ביקור אסטרטגי בקרמלין
אנרגיה גרעינית או פצצת אטום? תלוי את מי שואלים. מבחינת פוטין - איראן היא מדינה שוחרת שלום, שאף חתמה אתמול על הצהרה נגד פיתוח נשק גרעיני. אז מדוע אולמרט מיהר כל כך למוסקבה?
הקורא הישראלי עשוי להיות מופתע: בעיתון "איראן דיילי", הרואה אור בטהראן, סוקרה אתמול (ד') פסגת חמש מדינות הים הכספי. הידיעה הראשית דיווחה שאחמדי-נג'אד ופוטין, עם שלושת עמיתיהם מאזרביג'אן, קזחסטן וטורקמנסיטן, חתמו על הצהרה נגד פיתוח נשק גרעיני והפצתו. לא פחות. במקביל קובעת ההצהרה, ששימוש אזרחי בגרעין לצורכי אנרגיה, הוא זכות של כל אחת מהמדינות.
אם לא די בכך, "האיראן דיילי" מדווח שההצהרה המשותפו כללה התחייבות של איראן, עם עמיתותיה שלחוף הים הכספי, על מחויבות לאו"ם ולחוק הבינלאומי. מה שעוד יותר מפתיע מבחינת ירושלים, הוא שאחמדי-נג'אד, שאמר לא מכבר שיש למחוק את ישראל מהמפה, התחייב בחתימת ידו שלא להיות שותף לשימוש בכוח או בהפחדה כלפי אומות אחרות. אחרי שקוראים את זה, אולי יכולים להבין קצת יותר טוב את פוטין, השותף להצהרה, שהודיע שארצו תמשיך לתמוך בתכנית הגרעין האיראנית. פוטין סבור שאחמדי-נג'אד רוצה אנרגיה גרעינית - ולא פצצת אטום.
זה כנראה מה שיאמר היום פוטין לאורחו הנחפז אליו, אהוד אולמרט. "מה אתם בעצם רוצים? למה אין זכות לאיראן לפתח יכולת יצור של אנרגיה גרעינית? מה פסול בכך? אם הוא יחליט לפגוע באורחו, למרות היחסים האישיים הטובים בין השניים מהעבר, הוא עשוי לשאול אותו באשר לגרעין הצבאי הישראלי, כפי שהעולם ומרדכי וענונו טוענים שיש לנו. אם הוא יהיה מנומס, הוא יאמר לאולמרט שעצם זאת שהוא בונה לאיראנים כור אזרחי, ולא הסינים למשל, מאפשר לו לוודא שטהראן לא תשים לו פצצה גרעינית בחצר האחורית. על פי תפיסתו של פוטין, כך הוא חוזר ואומר, זה הדבר האחרון שהוא היה רוצה.
אולמרט נחפז הבוקר לביקור חטוף בקרמלין, בלא הדרת כבוד הראויה למנהיג ישראלי. בלי הכנה עמוקה מספיק, עם פמליה מצומצמת ובלי תקשורת. במטוס קטן הוא עף למוסקבה. מחד גיסא, העניין הישראלי בסוגיית הגרעין הצבאי האיראני ברורה. מה שלא ברור הוא עניין הבהילות. נכון שבוש אמר אמש במסיבת עיתונאים בבית הלבן שפצצה איראנית עלולה להוביל למלחמת עולם שלישית. אבל, עם כל הכבוד, נסיעה חפוזה שכזאת אינה משרתת את העניין הישראלי.
ישראל הרי חוזרת ואומרת שבעיית הגרעין האיראני הינה בעיה עולמית. הנשיא האמריקני, האו"ם, הקווארטט, האיחוד האירופי, ורבות ממדינות המערב רואות בנשק גרעיני איראני איום עליהן. השבוע עסקה מועצת האיחוד האירופי בסוגיה, ואמרה שלצד הניסיונות לקדם את פתרון המשבר בדרכים דיפלומטיות, הרי שיש לפעול להעמקת הסנקציות הכלכליות על איראן. מה ראש ממשלה ישראלי שרץ לקרמלין היום יכול לשנות?
