אני כבר יודע כל מה שצריך לדעת על בחורות
אני לא צריך הכשרה. אם היא צפונבונית, בת להורים קרייריסטים שלא חיבקו אותה מספיק, אני אקנה לה גור, ואחרי חודש, כשיימאס לה, אחזיר אותו ל'תנו לתיות לחיות'. אם היא בת למשפחה חמה ואוהבת, אוחזת במשרה טובה ובטוחה בעצמה, אזמין לנו צימר לא מצועצע מדי בצפון ואקנה לה מתנה פשוטה בצירוף פתק 'אני אוהב אותך'. פרק ג' בסיפור בהמשכים
תקציר הפרקים הקודמים: סטודנט לרפואה מקבל כרטיס ביקור של חברת מערכות השקייה, ומשום מה מחליט להתקשר. מתברר לו שהם יודעים עליו הכל. הוא מגיע לכתובת הייעודה ומוצא אולם גדול, מלא אנשים שגולשים באתרי היכרויות. מסתבר שתפקידם לנסות להחזיר לנשים הרשומות באתרים אלה את האמון באהבה.
עמדנו בלשכה, שתינו קפה ואכלנו מהעוגיות של יורגן. לעזאזל, היורגן הזה יודע להכין עוגיות טובות.
"ההכשרה שלך לתפקיד סוכן שלב א' תתחיל בשבוע הבא ותימשך מספר חודשים", אמר לי אביתר, הבוס הגדול.
"הכשרה?" שאלתי, "אני לא צריך הכשרה. אני יודע כל מה שצריך לדעת על בחורות".
"אם אתה כל כך בטוח בעצמך, אני משוכנע שלא תתנגד לענות לי על שאלה או שתיים בנושא".
"קדימה", השבתי, "לך על זה".
"טוב, נגיד שלבת הזוג שלך יש יום הולדת ואתה רוצה לקנות לה מתנה שתרגש אותה, מתנה שתגרום לה להתקשר אל החברות הרווקות שלה ולספר להן שזה מדהים עד כמה אתה מבין אותה, ככה רק כדי לגרום להן למות מקנאה. מה תקנה לה?"
"אה, טוב זה קל", השבתי. "אם היא צפונבונית, בת להורים קרייריסטים שבדקו לה את שיעורי הבית אבל לא חיבקו אותה מספיק כשהיתה קטנה, אני אקנה לה גור של כלב או חתול בצירוף פתק 'יפה שלי, כשאת מולי, העולם הוא רק רקע מטושטש' או משהו כזה. ואחרי חודש, כשיימאס לה, אני אחזיר את הגור ל'תנו לתיות לחיות'. לחילופין, אם היא בת למשפחה חמה ואוהבת, אוחזת במשרה טובה ובטוחה בעצמה, אני אזמין לנו צימר פשוט ולא מצועצע מדי בצפון ואקנה לה מתנה פשוטה בצירוף פתק 'אני אוהב אותך. אוהד', לא יותר מזה. בכל אפשרות אחרת, אני אלך על הסטנדרט – 'מאמי, יש לך יום הולדת היום, אולי נצא למסעדה טובה, נעשה לך קצת שמח?'"
"יפה. לא רע בכלל. עכשיו, ברשותך, שאלה נוספת, טוב?"
"shoot", אמרתי לו, מלא ביטחון עצמי.
עיסוי כתפיים או גירוי אוראלי ממושך?
"מה לדעתך, מעדיפות רוב הנשים - לחישות עדינות וחושניות מאחורי האוזן תוך כדי עיסוי הכתפיים שלהן, או גירוי אוראלי ממושך?"
"אתה צוחק עלי?" גיחכתי, "נשים? ברור שלחישות עדינות וחושניות מאחורי האוזן תוך כדי עיסוי הכתפיים".
"אני מבין. טוב, כמו שכבר אמרתי, ההכשרה שלך לתפקיד סוכן שלב א' תתחיל בשבוע הבא ותימשך מספר חודשים. גדעון, תן לו את הפרטים".
גדעון שלף קלסר מאחת המגירות והתחיל להסביר לי: "המפעיל הישיר שלך יהיה אני. אתה תדווח לי ורק לי. בשלב ראשון, תעבור הערכה פסיכולוגית לשם השלמת הפרופיל הפסיכולוגי שכבר בנינו לך. אחר כך תעבור קורס בביון נגדי, קורס באמצעי הסוואה, קורס בבחירת נתיבי מילוט, קורס בריצוי אמהות שלא התחתנו מאהבה, קורס כיבוש חברות ילדוּת, ואחר כך תצטייד ותצא למשימה הראשונה שלך".
"אה, זה הכל?" שאלתי. "לא שכחת את הסדנה לעצירת גרעפסים או משהו כזה?"
"אממ.. לא", ענה לי גדעון ביובש, עובר שוב על רשימת הקורסים בדף שלפניו. "זה הכל".
