ענפיו המרכזים קבלו תמיכה מכאנית באמצעות עמודי חשמל. אין ספק שטיפול זה מקטין את העומס ומשקל הענפים אך עדיין כדאי לבצע בעץ גיזום של ענפים יבשים וחולים וטיפול בפצעים.

חביבת הסופרים

שם העץ: אלה אטלנטית - Pistacia atlantica

האתר: כביש הצפון 899, סמוך לצומת יפתח.

גיל משוער: כ-450 שנה.

בארץ גדלים עצי אלה אטלנטית רבים בעלי נוף מרשים, אך לדעתי, אתר זה הנו מהמרשימים שבהם, ומומלץ לבקרו בכל סיור בצפון, ולראות את העץ משתנה בין עונות השנה. בקיץ העץ מצל על שטח שגודלו דונם בערך, וענפיו וגזעיו המרשימים מהווים מוקד משיכה למשחק, לטיפוס ולצילום. בסתיו נושרים עליו בצבעי שלכת נאים, ובמהלך החורף נחשף מופע מדהים של שלד הגזע והענפים על רקע שמיים מעוננים, גשומים או בהירים. בשעות הזריחה והשקיעה מתגלה חוויה שפשוט חובה לראות ולצלם. באביב מלבלבים עליו בגוון אדמדם. בנוסף, קיים מופע של אשכולות פרי קטנים, המבשילים בסתיו בתערובת של צבעי שחור ואדום (למשיכת ציפורים), וכן מופע של עפצים דמויי אלמוג, הבולטים בצבעם האדמדם.

נקודת ציון בצפון. האלה ליד צומת יפתח

מהספרות הבוטנית ידוע לנו שעצי בר רבים שרדו והגיעו בארץ לגילאים מבוגרים ולממדים גדולים הודות לקרבתם לאתרים היסטוריים ופולחניים ("מקאם"), לרוב בעקבות אמונתם של תושבי המקום בכוחו של הקדוש הקבור לידם. לפיכך, באזורים מעין אלה היה מן טאבו שהגן על העצים מכריתה. אף על פי שבמקומות רבים אין עוד סימני קדושה, נותרו העצים הקשישים הללו.

מעט מאוד חומר בעל ערך היסטורי קיים על האלה האטלנטית הוותיקה שממוקמת בחניון האלות הסמוך לקיבוץ יפתח. עם זאת, מחברים שונים של ספרי טיולים וצמחי ארץ ישראל אינם שוכחים לציינה כאחד העצים המרשימים במדינה. מעניין לראות את ההבדלים בתיאור האתר, מנקודת מבטו של כל כותב ובהתאם לתחושותיו.

הוא נזכר בספרו של פרופ' יהודה פליקס "עצי בשמים, יער ונוי" (עמ' 139) בספרם של נילי ליפשיץ וגדעון ביגר "כי האדם עץ השדה" עמוד 85), ובספרו של מיכאל זוהרי "נופי הצומח של הארץ", כולל סיורים בוטניים בנופי הצומח בארץ.

יצחק יפה כתב בירחון "גן ונוף", כרך ל"ו, בשנת 1981: "מבין העצים עתירי הנוף הבודדים המפוזרים בארץ, מתבלטת כאן האלה האטלנטית בצורתה המרהיבה ובגזעה בעל המראה הפיסולי. 'אלת החיים' היא עץ עתיק כזה, העומד סמוך לכביש נבי-יושע - סאסא במרום הגליל. המקום הפך לאתר זיכרון ע"ש חיים פרידמן ז"ל, שהיה מנהל מדור המטעים של הסוכנות היהודית בגליל. האתר ולידו חניון רכב עוצב ונבנה על-ידי הקק"ל".

גם מספרי טיולים לא נפקד מקומה. דפנה מרוז, בספרה "עוד יום טיול - מדריך לטיולי משפחות" (1992), כתבה: "עץ האלה האטלנטית הבודד וגדול הממדים, הוא שריד ליערות גדולים, שכיסו בעבר את מזרח הגליל. עצי האלה מקודשים היו במשך הדורות, כפי ששמם מרמז עליהם. העץ, שגילו המשוער מאות שנים, הוא "חסין-אש", כי קליפתו העבה מגינה עליו מפני שריפות. את ההתחדשות של יערות האלה באזור ניתן לראות סביב קיבוץ יפתח. ניסיון הקק"ל מורה, כי עץ זה עמיד יותר ושומר על צורתו".

בספרה של חני זיו, "חבלי ארץ - מבחר טיולים לצפון" (1997), בתיאור הטיול לנחלים אביב ודישון (עמ' 82) נכתב: "ארוחת הבוקר מומלץ לעשות ב'חניון האלה', הקרוי על שם אחת האלות הגדולות הנמצאות באזור בקעת קדש. אלה זו היא רבת שנים ומרובת גזעים, וגילה מוערך בכמה מאות שנים. נקרים ודלקים מחבבים גזעה החלול, והאגדה מספרת כי באלה כזו הסתבך אבשלום בשערותיו".

מידע נוסף על עצים עתיקם וותיקים בישראל ניתן למצוא בחוברת סקר העצים הבוגרים שערך משרד החקלאות בשנת 1990. כדי לדווח על עץ ותיק שאינו ברשימה השתמשו בטופס המיוחד. במשרד החקלאות ניתן לדווח על עצים בסכנת כריתה או פגיעה עקב פיתוח או בנייה. בנוסף, ניתן לפנות לפקידי היערות במשרד החקלאות (ד"ר ניר עצמון) ובקק"ל (ד"ר צביקה אבני) בבקשת סיוע להגנה על עצים.