האמת העירומה

"אמרת שזה מפגש בבריכה, לא?" אמרתי מהר ומיד השתתקתי. באותו רגע הבנתי שכל קולקציית החולצות השחורות (והמרזות) שלי לא תעזור כאן. לא יעזור גם להכניס את הבטן. היה זה גם הרגע להצטער על הדיאטה שלא התחלתי לפני חודש.

בעוד כמה ימים אצטרף לאחד ממפגשי הקהילה הנודיסטית בארץ, והאמת העירומה תתגלה לעיני כל. ובנימה קצת יותר גרפית: הכרס שפיתחתי - שלא לדבר על הגודל, שכן קובע - יהיו חשופים לעיני יותר ממאה נודיסטים, שיגיעו בצהרי שבת לקאנטרי קלאב קטן באזור המרכז. "אם אתה לא מתפשט אתה לא נכנס", חתם איציק את השיחה וניתק.

"אני אתפשט, מה הבעיה", אמרתי לכל מי ששמע על נושא הכתבה. "מה יש לי להתבייש? אני מי שאני". הסובבים היו קצת סקפטיים. כל קטני האמונה סברו שלא יהיה לי אומץ להיכנס פנימה, ובטח שלא להוריד את הבגדים.

"למה בעצם הם מתפשטים?" תהה נהג המונית שהסיע אותי למקום המפגש המסתורי. האמת, לא הייתה לי תשובה. "טוב, אני מקווה לפחות שתהיה שם איזו בר רפאלי או סנדי בר", הוסיף הנהג, "שיהיה במה לשטוף את העיניים".

מסעדת נודיסטים בניו יורק. בארץ, הרבה יותר קשה (צילום: רויטרס) 

כשירדתי מהמונית עוד היו לי הרהורי חרטה קלים. למה בעצם אני צריך להתפשט? הרי הם הנודיסטים, אני רק הכתב. אבל כשנכנסתי פנימה בצעדים מהוססים קיבלו אותי מבטים זועמים שאמרו הכל. "מי זה הלבוש הזה?" הם בטח חשבו לעצמם. עצמתי עיניים והלכתי קדימה, מנסה לבהות כמה שפחות בשלל האיברים שהקיפו אותי.

את פניי קיבלה רותי ‭,(55)‬ מנהלת עמותת הנטוריזם בישראל ואמנית בזמנה הפנוי. רגע לפני שפלטתי "גברת, כל הציצים שלך בחוץ", היא תקעה בי מבט זועם וקבעה: "אתה עדיין לבוש". "זה נכון", מילמלתי ומיד הורדתי את הכפכפים והחולצה.

כנראה שזה לא הספיק לה, אחרת קשה להסביר למה העיניים שלה עדיין לא ירדו ממני. החלטתי להעז ולהוריד גם את הג'ינס. "זה כמו בבריכה של האנשים הרגילים, נישאר עם בוקסר", עברה המחשבה בראש, אבל ברגע של גבורה החלטתי ללכת עד הסוף.

"אתה הכתב?" שאל אחד הנודיסטים משמאלי. "נכון, איך ידעת?" עניתי לו ומיד הבנתי בעצמי: אני האדם העירום היחיד בעולם שמסתובב עם פנקס ומכשיר הקלטה ביד. לידידו הטוב של האדם לא מצאתי פתרון. "איפה אני אשים את הסלולרי?" תהיתי בקול.

"הגיע הזמן לכמה כללי בסיס", ענתה לי רותי. "קודם כל - בלי פלאפונים. אנחנו עדיין לא סומכים עליך שלא תצלם אותנו בלי רשות. יש פה אנשים בכירים מאוד, שלא רוצים שכל העולם יידע מה הם עושים בשבתות שלהם".

מאותו רגע החלה מסכת הסברים של קרוב לרבע שעה. בין היתר הסבירו לי שהמקלחות כאן משותפות כי גם ככה כולם עירומים, שאסור לבהות באנשים אלא רק להגניב מבטים חטופים, אסור לצלם כי עלולים לתפוס גם אנשים שלא מעוניינים להצטלם והחמור מכל - אסור להביע כל רגש מיני.

כל השמועות והדעות הקדומות על מה שאולי, ואולי לא, מתחולל במסיבות הנודיסטים, התנפצו ברגע אחד. הפנטזיה נגוזה. "אנשים תופסים עירום כדבר מיני ואצלנו זה ממש לא ככה", מיהרה רותי להסביר. "אבל אם אני אמצא פה את אהבת חיי?" תהיתי. "אז תסתכל עליה כמה שאתה רוצה ואז תלכו הביתה", סיכמה וקפצה לבריכה.

הכל בזכות הדתיים

המסקנה הראשונה מהאירוע המופשט היא שלא קל להיות נודיסט ישראלי. בזמן שבאירופה מחבקים את הנודיסטים ומאפשרים להם לשחזר בכיף את ימי אדם וחוה, כאן קשה להם לקבל את תמיכה ציבורית.

