השלום עם ירדן: רבין, חוסיין ובדלי הסיגריות

לא פשוט, אם בכלל אפשרי, לאתר לכך סימוכין בתקשורת הירדנית. אם להיות הגונים, יש לומר שגם התקשורת הישראלית לא מביעה עניין רב בכך, ועדיין - בסוף השבוע מלאו 13 שנים לחתימת הסכם השלום בין ישראל לשכנתה ממזרח, ממלכת ירדן, בטקס רב רושם שהתקיים בערבה. חששות גדולים היו משני הצדדים בטרם חתימת ההסכם ולאחריו. הקשרים ידעו משברים של ממש (למשל בניסיון ההתנקשות הכושל בחאלד משעל), אך למרות הכל, השלום בין ישראל לירדן עומד ויציב -במזרח התיכון, שהחוקים בו משתנים ללא הרף, מדובר בהישג לא מבוטל.

כמעט בכל מפגש בין פוליטיקאי ישראלי לאישיות ירדנית ניתן לשמוע מה חושבים בישראל על השלום. אבל מה חושבים הירדנים? עד כמה הם סבורים שפעלו נכון כש"יצאו מהארון" אחרי עשרות שנים של קשר חשאי למחצה עם ישראל, וכרתו עמה ברית שלום? שגריר ישראל בירדן, יעקב רוזן, מנסה להציג בשיחה עם ynet את התמונה מהזווית הירדנית.

"זה ברור שלאנשים יהיו טענות, כי אולי הם ציפו ליותר", אומר רוזן, "אבל מצד שני זאת תכונה מאד אנושית לצפות ליותר. בשורה התחתונה, מי שקצת יותר מעורב בעניינים הבילטראליים, מי שעוסק בחקלאות ומים, במיוחד על רקע הבעיות שיש לירדנים עם הסורים בענייני המים, מבין היטב עד כמה משמעותי השלום עבורם".

האם אחרי כל השנים הללו, התחושה בירדן היא של סיפוק ורווח יחסי?

"מי שיושב בבית הקפה בעיר לא כל כך מודע לדברים האלה, אבל מי שמגדל חקלאות בבקעת הירדן ויש לו מים להשקות - זה הישג עבורו, והוא הדין לגבי מי שנזקק לשירותי וטרינריה, בתקופה בה ירדן סובלת משפעת העופות, או למי שנזקק לטיפול רפואי עבורו. ישנם אנשים באים לטיפול בישראל וזה הרבה יותר זול מאנגליה או ארה"ב. אם תשאל אותם על השלום עם ישראל, אני בטוח שעבורם העניין מוחשי ביותר".

שנת שמיטה? מיזם כלכלי!

וזאת אינה התמורה היחידה מאז נחתם הסכם השלום. אחד היתרונות המוחשיים לירדן, כמו גם למצרים, הם הסכמי ה- QIZ, המאפשרים להן לייצא סחורות לארה"ב ללא מכס, על בסיס ההסכם בין ישראל לארה"ב, שאיפשר לה את ההטבה הייחודית הזאת. "הדבר נותן לכלכלה הירדנית שני מיליארד דולר בשנה. חלק אפילו נשלח לייצוא דרך ישראל. אז אולי יש כאלה שרואים את זה כמובן מאליו, אבל הסכם ה- QIZ תרם רבות לכלכלה המקומית והתפתח יפה מאד", אומר רוזן.

"בסך הכל הסחר עם ישראל הוא יפה מאד ומסתכם בכ-175 מיליון דולרים בשנה", מציין רוזן, "בנוסף, ישנה אף זווית ייחודית בנושאי חקלאות: עם כל הקשיים, הועברו לכאן טכנולוגיות חקלאיות שמשפרות ומגדילות את היבולים. השנה, כזכור, היא שנת שמיטה ובעקבותיה יצרו גורמים דתיים מיזמים ייחודיים לגידול יבולים בירדן (בשל האיסור הדתי לעשות זאת בישראל) ולהביא אותם לישראל. הצלחה זה מיזם זה עשוי להניב תוצאות יפות בעתיד".

"תלוי מי מסתכל ועל מה. אם מישהו רוצה לעשות עסקים או לקבל טיפול רפואי טוב, הוא רואה דבר אחד, ואם הוא מסתכל רק על סוגיית הפלסטינים והשטחים הוא רואה דבר אחר, שכן הירדנים ציפו בעת החתימה שהסכסוך עם הפלסטינים ייפתר במהרה. בכל מקרה, היום ישנה גישה הרבה יותר מציאותית ורבים מבינים שחלק מהבעיות כבר אי אפשר להשליך על ישראל, כמו למשל מה שקורה ברצועת עזה. בנוסף, רבים מעודדים מהשיחות התכופות בין ראש הממשלה, אהוד אולמרט, ליו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן. עובדה היא שבקושי דולפים דברים מהשיחות, אין השמצות הדדיות כפי שהורגלנו אליהן בימיו של ערפאת, ומבחינתי כדיפלומט זה האינדיקטור הטוב ביותר שדברים מתנהלים. גם הירדנים עוקבים אחר השיחות וגם הם מקבלים רושם שונה ממה שהורגלו לו בעבר".

