הומוסקסואל איראני: דברי אחמדי-נג'אד מגוחכים
"קהילת הגייז גדולה מאוד בטהרן, והיא רק הולכת וגדלה", כך סיפר בּאבָּק (שם בדוי), הומוסקסואל המתגורר בבירה האיראנית. באשר לדברי נשיאו, לפיהם "אין הומואים באיראן", אמר באבק: "זה היה יותר מדי מגוחך מכדי שאכעס או אתעצבן מזה, דברים כאלה גורמים לאנשים לצחוק"
נשיא איראן, מחמוד אחמדי-נג'אד, אמר בשבוע שעבר בנאומו באוניברסיטת קולומביה בניו יורק כי "אין הומואים באיראן". דבריו באים בסתירה מוחלטת למה שמספר בּאבָּק (שם בדוי), הומוסקסואל בן 29 מטהרן. באבק בא ממשפחה מבוססת בצפון טהרן, לבוש בבגדים אופנתיים ועונד עגיל באוזן. על-פי החוקה האיראנית, יחסים הומוסקסואליים נחשבים לפשע שדינו מוות ולכן זוהה המרואיין בשם פרטי נפוץ כמו באבק.
"זה היה יותר מדי מגוחך מכדי שאכעס או אתעצבן מזה. דברים כאלה גורמים לאנשים לצחוק", אמר באבק בתגובה לנאומו של נשיאו בארה"ב. "דיברתי עם כמה חברים על כך. אף אחד מהם לא כועס. מה כבר יכולנו לצפות ממנו? אנחנו לא קיימים בשבילו. לפחות הוא משך תשומת לב בינלאומית לגבי הומוסקסואליות באיראן", אמר. באבק הביע תקווה כי "עכשיו אם הם (השלטונות באיראן) יעשו משהו להומוסקסואלים, אנשים בעולם יהיו יותר רגישים לזה".
הצעירים נועזים יותר
בתשובה לשאלה מה המסר שהיית רוצה להעביר לנשיא איראן השיב באבק: "הייתי רק רוצה לומר לו שהוא מייצג מדינה. כשהוא אומר משהו הוא חייב להיות מודע למה שקורה במדינה. איך זה ייתכן שאין הומואים במדינה כזאת גדולה?". באיראן חיים כיום כ-70 מליון איש. לדברי באבק, "קהילת הגייז גדולה מאוד בטהרן, והיא רק הולכת וגדלה. אני מכיר בעצמי מכיר מאות מהם". הוא סיפר כי מקום המפגש העיקרי עבורם הוא מסיבות פרטיות. "אני הולך להרבה מסיבות, אבל היום המגבלות חמורות יותר. אנשים לא מעזים לערוך מסיבות גדולות". הוא נשאל מתי הלך לאחרונה למסיבה שכזו, והשיב: "ביום חמישי שעבר".
לקהילת הגייז באיראן יש חיים משל עצמה. ברשתות החברתיות באינטרנט ניתן למצוא צעירים איראנים רבים המזדהים כהומוסקסואלים ומחפשים חברים, רובם מטהרן אך גם בערים גדולות אחרות וכן בגילאים מתקדמים יותר. "אנשים רוצים לבוא ולפגוש אחד את השני יותר מבעבר", סיפר באבק, שגילה שהוא גיי בגיל 13. "לפני 15 שנה זה היה יותר אינטימי, רק כמה חברים. לדור החדש, הצעיר יותר ממני, יש יותר אומץ. הם נמצאים בכל מקום, הם מארגנים מסיבות, הם לא כל כך שמרנים. אתה יכול לראות אותם בכל מקום. לא אכפת שזה גלוי, הם רק רוצים לחיות חיים חופשיים".
באבק נשאל האם הוא פוחד. "לא ממש, אני לא הולך למקומות שבהם אני לא מרגיש בטוח. המשפחה שלי מאוד תומכת בי". רבים מהצעירים בקהילת הגייז באיראן חוששים לספר על כך לבני משפחותיהם, מחשש כי הדבר יעמיד אותם במצב לא נעים ויגרום למבוכה או לריבים.
הרשויות באיראן נלחמות בתופעה ביד קשה. בשנת 2005, למשל, הוצאו להורג באיראן שני קטינים שהואשמו ב"מעשי סדום", אך למעשה נידונו למוות בשל היותם הומוסקסואלים בחברה שמתנהלת על-ידי חוקי השריע, ההלכה האיסלאמית, האוסרת על כך.
לפנייה לכתב/ת 