ובכל זאת, בימי הקיץ החמים הנודיסטים המקומיים מתאספים בשני מקומות מרכזיים: בימי שישי בחוף געש ובימי שבת בחוף נווה מדבר שבים המלח. שתי ההתכנסויות האלה פתוחות לציבור - וגם ללא מעט מציצים. "המציצים האלה הם כמו יתושים", מסביר עופר,

מנהל פורום הנודיסטים בתפוז. "אתה לא יכול לנצח את כולם, אז אתה פשוט מתרגל אליהם ולומד להתעלם. יש די הרבה מציצים שבאים לגעש, ואנחנו מבקשים מהם בנימוס ללכת. חלק מהם מורידים את הבגדים ומצטרפים אלינו".

סוג שני של אירועי נודיסטים מתקיים פעם בחודש בבריכות סגורות באזור השרון. לאירועים הללו מוזמנים רק 900 האנשים שנמצאים ברשימת התפוצה המסווגת של העמותה. "קשה לנו למצוא מקום שיארח אותנו", אומר בעצב אחד הנודיסטים. "יש פה אנשים מאילת, אשקלון וקריית שמונה, וכולם חייבים להגיע למרכז כי רק כאן יש מקומות שמוכנים לקבל אותנו. כל הקאנטרי קלאבים בארץ מפחדים שתידבק להם תדמית או שיחרימו אותם, ולכן הם מעדיפים לפסול אותנו מראש בלי לדעת בכלל מה אנחנו עושים".

ומה אתם עושים?

"כל דבר שאדם רגיל עושה כשהוא מגיע לבריכה, רק בלי בגדים. אנחנו יושבים על הדשא ומדברים, מארגנים ערבי חברה, עושים על האש, מכירים אנשים חדשים ושוחים במים".

"החוויה הזאת של השחייה בעירום היא משהו מיוחד", מוסיפה רותי. "זה שונה לחלוטין משחייה עם בגדים. כשאתה יוצא מהבריכה אין מים שנסחבים לך על הבגד ים. תחשוב על התחושה שיש לך כשאתה מתקלח. ככה זה מרגיש כשאתה שוחה בעירום".

ומה נודיסטים עושים בחורף?

הולכים לאתרי ספא, מרחצאות, ג'קוזי. הכי כיף להיות נודיסט בחורף. תחשוב על יום חורפי וגשום, שבסופו אתה נכנס עירום לאמבט חם. זה כיף נורא, ונעשה עם אנשים שאתה מכיר ואוהב. באירופה זה מקובל לעשות את כל זה בעירום".

"בארץ אנחנו צריכים לשכור במיוחד בתי מלון או אתרי ספא בשביל חברי העמותה. זה אבסורד. באירופה יש עיר שלמה שבה כולם נודיסטים. הם הולכים לבנק בעירום, מבשלים בעירום ויוצאים לתיאטרון בלי בגדים. כאן, אפילו את המעט שאנחנו עושים בקושי נותנים לנו".

"אגב, הם לא יודעים את זה, אבל הדתיים הם אלה שאיפשרו בכלל את הקיום שלנו. לפני כמה שנים היה שר פנים מטעם ש"ס, והוא זה שחתם על האישור להקמת העמותה שלנו. בלעדיו כל זה לא היה קורה. אנחנו חייבים לו תודה גדולה".

"הקאנטרי קלאבים בארץ מפחדים שתידבק להם תדמית" (צילום: ג'ו קוט)

הצילו את המציל

אבל נדמה שהבעיה הגדולה ביותר של הנודיסטים בארץ היא לא מספר הפגישות המועט, אלא דווקא מספר החברים, שלא רשם גידול משמעותי בתקופה האחרונה. "אף אחד לא רוצה שיידעו שהוא הולך ומתפשט בציבור", מספר יואב ‭,(30)‬ אחד החברים בעמותה. "תשים לב שאין כאן אפילו אחד שמתראיין בשמו המלא. אנשים חוששים. אם אנשים בעבודה שלי יידעו שאני הולך לאירועים האלה, הם ידביקו לי תדמית מסוימת ושגויה וזה עלול לעלות לי במחיר כבד מאוד. תמיד יש בי את החשש שאני אבוא פעם, אתפשט ואמצא פה את אחד מבני המשפחה הרחוקה שלי".

"בפעם הקודמת גיליתי שהמציל בבריכה הוא קרוב משפחה שלי", מתפרצת לשיחה אחת הנודיסטיות. "מיד השבעתי אותו שלא יעז להעלות את הנושא בארוחות המשפחתיות. חסר לי שהדודות שלי יידעו שאני פה".

