נוער בסכנה: מה עושים מתבגרים בלילות?

חצות. גן אברהם, רמת השרון

מי שעבר במקרה ברחוב הקוצר ברמת־השרון, סמוך לכניסה לגן, יכול היה בטעות לחשוב שהכל בסדר. האורות בבתי המגורים מסביב כבויים. צעקות השכנים המבקשים קצת שקט - שאך לפני כשעה עלו מחלונות הבתים - שככו, כמו גם קולות בני הנוער שהתגודדו על הספסלים וצחקו בקולי קולות. מבחוץ לא שומעים דבר, אבל בתוך הגן מתחוללת דרמה.

שמונה תלמידי כיתה י‭,'‬ בני 15 בלבד, מקובצים בגן. על הרצפה ביניהם שרוע ד' (השם המלא שמור במערכת‭,(‬ חבר לכיתה שהחליט לחגוג איתם את החופשה הלא מתוכננת מלימודים בשתיית בקבוק וודקה. עכשיו - אחרי 8 כוסות - הוא רועד בכל חלקי גופו, חולצתו הספוגה בקיא מושלכת בצד, וחבריו מנסים ללא הצלחה לגרום לו לתקשר ולהראות סימן חיים.

"אנחנו כבר כמעט שעה נותנים לו סטירות, בועטים בו, שופכים עליו מים - והוא לא עונה לנו‭,"‬ מספר בייאוש אחד מהם, שתומך בראשו ומנסה לדובב אותו. "חבר'ה שעוברים פה, בגן, לא מוכנים לעזור לנו. הם מפחדים שיחשבו שהם חלק מזה, או שהם יידבקו במשהו. אנחנו לא יכולים להתקשר למבוגרים, כי אסור שההורים שלנו יידעו מכל זה. אנחנו מגיעים לכאן כמעט כל יום עכשיו בשביתה, כדי להיפגש אחד עם השני ולהעביר את הזמן, אבל זה עוד אף פעם לא קרה לנו‭."‬

"מה הם לקחו?"

בימים כתיקונם בשעה הזו היו אמורים כולם להיות בבית, שקועים עמוק בתוך הכרית, שעות ספורות לפני שהם פוגשים את החברים בחצר בית־הספר. עכשיו הם עומדים מול דילמה שאף מורה לא הכין אותם לקראתה. כשהם מבינים שאין ברירה וחייבים להזעיק עזרה ולערב את ההורים, הם נתקפים בהלה. חלקם מסננים שהתחייבו להגיע הביתה עד חצות ונמלטים, אחרים תוהים בייאוש אם יש אולי בכל זאת פתרון אחר.

אורות האמבולנס המהבהבים וקולות הריצה של האם שהוזעקה למקום קוטעים את הדיון. האם, מבוהלת למראה בנה המעולף, דורשת לדעת "מה הם לקחו" ונשבעת לעדכן עד הבוקר את כל ההורים.

"הילדים שלנו פשוט מופקרים‭,"‬ תאמר אחרי לילה לצד בנה בבית־החולים. "כל הילדים שהסתובבו שם בגן הם בני טובים שהולכים לבתי־הספר הטובים ביותר ומחונכים בצורה הטובה ביותר, אבל עכשיו אין להם לאן ללכת ומה לעשות, אז הם יושבים בגנים, והשעמום מדרדר אותם לעשות דברים נוראים וחסרי אחריות כאלה

‭01:00‬ גן הבנים, רמת השרון

בני נוער צורחים ומשחקים, נרגילות בשפע, אלכוהול, סמים ומעגלי שירה; זה לא תיאור של עוד חוף עזוב בסיני או בתאילנד. בימים האחרונים זו תמונת המצב של הגן השכונתי ממש מתחת לחלון שלכם. פתרון למשבר בין ארגון המורים לאוצר עדיין לא נראה באופק, אבל מי שכן נראים, בכל שעה ובכל מקום, הם בני הנוער. התיכוניסטים, שנשארו מחוץ לשערים הנעולים של בתי־הספר רגע אחרי סיומה של תקופת החגים המרווחת, מתקשים למצוא דרכים מקוריות לבלות את החופשה הלא צפויה ומחפשים תוכניות לשעות המתות.

מרחק דקות ספורות מהנוער שהתמודד עם החבר השיכור ועדיין מתקשה לעכל את מה שקרה, מתגודדת חבורה אחרת. השעה המאוחרת לא מטרידה אותם, גם לא השכנים שמדליקים את האור מדי כמה דקות ומציצים מהחלון בתקווה לקבל כמה שעות מנוחה לקראת יום העבודה המתקרב. הם צוחקים בקולי קולות, מחליפים חוויות מהיום שעבר ומתעדכנים ברכילות האחרונה.

