חותכות: קורס קצבות לנשים בלבד
תגידו, הקצב מהאטליז - חייב להיות גבר? ממש לא. חניכות "סיפור עם בשר," קורס קצבות לנשים בלבד שמעביר אליל הבשרים בשארה חינאווי, מרגישות מצוין עם סכיני ענק, נתחים מדממים וניחוחות חייתיים. הן אפילו חושבות שזה סקסי
נתחי בשר משתלשלים מאנקולים הנעוצים בתקרה, מוטות השחזה מפוזרים בכל עבר, ריח עז של בשר באוויר, ובאמצע חבורת נשים בסינרים, חמושות בסכינים חדות מאוד. סצינת הדמים הזו אינה לקוחה מסרט אימה, אלא מ"סיפור עם בשר" – קורס הקצביות לנשים בלבד. צעירה מתקרבת לשולחן רחב המימדים, עליו שרועה מה שהייתה פעם פרה, ומתחילה לפרק אותה נתחים נתחים בסכין קצבים. אחרת קוצצת בלי רחמים עוף לחתיכות ושלישית נועצת בעוצמה שיפוד באומצה עסיסית.
קבוצת הנשים הצעירות בסינרים ארוכים, מקושטים בכתמי דם, מתקבצת באיזור המקררים עם סכינים שלופות. הן מרותקות לדברי המנחה ושואלות שאלות בשרניות. בקורס משננות הבנות הכל על בשר ועופות. הן באו ללמוד את רזי המקצוע – פירוק בשר, צורות חיתוך, זיהוי בשר טרי, סוגי שימור ועיבוד בשר, עישון בשר, התאמת סוגי בשר לסוגי בישול שונים, בטיחות, תברואה, תיבול ומתכונים, עד לרגע בו עולה הבשר לצלחת.
מפתיע לגלות שנשות "סיפור עם בשר" לא באות מתחום הקולינריה והמזון. רובן אוחזות במשרות אטרקטיביות בתחומים שונים. הן שמעו מפה לאוזן על הקורס, שמתקיים במרכז הקולינרי בתל ברוך בהדרכת גורו הבשרים בשארה חינאווי, והזדרזו להירשם.
מפרק. בשארה חינאווי בפעולה (צילום: אסף פינצ'וק)
"אני קרניבורית מושבעת, מתה על בשר וכל מה שקשור בו – לבשל, ובעיקר לאכול", אומרת טל יועז, סטודנטית לפסיכולוגיה שנה שלישית. "החברים שלי ממש לא האמינו כששמעו שנרשמתי לקורס קצביות, משהו שנתפס כגברי טהור, המערב התעסקות ישירה בבשר ובדם. אבל מי שמכיר אותי יודע שזה דווקא מאוד מתאים לי, כי אני אוהבת מאוד את המגע עם הבשר וממש לא חוששת מדם, מעצמות ומסכינים."
כפסיכולוגית לעתיד, יועז מוצאת קשר בין חיטוט במסתרי הנפש לנבירה בקרבי הפרה. "אני עוסקת בעיקר בנבכי הנפש, אבל כאן יש לי הזדמנות להתעסק עם הבשר החי, החלק היותר מוחשי של החיים. באופן פרקטי חיפשתי מקצוע מעניין ולא שגרתי שילווה אותי בתקופת הלימודים, כיוון שהעבודה במשמרות משתלבת היטב עם הלימודים ומהווה סוג של מפלט, בשל השוני הרב בין שני העולמות."
ואיך הייתה החוויה הראשונית המעשית?
