הסכם ליסבון: צעדים בדרך לאירופה מאוחדת
"ההסכם בליסבון הוא לא היסטורי ודרמטי, אלא צעד חשוב קדימה", טוען אבי פרימור, לשעבר שגריר ישראל בגרמניה על האמנה האירופית שנחתמה שלשום לפנות בוקר בבירת פורטוגל. לדבריו, מדובר בצעד שנועד לייעל את התנהלותו של האיחוד האירופי נוכח הפיכתו לגוש בן 27 חברות, שצפוי גם לחזק את שיתוף הפעולה בין המדינות בנושאי חוץ וביטחון
בשיחה עם ynet, יומיים לאחר שהאיחוד האירופי אישר את האמנה האירופית החדשה, מסביר פרימור – המכהן כיום כראש המרכז ללימודים אירופיים במרכז הבינתחומי בהרצליה – כי אמנת ליסבון אינה צעד דרמטי והיסטורי, אלא שורה של צעדים שנועדו לייעל את התנהלותו של האיחוד האירופי, שתפח מאז שהוקם ב-1957 ומונה היום 27 מדינות.
בין היתר, הוחלט בליסבון לערוך רפורמה בהליך קבלת ההחלטות באיחוד, לבחור לאיחוד נשיא לטווח ארוך לאיחוד, במקום הנשיאות שמתחלפת מדי חצי שנה. בניגוד לחוקה האירופית שאותה דחו תושבי הולנד וצרפת ב-2005, האמנה שהתקבלה שלשום אינה כוללת כל אזכור של נושאים סמליים, כגון המנון משותף או דגל.
"בליסבון ננקטו צעדים כדי ליעל את עבודת האיחוד האירופי. לא ננקטו שם צעדים כדי להשלים את הוויתור על ריבונות לאומית, כשם שאירע כאשר אירופה הסכימה על איחוד המטבע ב-1992, אלא פשוט ננקטו צעדים לשיפור עבודתה של המערכת. זה לא הסכם היסטורי או דרמטי, אלא צעד חשוב קדימה", הוא מסביר.
האיחוד האירופי מושתת על כללים שנקבעו בהסכמי רומא ב-1957, כאשר האיחוד האירופי כלל שש מדינות חברות בלבד. "כאשר ישנן שש חברות, ניתן לעבוד ביעילות מסוימת גם כאשר הכל מבוסס על קונצנזוס – אך כאשר גוש המדינות מונה 27 חברות, אי אפשר יותר לעבוד בצורה של קונצנזוס אבסולוטי ובדברים מסוימים חייבת להיות הצבעת רוב. זה אחד התיקונים שהתקבלו בליסבון – מעבר להצבעת רוב", הוא מציין.
האינטרס האירופי אינו אנטי-ישראלי
ולמרות שאיחוד אירופה לכדי פדרציה קוהרנטית אחת עדיין רחוק כמה עשרות שנים, סבור פרימור שתהיה לצעד השפעה על ישראל. "כל צעד כזה – ולו רק מפני שהוא מיעל את העבודה – מחזק את שיתוף הפעולה בתחום מדיניות החוץ והביטחון. אין לי ספק שהתיאום והמאמצים להגיע למדיניות חוץ משותפת יגברו. יהיה הרבה יותר תיאום בין האירופים ויהיה הרבה יותר קשה למדינה חריגה לנקוט מדיניות עצמאית – למרות שהדבר יהיה מותר לה".האם יש לישראל אם כן סיבה לדאגה? פרימור סבור שזה תלוי בנקודת המוצא. "אם אנחנו רואים במדיניות החוץ של האירופים דבר שאינו טוב לישראל, התשובה היא כן, אבל אני כלל לא חושב שמדיניות החוץ האירופאית אינה טובה לישראל. זו מעין אגדה שאימצנו לעצמנו במסגרת ההסתה העצמית של 'כל העולם נגדנו'. זה לא תואם את המציאות: לא את ההתנהגות האירופית ולא את האינטרסים האירופים".
מרקל, סרקוזי ובראון שמחים לאחר אישור האמנה שלשום (צילום: AP)
"האינטרס האירופי אינו אנטי ישראלי", הוא מוסיף ומבהיר. "להפך. העניין של אירופה במזרח התיכון הוא עצום מאחר שהוא משפיע עליה גאוגרפית. הסחר שלנו עם האיחוד האירופי הוא כמעט כפול מזה עם ארה"ב. יכול להיות גם שיגיע היום שבו ארה"ב תגלה בנו פחות עניין. זה לא חוק טבע שארה"ב תומכת בנו, הרי בין 1948 לבין 1967 לא קיבלנו שום סיוע אמריקני".
גרמניה השושבינה האמיתית
ההסכם אמנם מכונה הסכם ליסבון, מאשר שהוא נחתם בבירתה של פורטוגל, הנשיאה התורנית של האיחוד – אך פרימור טוען כי פורטוגל לא מילאה כאן כל תפקיד, וכמו תמיד, הדבר הוכרע בזכות ההסכמה בין צרפת וגרמניה. "כך האיחוד פועל מאז הקמתו – כל מה שגרמניה וצרפת מחליטות ביניהן מתקבל. כשאין הסכמה בין גרמניה לצרפת, גם אם יש רוב של 25 מדינות תומכות, הצעות לא יתקבלו. כך זה היה כבר 50 שנה. זה קורה משום שהן המדינות החזקות יותר – גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת האמביציה הפוליטית שלהן, ואין מי שיתחרה בהן".
לדבריו, השושבינה האמיתית של ההסכם אינה אלא הנשיאה התורנית הקודמת של האיחוד, גרמניה. "כאשר מונתה גרמניה לנשיאה התורנית בינואר 2007, הכריזה קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל שההסכם חייב להתקבל במהלך כהונתה. אבל היא לא הצליחה להוציא לפועל את תוכניתה כי צרפת היתה שרויה בעיצומה של מערכת בחירות והנשיא הקודם ז'אק שיראק היה בסוף דרכו.
ביום שבו הושבע ניקולא סרקוזי לנשיא הוא מיהר לגרמניה ושם הם סיכמו ביניהם את העניין, אך מאחר שהדבר כבר היה בשלהי כהונתה של גרמניה כנשיאה תורנית, זה הועבר בשלבים מתקדמים לנשיאות הפורטוגלית, והם זכו לחתום על החגיגה".
לפנייה לכתב/ת 