ובכן, אולמרט סבור שפוטין מיתמם, או שפשוט לא יודע את מה שישראל יודעת. ישראל, כמו לא מעט מדינות מערב שקיבלו מודיעין דומה, יודעת שאחמדי-נג'אד רוצה פצצת אטום. אם תשאלו את ראש המועצה לביטחון לאומי, אילן מזרחי, הוא יגיד לכם. "אני מוכן לשים את כל האינטגריטי וכל שנות הניסיון שצברתי ב-30 שנות שירות במערכת הביטחון, על כך שהם הולכים על נשק גרעיני. מי שאומר אחרת, פשוט לא יודע, או מיתמם", יאמר מי ששימש כסגן ראש המוסד ובשנה וחצי האחרונות משמש כיועץ לביטחון לאומי של ראש ממשלת ישראל.
"פורום איראן" בישראל יציג את ממצאיו
אז זה מה שאולמרט והקבינט שלו יודעים. זה מה שהשר לעניינים אסטרטגיים, הממונה על התיק האיראני בממשלה יודע. זה מה שפורום איראן, שפרסומו נחשף כאן לראשונה, ועוסק מזה חודשים באיסוף הנתונים ובניתוח המידע על האיום האיראני, יודע. בעוד חודשים ספורים צפוי פורום זה, שליברמן עומד בראשו, להשלים את עבודת ההכנה ולהציג אותה בפני ראש הממשלה והקבינט. עבודה זאת, על פי הנתונים שריכזה עד עכשיו, רואה באיראן איום אסטרטגי על ישראל, אם בנשק גרעיני, אם בעמידה בראש ציר הרשע העובר דרך סוריה, החיזבאללה והחמאס ואם באספקת אמצעי לחימה מתקדמים מאוד לסוריה. לכן אולמרט נוסע היום בחיפזון לקרמלין, תוך שהוא דוחה בשאט נפש טענה כאילו הוא מייצר ספין מדיני, שיוציא אותו מאווירת החקירות הפליליות נגדו. "על הפרק עניינים כבדי משקל, ומי שטוען אחרת, לוקה בבורות ובשטחיות", אמרו בלשכה.
על מה אולמרט בונה? לצד הצורך לשתף את מוסקבה במידע על הכוונות הגרעיניות האמיתיות של איראן, פועלת ירושלים במישורים מקבילים. ראשית היא בונה על שכנוע חמש החברות הקבועות של מועצת הביטחון, כולל בייג'ינג, אליה נוסעת לבני לביקור קצר במוצאי שבת, שיש להעמיק את הסנקציות על איראן. במקביל, כך מספר לנו גורם ביטחוני מדיני רם דרג בישראל, יש לבנות על קעקוע המשטר של אחמדי-נג'אד השמרן, הפנאט המשיחי, ופטרונו - עלי חמינאי. "האחרון הוא איש דת, אך יותר מזה פוליטיקאי. לכן הוא לחיץ", הבהיר.
לדבריו, יש לראות את איראן כהווייתה. הווייתה, אומר האיש שלו יש יד ורגל בהתנהלות הישראלית מול האיום האיראני, היא חברה שבחלקה הגדול חילונית, שוחרת אמריקה, מערב וקידמה. משטרו של אחמדי-נג'אד נתקל בהתנגדות פנימית, לא גדולה עדיין, אבל התנגדות. יש שם בעיות כלכלה חמורות, אינפלציה ואבטלה גבוהות מאוד, בעיות ביכולת ייצור הנפט. יש שם גם בעיה חברתית, כאשר בני המיעוטים באיראן, שאינם חובבי משטר האייתולות, יושבים לאורך גבולות המדינה ועשויים להוות נקודת חולשה אסטרטגית. לחץ נכון של העולם, וישראל בתוכו, יכול להוביל לשינוי המצב. הרי כולנו זוכרים שאיראן הייתה ידידת ישראל ואולי ניתן להחזיר את המצב לידי כך", אמר.
קעקוע המשטר ולחץ בינלאומי. אז זאת, כנראה, האסטרטגיה של ממשל אולמרט כלפי איראן. את האופציות הצבאיות, אם יש בכלל כאלה, שומרים במרומז ברקע הדיבורים הדיפלומטיים. אולמרט יוכל לומר פעם שעשה הכול, כולל נסיעה שהוכנה בתוך יום וחצי לקרמלין, כדי למנוע את מימוש האיום האיראני. אלא שעד אז, המשחק היה ונותר בידי הקהילה הבינלאומית, והנשיא בוש, אם הוא יספיק עוד לעשות משהו עד לבחירות הבאות לנשיאות, בנובמבר 2008.
לפנייה לכתב/ת 