שיחות רבין חוסיין - אמון הדדי ובדלי סיגריות

השבוע ציינו בישראל 12 שנים להתנקשות בראש הממשלה, יצחק רבין. בראייה לאחור נראה הקשר בין רבין לבין המלך המנוח, חוסיין, מיוחד מאוד. עד כמה היתה חשיבות לקשר שנוצר בין שני האישים, לכך שנחתם הסכם שלום בין שתי המדינות? האם הסכם שכזה היה נחתם ממילא, גם עם מנהיג ישראלי אחר?

השגריר רוזן משיב: "לא הייתי מעורב בשיחות, אבל קיימתי מפגשים כאן ב-1994 עוד לפני שפתחנו את השגרירויות. בשעתו, שני המנהיגים, חוסין ורבין, היו נפגשים בכל שישה עד שבעה שבועות, והיו עוסקים ב'ניקוי השולחן' סביב כל הבעיות השונות שצצו סביב הסכם השלום. הם היו יושבים ביחידות, לרוב בארמון 'אל-האשמיה', כששתי הפמליות במרחק של כ-40 מטרים מהם.

"בסוף הפגישה בין השניים לא היה אפשר לראות את השולחן מרוב בדלי סיגריות. הכל ראו ששני האישים זיהו זה את זה כמי שאפשר לסמוך עליו ושמילה שלו זו מילה. כמו בכל ענף אחר, אמון הדדי הוא עניין מהותי, ואני חושב שאותו הדבר קרה בין בגין וסאדאת. בכל מקרה, אני מאמין שחוסיין היה עושה אותו דבר עם כל מי שהוא היה מזהה כרציני, גם אם זה היה מישהו אחר שאיננו רבין".

טקס חתימת הסכם השלום בין ישראל לירדן. חוסיין (מימין), קלינטון ורבין

"חוסיין - מדינאי גדול"

עבור רבים, שיחות השלום עם ירדן היתה הפתעה גמורה. ההערכה בשעתו היתה כי המלך חוסיין יימנע מחתימת הסכם שלום עם ישראל עד שנשיא סוריה, חאפז אסד, לא ינקוט צעד דומה, לאור העובדה שממלכת ירדן קיימה מזה עשרות שנים קשר חשאי למחצה עם ישראל, ואף קשר עם היישוב היהודי טרם הקמת המדינה. מעניין לדעת האם החלטתו של המלך חוסיין היתה הכרעה אסטרטגית שהשפיעה על ירדן כפי שהשפיעה החלטתו של נשיא מצרים בשעתו, אנואר סאדאת.

השגריר רוזן סבור שישנו דימיון בין השניים. "הסכם השלום הזה נולד אחרי תבוסתו של סדאם בכווית (תבוסתו של סדאם במלחמת המפרץ הראשונה ב- 1991 - ר.נ), התפרקות ברית המועצות, והמשא ומתן עם ערפאת. המלך חוסיין היה בין הראשונים שהבין שכללי המשחק הבינלאומיים השתנו באופן מהותי. מהבחינה הזאת הוא היה מדינאי גדול ולכן הבין כי מתחייב שינוי אסטרטגי גדול. היה לו מזל שמולו ניצב מנהיג ישראלי רציני לא פחות מנו והם לא פספסו את ההזדמנות", הוא מסביר.

"ההחלטה הזאת שידרגה את ירדן, כמו שקרה עם מצרים", אומר רוזן, "כלכלת ירדן שודרגה ונכנס אליה כסף רב. גם מדינות אחרות באירופה ראו שיש כאן מנהיגות רצינית עם אוריינטציה מאד מסויימת שמבינה איך העולם הגדול מתנהג. במקביל, ירדן היתה אחת הראשונות שהתאימה את עצמה לגלובליזציה - ופתחה את המערכת הפיננסית שלה להשקעות זרות. זה עניין לא פשוט, ודי להביט במדינות אחרות במזה"ת, כמו סוריה, תימן וסודאן, שעדיין לא שם. בארץ חיים ממהדורת חדשות אחת לשניה ולא רואים את התהליכים החשובים האלה".

האם גם האזרחים בירדן שינו את יחסם לישראל, או שמא נמשכת ההחרמה של האיגודים המקצועיים נגד ישראל ונגד ירדנים שמקיימים עמה קשר?

"עכשיו מסתיימת הגשת הרשימות לבחירות לפרלמנט שיתקיימו בעוד כחודש ואחד הדברים הבולטים ביותר הוא שישנה פחות פוליטיקה ויותר עיסוק בשירות לאזרח, וזה כולל גם את הסוגיה של ישראל.

 היום האזרח רוצה לדעת מה יעשו עבורו ולא איך יפתרו את הבעיה הפלסטינית. מעבר לכך, יש הרבה אנשים שמקיימים קשרים עם ישראל ולא קורה להם כלום ויש כאלה שמפחדים לקחת את הסיכון. בגדול, מי שרוצה לקיים קשר עם ישראל - תמיד מוזמן".

בעיני רוזן, העתיד נראה אופטימי למדי: שתי המדינות עוסקות כיום בפרויקט "תעלת הימים" שעבודת המחקר הראשונית שלו צפויה להתחיל בתוך כחודשיים ולספק בעתיד מקומות עבודה רבים. בנוסף, שני המנהיגים שומרים על קשר טוב ומדברים בטלפון מידי כמה שבועות. "אני אופטימי, אין סיבה שלא", הוא מודה.