"הרופא הצבאי רשם אקמול, בבית החולים מצאו סרטן"

מרפאת קצין העיר, הקריה, תל-אביב. לא צריך להתאמץ יותר מדי כדי למצוא חיילים עם בטן מלאה על ההתנהלות בתוך המרפאה. בזמן שחייל אחד מדבר, מצטרפים לחבורה אחרים - לכולם חוויות אישיות לא נעימות מביקורים במרפאה הצבאית.

הסיוט מתחיל הרבה לפני שזוכים לראות רופא. חיילי צה"ל נאלצים להמתין שעות במרפאות טרם הבדיקה הראשונית המבוצעת על ידי חובש. "אצל החובש, אם אין חום, ולא משנה כמה רע מרגישים, רופא לא רואים. פעם הרגשתי במשך שבוע ממש רע ולא נתנו לי לראות רופא בכלל. פעם אחרת אמרו לי 'בואי מחר, נקבע לך תור'. הגעתי ולא הכניסו אותי. לאף אחד לא אכפת, נותנים לך להרגיש שבגלל שאתה חייל אתה זבל". אומרת נ', חיילת בקריה.

בעיה נוספת שמעלים החיילים היא חוסר נסיונם של החובשים, שעוברים הכשרה קצרה טרם הצבתם במרפאות. "החובשים הם חיילים כמונו, בגילנו, והם חסרי נסיון", אומר א' ומקבל חיזוק מ- י'. "חיילים בגיל שלי מחליטים במסדר חולים אם אראה רופא או לא".

כולם רק בעניין של גימלים? (צילום: איי פי) 

חוסר הניסיון והנהלים הנוקשים הובילו את א' לקבול נגד מרפאת קצין העיר. "הגעתי עם 34 מעלות חום והחובשים לא רצו להכניס אותי לרופא. הם אמרו לי שאני צריך להיבדק ביחידה אליה הייתי שייך באותה תקופה, ליד אילת. הייתי כולי קפוא ולבשתי מעיל פליז באמצע הקיץ, במצבי לא יכולתי להגיע ליחידה. בסוף דיברתי עם היחידה שלי ואישרו לי להישאר בבית. אחרי שהגשתי קבילה, קיבלתי מקצין העיר מכתב התנצלות". 

המתנה מ-11 בלילה עד 5 בבוקר

אלא שההמתנה לחובש היא רק הספתח. מי שמופנה לרופא מוצא את עצמו ממתין שעות בתור חדש. "מסדר חולים זה עוד המתנה סבירה, אבל הם קובעים תור לאחר הצהריים בו ממתינים אפילו שש שעות. חברה שלי קיבלה פריחה בפנים והמתינה מ-11 בלילה עד 5 בבוקר", מספרת י'.

ר' עומד מחוץ לשער הכניסה למרפאת קצין העיר ונראה מתוסכל לגמרי. "באתי היום בצהריים ועכשיו אני חוזר בערב. נראה שאני אמתין עד 12 בלילה, מה אני יכול לעשות? הגעתי בשלוש בצהריים ואחרי שעה אמרו לי שהרופא יקבל רק משש בערב, ואין למי לפנות".

ו' מספר כי לא פעם מזמינים את החיילים לנסות את מזלם ביום אחר, בלי קשר לבעיה הרפואית שהעלו. ע' נזכרת בחברתה שחיכתה שמונה שעות לבדיקת רופא רק כדי לקבל הפניה לחדר מיון. "חובש לא יכול לדעת דברים כאלה. אם הוא רואה שהוא לא יודע על מה מדובר, שיעביר את המקרה לרופא ולא יגיד מה שהוא רוצה".

הרופאים עצמם סופגים ביקורות מצד החיילים והוריהם. "הייתי חולה וממש לא הרגשתי טוב, במסדר חולים אמרו לי שמדובר בסך הכל באודם בגרון. פניתי לרופא פרטי והוא נתן לי אנטיביוטיקה כי זה היה מעבר לקצת אודם בגרון", מספרת י'.

בקצין העיר נתנו אקמול, בבי"ח גילו דלקת בכבד

במקרה אחר נזכר גיל בטיפול לו זכה. "הגעתי לרופא בקצין העיר כדי לקבל את המדדים מבדיקת מעבדה. מספיק היה במבט חטוף בשביל לקבוע שאני חולה. רציתי טיפול רפואי ראשוני עד שאגיע ליחידה שלי להמשך טיפול אבל הצוות

 שם היה במצב ש'אין מצב שחייל יעבוד עלינו' ושיחררו אותי עם אקמול. מאוחר יותר, באותו היום, אובחנה דלקת בכבד כתוצאה מזיהום".

