הפתק שלנו

שניים מכל חמישה יהודים מוכנים לפשרה בכותל, כך קובע הבוקר (יום ג') סקר דחף ל"ידיעות אחרונות". אז איך מחזירים את הכותל לעם ואת העם לכותל? ynet יהדות מזמין אתכם לספר על חוויות מרגשות שעברתם בכותל וגם להציע רעיונות לסטיקרים המחזקים את הקשר של הישראלים עם השריד למקדש. כיתבו לנו - את התגובות הטובות/ מרגשות אנחנו נפרסם.

הכותל המערבי

קטע מתוך החומה המערבית שבנה הורדוס בתקופת בית שני, בהר הבית. רק עם עלייתם של גולי ספרד לארץ בשנת 1520 ובעקבות הכיבוש הטורקי (1516) נעשה הכותל מוקד לתפילת היהודים, ורחבתו הצרה הפכה למקום כינוס.

מראשית המאה התשע-עשרה העמיק היחס של יהודי ארץ ישראל והתפוצות אל הכותל המערבי, והוא הלך ותפס מקום חשוב בתודעה הלאומית. החפירות הארכיאולוגיות הוסיפו מימד של עניין עולמי באתר, וכך החלו ניסיונות לרכוש זכויות חזקה יהודיות במקום (משה מונטיפיורי ניסה לפעול רבות בעניין זה). ניסיונות אלו סוכלו על-ידי המוסלמים.

בשנת 1887 ביקש הברון רוטשילד לרכוש את כל שכונת המוגרבים ולהפוך את המקום להקדש יהודי. בתמורה, הציע לראשי הוואקף המוסלמי שכונה חלופית. הצדדים כמעט והגיעו לידי הסכם, אולם בסופו של דבר, עלה המשא ומתן על שרטון. 

בראשית המאה העשרים החל להיווצר סביב הכותל הווי דתי. מתפללים הדליקו נרות, תחבו פתקים עם בקשות תחינה בין האבנים, העמידו ספסלים ואביזרי קדושה והקימו מחיצה בין קהל הגברים לקהל הנשים. אנשי הוואקף, מחשש שמא ישיגו היהודים חזקה על המקום בדרך זו, החליטו לאסור על הבאת אביזרי קדושה, הקמת מחיצת ההפרדה ואף אסרו לתקוע בשופר.

בשנת 1840 הועלה הנושא בבית משפט עות'מני. הפסיקה קבעה כי רחבת התפילה שייכת לוואקף המוסלמי, ובכך ניתן הכשר לאיסורים שהוטלו על היהודים. בזמן המנדט הבריטי בארץ ישראל הפך אזור הכותל לזירת התנגשויות בין ערבים ליהודים.

מאורעות הדמים בשנת 1929 החלו על רקע האיסורים והתנכלויות הערבים. ביום שישי, למחרת ט' באב תרפ"ט, פרצו הערבים לרחבת הכותל, הכו את המתפללים, קרעו את ספרי הקודש והרסו את הרהיטים. שבוע אחר כך התפשטו ההתפרעויות בכל ארץ-ישראל. בשנת 1930 הוקמה ועדה בינלאומית ("משפט הכותל") לדון בזכויות היהודים והערבים בכותל. הוועדה אישרה את זכות היהודים לתפילה במקום ולגישה חופשית אליו. יחד עם זאת, נקבע כי הבעלות על הכותל שייכת למוסלמים, וממשלת המנדט פרסמה צו (מאי 1931) ובו שורת מגבלות על היהודים (איסור הכנסת ספר תורה, איסור תקיעה בשופר ועוד). היחסים בין היהודים לערבים הוחרפו והחל משנת 1947 נשללה מהיהודים יכולת המעבר לכותל. במאי 1948, לאחר נפילת הרובע היהודי לידי הירדנים במלחמת השחרור, נפסקה תפילת היהודים במקום.

במשך תשע-עשרה שנים הייתה ירושלים חצויה לשניים, עד למלחמת ששת הימים שבה נכבש מחדש החלק המזרחי של העיר. כוח צנחנים שנכנס דרך שער האריות, ירד אל הכותל, הניף בו את דגל ישראל, והרב שלמה גורן (הרב הצבאי הראשי) תקע בשופר.

מייד עם תום המלחמה פונתה שכונת המוגרבים שהייתה צמודה לכותל, והוכשרה רחבת התפילה ורחבות המבוא. כיום משמשת הרחבה את כל עדות ישראל, בכל שעות היום והלילה, בחגים ובמועדים. בערב ט' באב, בזמן קריאת מגילת איכה, נקהלים בכותל אלפי מתפללים. כמו-כן נערכים בה עצרות עם וטקסים שונים, בהם טקס עלייה לתורה של בני-מצווה והשבעת טירונים של כמה מיחידות צה"ל.