"המאתרים שלנו מצאו פרופיל שמתאים לך"
זאת ענבל, עו"ד בת 28 מגבעתיים. תוכל למצוא את הפרופיל הפסיכולוגי שלה, תחביבים, מידע על קרובי משפחה, אקסים, תקופת השירות הצבאי ואפילו גליון ציונים מהאוניברסיטה, אמר עזרא והושיט לי קלסר עב כרס. תלמד את זה טוב. היא מצפה לשיחת טלפון ממך היום בערב. פרק ד' בסיפור בהמשכים
תקציר: הסטודנט אוהד מגוייס לפרויקט הסודי ומקבל את שם הקוד "סוכן שלב א' פינצ'ר". כחלק מהכשרתו כסוכן הוא נשלח לקורס בביון נגדי – סדנת קוצ'ינג לגברים שלא יודעים להתחיל עם בחורות.
הגעתי ללשכתו של אביתר בשעה היעודה. הוא עמד ועישן סיגר ריחני. גם גדעון היה שם, כמובן. "סוכן שלב א' פינצ'ר" (אוי, כמה אני שונא שהוא קורא לי ככה), "מה שלומך?"
"אני בסדר".
"עברתי על ציוניך בהכשרה. מרשים ביותר, אני חייב לציין. מרשים ביותר. אנחנו חושבים שאתה מוכן למשימה הראשונה שלך. המאתרים שלנו איתרו עבורך פרופיל שמתאים לך. מה דעתך?"
"דעתי היא שאתה מדבר יותר מדי. מה אני צריך לעשות?" השבתי מיד.
"יפה" אמר אביתר, "בוא איתי".
אביתר הוביל אותי לעמדת המאתרים. "סוכן שלב א' פינצ'ר, תכיר בבקשה את המאתר עזרא".
"נעים מאוד", אמרתי והושטתי את ידי. "פינצ'ר".
"עזרא. נעים מאוד. שב, יש לי משהו להראות לך", אמר והעלה על מסך המחשב כרטיס של בחורה באתר ההיכרויות 'גרביים', האתר הפופולרי ביותר בארץ באותה תקופה. "תכיר, זאת ענבל, עורכת דין בת 28 מגבעתיים. תוכל למצוא את הפרופיל הפסיכולוגי שלה, תחביבים, מידע על קרובי משפחה, חברים לשעבר, תקופת השירות הצבאי ואפילו גליון ציונים מהאוניברסיטה, כאן", אמר והושיט לי קלסר עב כרס. "תלמד את זה טוב. הקונקטורים שלנו כבר יצרו איתה קשר דרך האתר תוך שימוש בפרופיל שלך, שאותו אתה כבר מכיר. בסוף הקלסר תמצא פירוט של התכתובת של הקונקטורים איתה ביומיים האחרונים. תשנן גם את זה. היא מצפה לשיחת טלפון ממך היום בערב. מכיוון שזאת המשימה הראשונה שלך, תדאג שהפגישה הראשונה שלכם תתקיים בבית הקפה 'סנטנה'. המארחת שם היא אחת משלנו, כך שלא תהיה לבד. תמצא בקלסר פירוט של המסרים הקודמים שהחליפה עם בחורים באתר, תמלילים של שיחות טלפון, מקומות מפגש ופרופילים של הבחורים. אתה כבר יודע מה אתה צריך לעשות עם זה. יש לך שאלות?"
"לא. אני יודע מה אני אמור לעשות". נפרדתי מהם והלכתי הביתה. היתה לי עבודה לעשות.
היה קל. מאוד קל. נפגשנו. הכל נראה לי כל כך מדעי
באותו הערב התקשרתי אל ענבל. הקונקטורים עשו עבודה טובה. היא צחקה הרבה והחמיאה לי. זה היה קל. מאוד קל. נפגשנו. הכל נראה לי כל כך מדעי. הייתי בטוח שהעבודה הזאת תהייה מאתגרת, אבל מסתבר שהפחד והייאוש של אדם אחד הופכים אותו לחומר ביד היוצר עבור אחרים, המודעים לזה. התפקיד שלי היה פשוט: לפגוש בחורה מקסימה שהתחילה לחשוד שזמנה עבר, שבעולם הווירטואלי היא חסרת ייחוד או כוחות משיכה, ולשכנע אותה שהיא טועה. עשיתי את מה שלימדו אותי וזה היה קל מכפי שחשבתי.