מ' הגיע עם בנו, הסובל מחום גבוה ושיעול, למרפאת קצין העיר בערב שבת. הרופאה שבדקה אותו שחררה את הבן לביתו מצויד באקמול. "למחרת, בשבת, החום עלה ל-39 מעלות. פנינו שוב וקיבלנו הפנייה דחופה לבית-חולים, שם נקבע שבני סובל מדלקת ריאות קשה".

כרמית מספרת על מקרה שכמעט ונגמר באסון, "לחבר שלי החלו כאבים באזור הבטן. אחרי חודש, כשהחל להקיא דם ולא הצליח לקום מהמיטה, פנה לרופא בבסיס, שהעיף מבט אחד, ובלי צילומי רנטגן החליט שמדובר בדלקת ריאות. כעבור חודשיים, כש"דלקת הריאות" לא חלפה ואינסוף רופאים צבאיים התייחסו אליו בביטול, פנה לרופא פרטי בבית החולים. כעבור כמה שעות התברר שמדובר בסרטן ששלח גרורות לריאות".

מנסים לעבוד על הרופאים, אז הם לא מאמינים

 החיילים זועמים על היחס לו הם זוכים מצד הרופאים ותולים חלק מהאשם במתחזים הפוקדים את המרפאות. "הגעתי למרפאה עם 39-40 מעלות חום. הרופאה שבדקה אותי אמרה לי שאין לי כלום ונתנה לי אקמול. רק אחרי שהלכתי ועשיתי בלאגן אצל מפקד המרפאה היא קיבלה אותי שוב -  ושוב נתנה לי אקמול ויומיים מנוחה", מספר י', אך מוסיף: "הם רגילים שחיילים עובדים עליהם. כל היום באים אליהם רק חיילים שמנסים להתחמק משמירות, וכשכבר מגיע מישהו שבאמת חולה הם כבר לא מתייחסים". 

"יש רופאים שפשוט יוצאים מנקודת הנחה שבאים להוציא גימלים בלבד", מדגישה ר' את הבעיה המרכזית ביחס הקשה שבין החיילים לרופאים. שבת אחת התעלפתי כתוצאה מלחץ דם נמוך וניגשתי למיון. הרופאה נתנה לי יום מנוחה למחרת ושלחה אותי להמשך מעקב אצל רופא. במרפאה ביקשו ממני לחזור בתוך ארבעה ימים. הרגשתי חולשה ולא הייתי מסוגלת ללכת. התעקשתי

 לראות את הרופאה שאמרה לי שהיא לא רואה שום דבר ושלחה אותי חזרה ליחידה. המפקד שלי היה נחמד ונתן לי יומיים חופשה על חשבונו".

"הייתה לי דלקת בגידים אבל הרופא אמר לי לחזור ליחידה שלי ושהוא לא יכול לטפל בי. מחוסר ברירה פניתי לבית חולים. הרופאים בצבא חושבים שכולם רוצים להוציא גימלים. חיילים עם בעיות אמיתיות נתקלים בהתייחסות לא רצינית", אומרת מ' שמגיעה למרפאת קצין העיר מלווה ב-א' המייצג דווקא את הצד השני של הסקאלה: "לא כל כך נורא שרוב האנשים באים להוציא גימלים. כל אחד צריך יומיים-שלושה חופש לפעמים. כל אחד יכול להתחזות לחולה. אם תגיד שהקאת כל הלילה ואתה מרגיש חולה, יתנו לך גימל או שניים בכל מקרה. זה שווה את ההמתנה, שווה להיות פה שש שעות ואז להיות יומיים בגימלים".

מ', הקצין היחיד שהסכים להתראיין לכתבה, מחזיק בדעה נחרצת, "הקצינים לא הולכים כל יום שני וחמישי לקחת גימלים. המערכת מועמסת בצורה לא פרופורציונית לכמות החולים האמיתית".

ולמרות התלונות הקשות והתיאורים הבעייתים על אופי הטיפול במרפאות קצין העיר ושעות ההמתנה הרבות, המרואיינים לכתבה זו מאוחדים בדיעה שיש לגנות את גילויי האלימות נגד הרופאים, שנחשפו כאן אתמול. "הרופאים הצבאיים לא עושים שום דבר נגד החיילים. אם מישהו מכה רופא או משחית רכב זה חמור מאוד", מסכם א'. 

תגובת דובר צה"ל

"נושא העומסים במרפאות האזוריות, ובדגש על מרפאת הקריה, הינו מוכר לחיל הרפואה. מתוך הבנה זו פועל חיל הרפואה ליעול והורדת העומסים, ובוחן להרחיב את מתן הטיפול על ידי ספקי שירות אזרחיים. יחד עם זאת, אנו מגנים מכל וכל שימוש במרפאות הצבאיות והשימוש המגמתי שהופיע בכתבות האחרונות בנושא זה. זאת מתוך הבנה כי הצוות הרפואי עושה כל שביכולתו על מנת לאפשר את הטיפול הרפואי הטוב ביותר לחיילי צה"ל"