"שם הקוד שלך יהיה פינצ'ר"
"יפה", סיכם אביתר, "תתייצב להערכה פסיכולוגית ביום חמישי הבא בשעה שמונה עשרה אפס אפס. שיהיה בהצלחה. אה, כן, ודבר אחרון - שם הקוד שלך יהיה פינצ'ר".
"פינצ'ר? פינצ'ר? אתה צוחק עלי נכון?"
"יש עם זה בעיה?"
"בעיה? בנאדם, זאת התעללות בחסר ישע. אין לכם משהו אחר? דוברמן? בולדוג? משהו?"
"אממ.. לא. אלה כבר תפוסים. יש לנו צ'יוואווה. זה טוב? דווקא יש לזה צליל אקזוטי משהו, לא?"
"עזוב, זה בסדר. אני אקח פינצ'ר".
"אז סגרנו. סוכן שלב א' פינצ'ר. בהצלחה".
ביום חמישי, שבוע אחר כך, התייצבתי להערכה הפסיכולוגית. ציירתי עץ עם פירות ושורשים, עשיתי מאמץ לקשר בין כתמי דיו שונים לבין דמויות מסרטי וולט דיסני ועניתי על שאלות חודרניות לגבי הילדוּת שלי. שוב שיקרתי שמעולם לא נמשכתי לאמא שלי ושמעולם לא ניסיתי לראות לעצמי את החור בישבן. ביום שישי התקשרתי לאמא שלי, איחלתי לה שבת שלום ואמרתי לה שאני סולח לה על הכל.
בקורס בביון נגדי שתלו אותי בסדנת קוצ'ינג לגברים שלא יודעים להתחיל עם בחורות. ביום ראשון של הסדנה הייתי בטוח שעומדים לחשוף אותי ושהכל יגמר עוד לפני שבכלל התחיל.
"אוהד? אוהד שטראוס? אני לא מאמין. מה אתה עושה כאן? אתה מדריך פה?"
זה היה אריק, שהיה איתי בצנחנים. אם יש מישהו שלא הייתי מצפה לפגוש בסדנה כזאת זה את אריק. אריק היה הטוב שבחבורה – גבוה, שרירי, נאה, טוב לב, חכם, ערכי ורגיש. הוא לא השתנה מאז, אבל נראה שהעולם כן. בכל מקרה, הדבר האחרון שהייתי צריך עכשיו זה לפגוש כאן מישהו שמכיר אותי.
התאמצתי להיראות שמח לראותו. "שנים אחי. איזה מדריך? אני מתחיל את הסדנה היום".
"אתה? לא יכול להיות! הרי שכבת עם סיון, הפקידה הפלוגתית החתיכה, עשית גרעפס מול כל הבנות של המפקדה בסוף מסע כומתה. זה לא יכול להיות".
"חתיכה?" שאלתי אותו וחייכתי. "עדיין לא מסוגל לומר כוסית?"
"מסוגל, אבל פשוט לא חושב על זה", ענה לי נבוך.
"תראה, דבר ראשון, לגבי הגרעפס – פשוט ברח לי, אז כבר העדפתי לשחק אותה כאילו זה היה בכוונה".
"אתה רציני?" שאל אריק ותלה בי מבט נדהם.
"ולגבי סיון.."
רציתי להמשיך, אבל בדיוק אז נכנסה המדריכה, מלווה בשני העוזרים שלה. מבט אחד בה הספיק לי כדי להבין שיש לי כאן עסק עם מקצוענים. שני העוזרים שלה נראו לי די עלובים, אבל היא היתה פשוט מדהימה. הרגליים, החזה, הישבן, השיער, העיניים. במילה אחת – הרמוניה. "לעזאזל, החבר'ה האלה טובים" סיננתי לעצמי.
ביום הראשון למדנו איך להתלבש, ללכת, לדבר ולבלוע את הרוק בהיחבא. ביום השני כבר עברנו לדבר האמיתי. כל אחד מאיתנו היה צריך לגשת אל המדריכה ולעבור סימולציה של התחלה עם בחורה בבר.
"אתה", הצביעה לעברו של אריק, והייתי יכול להישבע ששמעתי סאונד של צליפת שוט באוויר. "אתה ראשון".
אריק ניגש אליה. ניכר היה שהוא תרגל את עקרונות היום הקודם, אחרת אין לי דרך להסביר את ההליכה המוזרה שסיגל לעצמו פתאום. הוא נראה לחוץ. "שלום", אמר לה. "אני אריק. אפשר להכיר אותך?"
היא חייכה אליו באופן שלא נראה מבשר טובות והשיבה לו מבלי למצמץ: "מצטערת, אם אתה מרגיש בודד תאמץ חתול. אני לא עושה לוזרים" והפנתה את ראשה ממנו.
אריק שתק. הוא פשוט עמד שם ובחדר השתררה דממה, מה שאיפשר לי לשמוע את הבחור שלידי לוחש לעצמו "אל תוותר גבר, תוריד לה כאפה לשרמוטה".
