הקוסם החדש

לאט אבל בטוח, מתחיל להתברר כי אהוד אולמרט הוא הקוסם החדש של הפוליטיקה הישראלית. מתחתית האהדה הציבורית הוא מצליח לנהל ממשלה שנחשבת לדי מוצלחת, ואף לתמרן בכישרון רב בין המכשולים הפוליטיים. ברגעים הכי קשים, כאשר כולם קברו את הקריירה הפוליטית שלו, אולמרט נאחז בכיסאו בעוצמה רבה. הוא לא מצמץ, לא נכנע וסירב לאפשר ליריביו להכתיב את סדר היום. לפי שעה, נראה כי הוא זה שמכתיב את סדר היום, הוא זה שקובע את צעדי הממשלה. לא ברק, לא ציפי לבני, לא שאול מופז, לא ביבי נתניהו ובוודאי שלא אביגדור ליברמן.

מושב החורף של הכנסת נפתח היום, והזרקורים שוב מופנים אל אולמרט. כל מילה בנאומו המדיני, כל מסר שעובר, יכתיבו את סדר היום בחודשים הקרובים. המהלך המדיני שהוא מוביל מול הפלסטינים הוא גם מהלך פוליטי, שמדביק את העבודה לקואליציה מחד - אך לא מספק, לפחות לא לבינתיים, סיבות ראויות לש"ס ולישראל ביתנו לפרוש. במציאות שכזאת יכול אולמרט להמשיך ולהעביר זמן בלשכת ראש הממשלה.

כמה מהשרים, בצביעות אופיינית, מנסים בימים האחרונים לשדר אחריות, זהירות ומתינות

 ביחס להתקדמות עם הפלסטינים. דווקא מי שתמך בשנים האחרונות בהידברות, מציג כיום פני מודאג. לבני, מופז, ברק ואחרים חוזרים ודורשים מאולמרט לפעול לאט, לא למהר. אלא שההתבטאויות הללו הן לא יותר מאשר כסת"ח, התנהגות טיפוסית לאבסורדיסטן, למדינה שבה הפחד מלקיחת אחריות משתק את מי שאמורים להוות מנהיגות מדינית. 

צריך להיות ממש תמים, או לא להבין פוליטיקה, כדי לחשוב שראש הממשלה מתכוון למהר לאנשהו. טיפש הוא לא. האסטרטגיה של אולמרט היא לקחת את הזמן, להציף את השיח הציבורי בנושא המדיני, אבל לא לרוץ לשום מקום. יש מספיק זמן. מה שלא קרה בעשר השנים האחרונות, אין סיבה שיקרה תוך כמה חודשים. מה שערפאת לא עשה במשך שנים רבות, גם אבו-מאזן לא יעשה תוך חודשיים. גם אם הרשות הפלסטינית תתחיל להילחם בחמאס ותנסה לשנות את הטונים כלפי ישראל - דברים לא ישתנו בין לילה. זה ייקח זמן. ואת הזמן הזה אהוד אולמרט ייקח, וימלא אותו בדיבורים. ובינתיים, הוא ישאר ראש ממשלה.