יקירי, לא חשוב כמה היו לי, אלא איך היו ולמה
לא מפריע לי שאתה שואל. אי אפשר להכיר מישהו לעומק בלי לדעת מה עבר עליו והפך אותו למה שהוא. הבעיה היא ששאלת שאלה לא נכונה. אתה חושב שאני מסמנת כיבושים על קרש המיטה? אני יודעת מה נחשב בעיניי, וזה לא קשור במתמטיקה
קצת אחר כך, חבוקים בכפיות, הוא העלה את הנושא: "אז כמה היו לך לפניי?"
היד שלי שוב היתה במיקום אסטרטגי, אז הוא קצת התכווץ. אחרי שהתנצלתי על הרפלקסים שלי, הסברתי לו את הבעיה: "לא מפריע לי ששאלת. אי אפשר להכיר מישהו לעומק בלי לדעת מה עבר עליו והפך אותו למה שהוא. הבעיה היא ששאלת את השאלה הלא נכונה".
מה זה "כמה"? מה אתה חושב שאתה, נתון סטטיסטי? שאני מסמנת כיבושים על קרש המיטה? אולי זה יותר כמו מבצע איסוף נקודות בסופר: אספי 20 פרטנרים לסקס וזכי בתואר שרמוטה, אסוף 70 בתולות ותזכה בטיול לגן עדן (רגע, זה הולך הפוך, לא?).
באמת מה שחשוב לך זה "כמה" היו לפניך? ואם בטיול השחרור שלי התנסיתי באורגיה עם חמישה גברים, אבל מאז שחזרתי לארץ לא היה אף אחד? ואם לפני שבע שנים הייתי במשבר נפשי ונכנסתי למיטה עם כל מה שזז רק כדי להוכיח לעצמי שיש לי איזשהו ערך, אבל מאז למדתי להעריך את עצמי בעצמי? ואם אתה הראשון, אבל רק מפני שמעולם לא אהבתי אף אחד, ובמקרה הגעת בדיוק כשנמאס לי לחכות? לא היית מעדיף לדעת שהיו ארבעה לפניך, אבל את כל אחד מהם, בזמנו, אהבתי בטירוף?
כשכמות הפרטנרים חשובה יותר מאיכותם התוצאה עלולה להיות מצבים אבסורדיים, בהם בחורה עם עבר של שני חברים רציניים, שישה סטוצים ועוד משהו לא ברור תפגוש את אהבת חייה, ודווקא לו היא תודיע שהיא מתכוונת לשמור את עצמה לחתונה, אחרת ייצא שהיא שכבה עם מספר דו-ספרתי של גברים, והיא לא רוצה להיות זולה. או מהכיוון ההפוך – בחורה שמוצאת את עצמה שוב עם מישהו שברור לה שהם לא מתאימים (היא כבר בדקה את זה) רק כדי שהמספר לא יעלה. ואני לא יודעת מה משניהם יותר גרוע (עם המין הגברי הסליחה על הדוגמאות החד-צדדיות. אני לא גבר, ועוד לא יצא לי לשמוע את הידידים שלי סופרים פרטנריות. את החברות שלי דווקא כן יצא לי, אבל גם להן יש "סיפור מייצג" לכל שם ברשימה, לא רק סכום סופי).
יש בכלל חשיבות לתשובה המדויקת?
אגב, יש בכלל חשיבות לתשובה המדויקת? אם הייתי עונה "אחד" זה היה בסדר, אבל אם הייתי עונה "חמישה" היית קם והולך? 20 זה מספר מוגזם, אבל 16 זה עוד נורמלי? ואם 20 זה מוגזם ו-16 זה בסדר, איפה הגבול? 17? 19? אז פרטנר אחד מסוגל להעביר אותי מסקאלה אחת לאחרת? ואם לא – למה לבקש תשובה מספרית?
ואם נניח, לרגע, שיש איזו חשיבות למספר – מה סופרים? סטוץ נחשב? ומה עם מערכת יחסים ארוכת שנים אבל אפלטונית? אתה סופר גם את אלה שאמרתי להם לא? ואת אלה שאמרו לי לא? ואת אלה שמאוד רציתי ולא היה לי אומץ להגיד להם? לספור אנשים שיצאתי איתם פעם אחת? ושלוש? אבל איתך עוד לא "יצאתי" אפילו פעם אחת, למרות שאנחנו מכירים כבר חצי שנה וחברים כבר שבוע.
קשר משמעותי הוא קשר ששינה בי משהו
אני יודעת מה נחשב בעיניי: קשר משמעותי הוא קשר ששינה בי משהו, ולא חשוב כמה זמן הוא נמשך. אם פגשתי מישהו ודיברנו כל הלילה, ולמחרת בבוקר חשבתי על דברים קצת אחרת – הוא משמעותי מבחינתי, ולא אשכח אותו לעולם, גם אם לא ראיתי אותו יותר, גם אם הוא נגע בי רק מטאפורית. לעומת זאת, קשר של שנה שיצאתי ממנו בדיוק כמו שנכנסתי אליו הוא חסר משמעות, בזבוז של זמן חיים יקר, ואירוע נדיר ביותר. כשזו ההגדרה, אני אמורה "לספור" גם את הקשרים עם ההורים שלי, ועם החברות שלי, ועם המורים שלי, ועם אנשים מסויימים שפגשתי ברחוב לעשר דקות. אבל אני לא בטוחה שההגדרה הזו תקפה גם לאחרים, ובכל מקרה, זו הסיבה שאני לעולם לא אשאל "כמה". "מי", "מה", "למה" נראות לי שאלות הרבה יותר חשובות.
לא שפכתי עליו את כל המניפסט הנסער הזה, פשוט התחממתי תוך כדי כתיבה. באותו לילה רק העברתי את המסר הנחרץ שהוא לא נתון סטטיסטי, שאם אני איתו, זה בגלל שהוא האחד והיחיד בעולם שאיתו אני רוצה להיות באותו רגע, ושכל עברי פתוח בפניו – בתנאי שלא יוציא אותו מהקשרו.
אם אחר כך הוא הפריד, ומיין, וערך סטטיסטיקה של כל קשריי הקודמים לפי קריטריונים הידועים רק לו – הוא לא סיפר לי. אבל אני לא חושבת שהוא עשה את זה. הוא לא כל כך חזק במספרים, החבר שלי. הוא יותר איש של היסטוריה.
לפנייה לכתב/ת 