בסוף הערב נפרדתי ממנה לשלום. היא הביטה בי ואמרה: "אתה יודע, מאוד נהניתי, אבל זה גם היה לי קצת מוזר".
"מוזר?" שאלתי "למה מוזר?"
"אני לא יודעת איך להסביר את זה. מוזר, כאילו נפגשנו כבר בעבר".
"כן, אני יודע למה את מתכוונת, אבל אני לא קורא לזה מוזר".
"לא? אז איך אתה קורא לזה?"
"נחמד. אני קורא לזה נחמד". נשקתי על לחיה ואמרתי שאתקשר. הלכתי הביתה. היה לי דו"ח לכתוב.
"פינצ'ר, אתה שובר כללי ביטחון שדה"
ענבל ואני נפגשנו שוב. ושוב, וגם פעם רביעית ואז, יום אחד, גדעון התקשר: "פינצ'ר, הערב אתה מחלץ מ-WGR3764".
"קוראים לה ענבל, גדעון".
"פינצ'ר, אתה שובר כללי ביטחון שדה", נזף בי. "בכל מקרה, הערב אתה מחלץ".
"הערב? זה לא מוקדם מדי? אני חושב שאני צריך עוד קצת זמן".
"פינצ'ר, אל תגיד לי שפיתחת רגשות כלפי הבחורה הזאת, אה?"
"אני? שטויות", מחיתי. "זאת עבודה. אני פשוט חושב שצריך עוד קצת זמן, זה הכל".
"יפה. לא צריך עוד זמן, פינצ'ר. מודיעין שטח מסרו שהיא מוכנה. היא לא תיקח את זה קשה מדי. חוץ מזה, סוכן שלב ב' שנבחר עבורה כבר מוכן. אתה מחלץ הערב. אתה כבר יודע מה לעשות. אני רוצה את הדו"ח המסכם עד מחר בערב. ברור?"
"ברור, גדעון".
"מצויין, ו...פינצ'ר, עשית עבודה טובה. לסוכן שלב א' במשימה ראשונה לוקח שבע פגישות בממוצע עד שהוא יכול לחלץ. אתה יכול להיות גאה בעצמך".
"תודה גדעון". ניתקתי. לא הרגשתי גאה.
זאת היתה ענבל אחרת, אופטימית, גאה
בערב "חילצתי" מענבל. היא באמת היתה מוכנה. אמנם קצת מופתעת בהתחלה, אבל גם אני הייתי מוכן ועבדתי בדיוק לפי הפרוטוקול. עשיתי את מה שהוכשרתי לעשות. היא אמרה שהיא קצת מאוכזבת, אבל מבינה. שאלה שאלות, אבל לא היתה דרמטית. אפילו צחקנו קצת. זאת לא היתה ענבל שקראתי עליה בקלסר. זאת היתה ענבל אחרת, אופטימית, גאה. מדהים, אבל זה היה ממש כמו שלימדו אותי בהכשרה. אפילו ביצעתי את מה שקראנו לו "וידוא הריגה" ורמזתי לה שאני מוכן להישאר את הלילה אם היא רוצה. היא ענתה לי שזה ממש לא רעיון טוב. אין ספק – היא היתה מוכנה. נפרדנו.
חזרתי הביתה והרגשתי פשוט חרא. מדקה אל דקה הלכה והתבהרה בי התובנה ממנה חששתי: שיקרתי לגדעון. באמת חיבבתי את הבחורה הזאת.
הזמן חלף, שבועות הפכו לחודשים, ואני שקעתי בעבודה בצורה מטורפת. שוב ושוב ביקשתי מגדעון משימות חדשות. הפכתי לסוכן שלב א' הפורה ביותר, ושמי נלחש ביראה במסדרונות הפרויקט הסודי של גברת זרנוקובסקי. היום אני כבר מבין שעשיתי את זה כדי לשכוח את ענבל, אבל אז לא הבנתי את זה. אני לא יודע כמה בחורות הוצאתי מאתרי ההיכרויות. הן היו רבות מכדי שאוכל לספור. לא זכרתי את שמותיהן או את פניהן. הן היו עבודה.