"בהתחלה התרגשתי ואף חששתי מהחלק המעשי של הקורס. זו הייתה הפעם הראשונה בה פירקתי ממש בשר לחתיכות. אבל ברגע שהתחלתי, נכנסתי לזה בכל כולי וזה לא היה כל-כך קשה. אפילו קיבלתי פידבק חיובי על התוצאות. למעשה, העבודה הזאת, שהיא גם פיזית בעיקרה, נותנת סיפוק רב, כי בסופו של יום אני מרגישה שעשיתי משהו במו ידי. יותר מזה, אחרי שהחברים שלי ובני משפחתי שמעו על החוויות מהקורס וראו את ההתלהבות שלי, הם מאוד פירגנו, ועכשו גם אמי וחברתי מתכננות להירשם לקורס, אבל בשביל הכיף."
תחום הקצבות ופירוק הבשר נחשב למקצוע גברי מסורתי, וחינאווי, דור שלישי למשפחת קצבים מיפו, נהנה היום להעביר קורס בפירוק בשרים לנשים, במיוחד כי נתקל עד כה בעיקר בגברים, "וזה הטריד אותי כל הזמן, כי ידעתי שנשים יכולות לתרום יותר לתחום, והנה זה מגיע. הן אידיאליות לתפקיד קצביות – דייקניות, פרפקציוניסטיות, בעלות טעם משובח, ידע וניסיון במזון, ובעיקר יש להן סבלנות ללקוחות".
מיטל אריטן בת ה-30 מרמת-גן, כלכלנית בחברת היי-טק, נראית כאילו נולדה עם סכין ביד, כשהיא מקצצת תוך כדי שיחה נתחי בשר. "זו אחת החוויות הנדירות שעברתי בחיים. הבשר, הריח, האווירה במקום, זה משהו שקשה לתאר. חשבתי שמלאכת פירוק הבשר וחיתוכו היא פשוטה, אך גיליתי שנדרשים לה עדינות, דיוק ותשומת לב מרובים. את הדברים האלה אני מביאה מהתחום הפיננסי, בו כל מספר, פסיק ונקודה משנים את פני התוצאה. בדיוק כמו שבעולם המספרים יש סדר קבוע שצריך להקפיד עליו, כך גם בעיסוק בבשר".
"אני עוד לא סגורה על איך בדיוק אני משתלבת בעבודה המעשית, כי אני מרוצה כרגע מעבודתי הנוכחית, אבל כיף לי לרכוש מקצוע כל כך מיוחד, שגם יכול לסייע לי בחיי היומיום. יש לי זיקה לעולם המטבח וזה מענג. המדריך מסביר לנו את העבודה בשפה עממית – אתה לא צריך להיות שף. אוטוטו אני נוסעת לארגנטינה, מדינת הבשרים, אז זה מאוד התחבר לי".
אור אפריאט, ,33 מפיקה בטלוויזיה, לוקחת את העסק רחוק יותר וכבר מבשלת בראש רעיון לתוכנית בישול, תוך שהיא שולפת סכין ומנחיתה אותה בהחלטיות וללא כל היסוס בליבו של נתח עסיסי. "אם היית שואלת אותי לפני כמה שנים, בחיים לא הייתי חושבת להשתתף בקורס קצביות. היום אני כבר מעוניינת לעסוק בזה."
לא פחדת מהמפגש עם "הבשר החי?"
"תלוי איך מסתכלים על זה. את לא מקבלת פרה ושוחטת אותה. בשר מתקשר אצלי למשהו מאוד יצרי ובסיסי, ויחד עם זה מאוד סקסי. הכי התחברתי לחלק של פירוק הבשר לחתיכות. אני נהנית מכל רגע. בסיום השיעור הלכתי למסעדה וירדתי על אומצה עסיסית."
"יש דברים מעוררי תאבון בתחום," מסכמת טל, "ובעקבות ההשתתפות שלי בקורס עלו בי כמה רעיונות עסקיים מעניינים, כמו למשל פתיחת עסק בו גם מפרקים וחותכים את הבשר וגם מבשלים אותו על המקום לעיני הלקוחות. לתאבי הבשר הרציניים, חשבתי על מקום מיוחד לאכילת בשר נא".
לפנייה לכתב/ת 
