בשבת הוא לא היה רוצח
אתם מתארים לעצמכם איזה טררם היה הולך פה אם יגאל עמיר היה יורה ברבין בשבת - הרי האקדח הוא מוקצה. ישר היו אומרים עליו שהוא בכלל לא דתי, שזו ההוכחה שהוא לא משלנו. לרגל יום השנה לרצח, אורי אורבך עם הרהורים - מיהו דתי?
יגאל עמיר לא היה רוצח את רבין בשבת. בשבת הוא לא היה רוצח אותו. לרצוח זה דבר אחד, ולחלל שבת זה משהו אחר לגמרי. לרצוח אתה רוצח כי אתה רוצה אולי להציל את עם ישראל ואת ארץ ישראל. לרצוח נפש אתה רוצח, בגלל דין רודף ובגלל שאתה חושב שזה מה שצריך לעשות, ובגלל שאתה קצת חם-מזג או קר-מזג ובגלל אלף ואחת סיבות שאפשר להתווכח עליהן.
אבל את זה אפשר לעשות ביום חול. בשבת אתה לא רוצח, כי האקדח הוא מוקצה ולירות זו מלאכה אסורה בשבת, לפי כל הפוסקים. אם אתה יורה למישהו בגב בשבת אתה לא דתי בעצם. (חשוב לדייק כדי לא להכשיל חלילה מישהו באיסור דאורייתא: מבחינת הלכות שבת, ירייה ברגל או בגב זה אותו הדין).
אם מכל ששת ימי בראשית החלטת לירות במישהו, אפילו ראש ממשלה, דווקא בשבת, זה אומר שאיבדת את הרגישות היהודית לקדושת יום המנוחה. אתה מצהיר בכך על עצמך שהוצאת את עצמך מכלל שומרי המצוות. זה אומר בעצם שאתה כמו כל חילוני - דברים שהוא לא הספיק לעשות ביום חול, הוא עושה בשבת.
המגזר והרצח
מה לעשות, דתי רצח
אפרת שפירא-רוזנברג
הדתיות נמצאת במוקד מעשיו של יגאל עמיר, הוא גאה בה ומצדיק באמצעותה - גם היום - את פשעיו. את זה, קשה לדתיים רבים לעכל ואז יוצא לאור מנגנון ההכחשה - כנראה שהוא לא באמת ביצע את הרצח. אפרת שפירא-רוזנברג קוראת לאחיה למגזר להתחיל להתמודד
ויהודי דתי, חובש כיפה ושומר מצוות, לא יורה בשבת. בשבת הוא נח, בשבת הוא שר זמירות, בשבת הוא לומד תורה, מבלה עם המשפחה, הולך לבית כנסת, אוכל סחוג אם הוא תימני. בשבת הוא אפילו יכול להתווכח על פוליטיקה, למרות שעדיף לשוחח בדברי תורה. זה מותר.
הרי בליל שבת, 3 בנובמבר, משפחת עמיר בכבודה ובעצמה ישבה מסביב לשולחן השבת והתווכחה על פוליטיקה ועל המצב, וחגי קרץ ליגאל כשהוא אמר "תאמינו לי, כדור אחד בראש מגיע לו, לבוגד. זה הדבר היחיד שעוזר עם אנשים כאלה", ואמא גאולה נזפה בהם: "גלי, אתה יותר טוב כבר תמצא לך מישהי ותתחתן, במקום לדבר שטויות", ואבא שלמה הרים לשנייה את ראשו מהספר, אד המרק כיסה את זגוגית משקפיו, והיסה את המתווכחים, ויגאל החזיר קריצה לחגי.
אבל הם, כאמור, דתיים, כך שלחלל שבת, אחת מעשר הדיברות, ודאי שלא שייך. דתיים עלולים לגנוב, לשקר, לחמוד, למעול, לנאוף ואפילו לרצוח ובכל זאת להיקרא דתיים. כל אלו הרי עבירות שבין אדם לחבירו, ואילו שבת היא בין אדם למקום. ועל עבירות שבין אדם למקום יש אנשים שמאוד-מאוד מקפידים.
הרי אתם מתארים לעצמכם איזה טררם היה הולך פה אם יגאל עמיר היה יורה ברבין בשבת. ישר היו אומרים עליו שהוא בכלל לא דתי, שהוא, רחמנא לצלן התקלקל, ומה-קרה-לבן-של-שלמה-שהוא-כזה-צדיק. וגם הרבנים היו אומרים שההוכחה שהרוצח הוא לא משלנו היא בכך שהוא ירה ברבין בשבת, ולא ייתכן שדתי יעשה כדבר הזה.
אבל יגאל עמיר הוא דתי. הוא עם החינוך שלו, עם המשפחה, עם המקומות בהם למד והתחנך. בחור דתי לא היה משתמש באקדח בשבת קודש. מוקצה.
פורסם לראשונה 21/10/2007 09:14
יגאל עמיר
צילום: גיל יוחנן
לירות. רק ביום חול
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