הרגשתי שאני משתנה. ההבנה שחיינו יכולים להיות כל כך שונים ממה שנראה לנו כמובן מאליו חילחלה לתוכי. איבדתי את האמון שלי בבני אדם. הכל נראה לי מזוייף. לא האמנתי באיש. נדמה היה לי שאנשים ברחוב עוקבים אחריי. פעם אפילו דמיינתי שלאיש שאוסף את הזבל ברחוב שלי יש אוזנייה באוזן. התפרקתי נפשית. יצאתי לחופשה קצרה, אבל חזרתי. כשכבר חזרתי, נתתי את כל כולי לעבודה כאילו לא אירע דבר. שבתי לדחוק בגדעון שיתן לי משימות חדשות.
ערב אחד, הטלפון בביתי צלצל. זה היה גדעון: "פינצ'ר, מחר בשבע בבוקר אתה מתייצב אצל הבוס הגדול. אני יודע שיש לך לימודים, אבל זה דחוף".
הוא הצליח להפתיע אותי, הגדעון הזה. לא זכור היה לי שהוא אי פעם איבד את עשתונותיו, אבל פתאום הוא נשמע לי לחוץ. למחרת בשבע בבוקר התייצבתי בלשכה של אביתר, הבוס הגדול. גם גדעון היה שם. הם נראו לי מוטרדים.
"או, פינצ'ר, טוב שבאת", אמר אביתר כאילו המתין לי שעות. "יש לנו בעיה, פינצ'ר. בוא, אני רוצה שתראה משהו", אמר והפנה לעברי את צג המחשב שעל שולחנו.
"אוקיי, זה כרטיס של בחורה באתר היכרויות", אמרתי. "אמנם הצלחנו להקטין את מספר המנויות שלהם ב-40% ואפילו להביא לסגירתם של שלושה אתרים, אבל אתם לא מופתעים שהתופעה עדיין קיימת, נכון?"
"פינצ'ר, זה לא זמן לחוסר רצינות. אנחנו צריכים אותך ממוקד. בוא, תסתכל מקרוב".
הסתכלתי. היא היתה חמודה. "לא רע. לא רע בכלל", מלמלתי.
"רע. מאוד רע", אמר אביתר. "קוראים לה יעל, מנהלת בחברת הפקות, בת 29. היא פתחה כרטיס באתר הזה לפני כחצי שנה, ולפני חודשיים בעוד שני אתרי היכרויות נוספים. כל המאתרים שלנו טענו שהפרופיל הנפשי שלה מתאים לנו".
"נו, אז למה לא שלחתם אליה סוכן שלב א'?" שאלתי.
"היא נפנפה אותו כבר בסוף הפגישה הראשונה"
"שלחנו", השיב לי אביתר. "היא נפנפה אותו כבר בסוף הפגישה הראשונה".
"נו, זאת לא הפעם הראשונה שדבר כזה קורה. אז שולחים אחד אחר".
גדעון ואביתר הביטו זה בזה. אביתר ניגש ורכן לעברי. "אוהד", אמר, ואני הופתעתי לשמוע מפיו את שמי האמיתי, "שלחנו, אוהד. שלחנו סוכן שלישי ורביעי, ולפני יומיים שלחנו אליה את סוכן שלב א' העשירי. היא לא נתנה להם סיכוי".
"זה לא יכול להיות. את חלקם הרי הכשרתי בעצמי".
"אנחנו יודעים אוהד. אנחנו יודעים".
"רגע, שלחתם את לברדור?"
"שלחנו", אמר גדעון, "דייט אחד ו...פוף. נפנפה אותו".
"מוזר מאוד, ממש מוזר. אני לא מבין משהו, למה אני שומע על זה רק עכשיו?"
"גם אנחנו גילינו רק אתמול. כנראה תקלה בהצלבת המידע במוקד. אתה יודע איך זה, ניירת".
"אני מבין. זה לא חשוב. השאלה היא מה עושים עכשיו?"
"אוהד", פנה אלי אביתר. "אתה יודע שאתה סוכן שלב א' הכי מוכשר שאי פעם יצא לי לעבוד איתו. הכי טוב שהיה לנו. יותר טוב אפילו מקוקר ספנייל, שבזכותו דוגמנית על אחת מגדלת היום עשבי תיבול במושב בדרום עם בעלה עזריאל. אני רוצה שאתה תיקח על עצמך את המשימה הזאת".
"אני מבין", אמרתי לו. הבטתי בתמונה של הבחורה שבמסך המחשב והוספתי רק עוד שתי מלים: "אני בפנים".
סוף הסיפור
לפנייה לכתב/ת 