המדריכה ביקשה מאריק לשבת ואז פנתה אל אחד המדריכים: "תדגים". העוזר ניגש אליה עם מבט של "אני בטוח שלא ראית עוד גבר שיודע לעשות גלים עם הגבות" ואמר: "שלום, את יודעת שאת הבחורה הכי יפה בבר?"
"אוי, תודה. אתה חמוד", שיבה לו, חייכה והחלה משחקת בשערה.
"אפשר לומר לך משהו?"
"כן, בטח", השיבה.
כמו במטה קסם, העוזר הזדקף פתאום, עטה על פניו מבט אטום, הסתובב, חזר למקומו בצעדים מהירים והתיישב.
"ראיתם את זה?" נבחה עלינו המדריכה. "יוזמה! מחמאה! ביטחון! קשר עין! על זה אני מדברת!"
"יוזמה, מחמאה, ביטחון, קשר עין"
כולם נטלו לידיהם כלי כתיבה ורשמו במחברות: יוזמה, מחמאה, ביטחון, קשר עין. אריק אפילו רשם כותרת גדולה בראש העמוד: "עקרונות ברזל".
"אתה!" הצביעה עלי. "תורך".
התחלתי להתקדם לעברה. התקרבתי אליה, הבטתי לעברה לשבריר שניה, הפנתי את מבטי, עברתי לידה מבלי לומר מילה והמשכתי לצעוד אל צידה השני של הכיתה. נעצרתי ליד אחד המדריכים ושאלתי אותו: "תגיד אחי, זה תמיד ככה במקום הזה, רק שרלילות מלאות בעצמן שבאות לתפוס זיון?"
המדריך החל להשתעל והפנה מבט חסר אונים אל עבר המדריכה.
"חבר'ה", פנתה לכיתה, "רבע שעה הפסקה". היא הסתכלה עלי. "למשרד שלי. עכשיו".
נכנסנו למשרד שלה. היא התיישבה על קצה השולחן, שילבה ידיים ונעצה בי מבט חודר. "כן, אוהד, אז מה הסיפור שלך?"
"הזכרונות שלי מתחילים בגיל ארבע. את רוצה שאני אתחיל משם?"
"אה, אז אתה מאלה, מה? יש לך דעה עצמאית. זה טוב, אני אוהבת את זה בגבר".
"תודה", השבתי, "אבל אני לא זוכר ששאלתי".
"אווו, קשוח, מה? אל תגיד לי שאתה לא נמשך אלי כמו כל החבר'ה העלובים שם בחדר".
"אממ.. לא. מצטער, אבל לא ממש".
"אתה לא אוהב בנות, אוהד, או פשוט לא את אלו שמלאות המקומות הנכונים?" שאלה והבליטה את שדיה.
"אין לי שום דבר נגד בחורות שמלאות במקומות הנכונים", השבתי. "אלו הבחורות שריקות בכל המקומות הלא נכונים שמפריעות לי". עניתי לה, הסתובבתי ויצאתי מהמשרד, מותיר אותה להיזכר בערגה בסוחר כלבי הפיטבול עם המרצדס הישנה, ששבר את ליבה כשהיתה בת 18.
למחרת בצהריים הסתיימה הסדנה. אפילו קיבלתי תעודה. בערב התקשרתי לאריק: "מה קורה אחי?"
"פצצות. אני והחבר'ה יוצאים לתפוס כוסיות, אתה בא?"
"לא, אני עייף. אולי בפעם אחרת" ( "כוסיות", אה?)
"למה? תבוא. אני אשמח לצאת עם מי שזיין את סיון הפקידה הפלוגתית. אחח. איזה שדיים יפות היו לה זאת".
"אומרים 'שדיים יפים'."
"ברור, אחי, אבל ככה זה בא לי בסבבה שלי. מה נהיית לי הומו?"
"תקשיב, לגבי סיון. האמת היא שישבנו שלוש שעות באוהל ודיברנו. החבר שלה בדיוק עזב אותה והיא היתה קצת בדיכאון".
"אבל זיינת אותה אחר כך, נכון?" התעקש.
"לא, לא זיינתי אותה".
"אני לא מאמין. בנאדם, אתה כזה הומו, בחיי. טוב, תשמע, אני חייב לזוז. נדבר, אה?"
"נדבר, נדבר".
לא היה מקום לספק. הם הגיעו אליו, ואם הם הצליחו להגיע אל אריק, הם יכולים להגיע לכל אחד אחר כמעט. הבנתי שהעבודה הזאת עומדת להיות יותר קשה ממה שחשבתי, אבל לפחות ידעתי מול איזה חבר'ה אני מתמודד. למחרת, העברתי את הדו"ח שלי על הסדנה לגדעון. הוא היה מרוצה.
בשבועות הבאים עברתי את הקורסים האחרים. זה לא היה קל, אבל הצלחתי לסיים את ההכשרה. עם סיום הקורס האחרון, זומנתי שוב אל לשכתו של אביתר, הבוס הגדול.
המשך הסיפור
לפנייה לכתב/ת 
"לא שכחת את הסדנה לעצירת גרעפסים או משהו כזה?"
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