דורית בת ה-46 הגיעה למפגש הנודיסטים הראשון בחייה. את הבעל היא השאירה בבית, וגם את שני הילדים. "ציפיתי שיהיה יותר גרוע, אבל האנשים פה עזרו לי להוריד את הבגדים במהירות", היא מסכמת. "יותר כיף להיות בלי בגדים, הם חונקים אותי ביום-יום. גם כשאני הולכת לים אני נכנסת למים העמוקים ומורידה מיד את בגד הים. ככה אני מתחברת עם הטבע".

סיפרת למשפחה או לחברים שאת באה לפה?

"באחת מהליכות הבוקר המשותפות שלנו סיפרתי לחברות שלי שאני הולכת לפה. הן הסתכלו עליי כאילו אני עוף מוזר, ואז החלטתי לא לספר יותר. אני אדם מאוד פתוח, אבל מי שלא יודע לקבל אותי לא צריך לשמוע. סיפרתי לבעלי אבל הוא עדיין לא בקטע הזה. הוא לא מודע לעצמו. אני תמיד מסתובבת עירומה בבית, ומעודדת את הילדים להסתובב חופשי ולהרגיש חופשיים. כשהבן שלי בן ה-24 מתקלח, אני נכנסת ומעסה לו את הגב. זה מקובל מאוד אצלנו בבית".

ללכת עד הסוף

בניגוד לתדמית, כמעט כל הנודיסטים בישראל הם גברים ונשים מבוגרים יחסית, בגילאי 40-‭.60‬ בשנים האחרונות התפתחה גם קהילה צעירה, שכוללת בעיקר הורים טריים בני 20־‭,30‬ המגיעים לפעילויות עם הילדים הקטנים.

ההסבר השכיח לתופעה הוא שלמבוגרים קל יותר להתחבר לעצמם, בזמן שהצעירים מתקשים לנתק את סוגיית העירום מסוגיית המין. אבל גם ההסבר הזה לא מספק תשובה לשאלה מדוע אין אף נודיסטית ישראלית בגיל 21־‭.25‬

"נורא קשה לנו למשוך את החבר'ה הפחות מבוגרים", אומר בעצב אלכס, בשנות השלושים לחייו, האחראי על השכבה הצעירה בעמותה. "הבעיה היא שגם אם תגיע עכשיו צעירה, אז היא תראה שהיא לבד ולא תבוא יותר. אנשים לא מבינים שאם הם יבואו, הם יביאו איתם עוד אנשים וככה תתפתח קהילה גדולה. עניין הנודיזם הוא בשביל צעירים. זה משחרר וזה נותן לך חוויה שאתה לא רגיל לה ביום-יום. כדאי לכולם לנסות, מה יש להפסיד? אז מישהו יראה אותך בעירום, ביג דיל. אפשר יהיה להשתזף עד הסוף ולא להתחבא".

ובעוד הוא נואם אני מדמיין תמונות של חופים באיביזה, מלאי איברים חשופים ובחורות צעירות ונאות, ומתקשה להבין למה הציבור הישראלי לא אימץ אליו בחום את הנודיזם. הרי מדובר פה בכמה דברים בסיסיים שכל אחד אוהב: שמש, שיזוף, עירום וחברה. אז למה לא, בעצם?

אני מנסה שלא לבהות, לא לתקוע מבטים, אבל העיניים לא מצליחות להפסיק ולסקור את השטח. אני מוריד לרגע את המבט למטה, ומחשב את מצבי יחסית לשאר (אין תלונות, למקרה שתהיתם‭.(‬ אף אחד מהבאים לא ביקר במכון יופי לפני ההגעה. גם מכון כושר הוא לא חובה. הכרס מבצבצת פה ושם, וגם שאר האיברים שהזמן עושה בהם את שלהם חשופים לעיניי כל. האמת? לאף אחד זה לא אכפת. למעשה, אחרי שעתיים של שהייה במחיצת אנשים בעירום מלא, כל אדם לבוש שעובר על ידך נתפס כסוטה.

"אם עכשיו יעבור פה חתיך הורס, אני אשים לב אליו רק אם הוא ילבש משהו", אומרת רעות בת ה-‭.35‬ "האמת היא שזה הרבה יותר מגרה לראות מישהו לבוש. כשאני מדברת עם הגברים פה, אני לא מסתכלת על מה שיש להם בין הרגליים אלא על מה שיש בתוך הראש".

"אולי בגלל זה לא התפתחו פה יותר מדי קשרים רומנטיים", מוסיף עופר, "אבל זה דווקא מאוד משחרר. כבר בפגישה הראשונה אתה עובר את המחסום של לראות את בן הזוג עם כל היתרונות והחסרונות שלו, כולל הגוף שלו. פה אי אפשר להחביא כלום".

כמו שאומר השיר, "חבל שאי אפשר ללכת עירומים".

"תמיד אני מתעצבן כשאני שומע את השיר הזה ברדיו. למה אי אפשר ללכת עירומים? כל מי שרוצה מוזמן לבוא לחוף נודיסטים וללכת עירום כמה שהוא רוצה".