"בשביתה אף אחד לא אומר לנו מתי לחזור הביתה‭,"‬ מסבירה קארין יתים בת ה־‭.16‬ "את כל המסעדות והמקומות פה סוגרים עד 12 בלילה, ואין לנו לאן ללכת. מה רוצים שנעשה‭"?‬

ומה עם השכנים, לא מתלוננים?

"בהתחלה הם היו צועקים עלינו. עכשיו הם כבר אפילו לא צועקים - ישר מזמינים את המשטרה. כל ערב מגיעים השוטרים, צועקים לנו ללכת, ולפעמים אפילו מאיימים עלינו שאם לא נלך יעיפו אותנו בכוח, אז אנחנו הולכים לכמה דקות, עוברים למקום אחר ואחר־כך חוזרים. יש לנו את כל הלילה‭."‬

לא מטרידים אתכם בחינות הבגרות והחומר שאתם מפסידים?

"כשזה יגיע לחודש של שביתה, אז זה יתחיל להטריד, אבל בתחילת השנה בכל מקרה מבזבזים הרבה זמן ולא לומדים את החומר לבגרות. מבחינתנו זה עוד זמן חופש, עוד זמן לבלות עם החברים

‭‬‭02:00‬ רחוב בן גוריון, הרצליה

שלוש שעות לפני הזריחה, אזור מרכז העיר בהרצליה הומה אדם, כאילו מדובר בשעות אחר הצהריים. על אחד הספסלים, בין הבניינים הסמוכים לתחנה המרכזית, יושבים כמה בני נוער, מנגנים בגיטרות ושרים. "מבחינתנו זו כבר מזמן לא שביתה. זה ממש כמו חופש גדול‭,"‬ אומר דרור, בן 16 וחצי. "הפסקנו כבר אפילו לבדוק באינטרנט מה קורה ואם השביתה ממשיכה. התרגלנו למצב, וכולם יודעים להגיע לכאן בסביבות חצות‭."‬

אף פעם לא ניסו לגרש אתכם?

"מדי פעם מגיעים הנה פטרולים של המשמר האזרחי שמבקשים מאיתנו ללכת, אז אנחנו מבטיחים להיות יותר בשקט, או מבטיחים שאנחנו כבר הולכים, אבל זה אף פעם לא מגיע למשהו רציני. לפני כמה ימים הייתה כאן קבוצה אחרת של ילדים ששיחקו בנפצים ועשו הרבה רעש, אז אחד השכנים, שחשב שזה אנחנו, זרק עלינו בקבוק זכוכית כדי להבריח אותנו‭."‬

"אין לנו הרבה דברים אחרים לעשות, אומר בני, בן ‭.17‬ זה לא שיש לנו זמן שבו צריך לחזור הביתה, ואין לנו משהו לקום אליו בבוקר. אנחנו קובעים במרכז העיר, במקום שאנחנו יודעים שכולם יכולים להגיע אליו, יושבים בכיף, שותים ומעשנים עד ארבע־ארבע וחצי ואז מתקפלים‭."‬

למרות השעה המאוחרת נראה שהלילה ברחוב הראשי רק התחיל. בכל פינת רחוב אפשר למצוא קבוצה אחרת של צעירים. חלקם יושבים על הברזלים ומדברים בצעקות, אחרים יושבים סביב נרגילה ומעשנים ביחד.

מאור ‭(15)‬ מספר שאף לילה לא נגמר בלי מעגל עישון. "זה כבר הרגל שלנו כל יום בשביתה: נפגשים כאן כולם ויושבים על נרגילה. כשהשכנים מנסים לגרש אותנו, אנחנו מבטיחים ללכת, זזים לכמה דקות, ואז חוזרים. פעם הזמינו לנו סיירת ביטחון, אבל בסוף שכנענו את השומר לשבת איתנו על נרגילה. דווקא היה נחמד‭."‬

"זה כאילו ההפסקה הגדולה של התיכון עברה לשעה אחת בלילה מתחת לחלון שלנו‭,"‬ מתלוננת השכנה ליאת. "בקיץ התרגלנו לזה במידה מסוימת, אבל עכשיו זה פשוט נהיה בלתי אפשרי. יש לי ילדים קטנים בבית, שבתי־הספר שלהם לא מושבתים, והם לא מצליחים להירדם‭."‬

פניתם למשטרה?  

"בינתיים לא. אנחנו מנסים לסגור את החלונות ולהתעלם מהרעש. במידה מסוימת אני מבינה אותם - הם ילדים ואין להם מה לעשות. זה לא הם אשמים, זו המערכת‭."‬

מה עושים?

המערכת, מצידה, לא ממהרת לספק פתרונות. במשטרת ישראל טוענים שמוקדם עדיין לבחון את השפעת השביתה על התנהגות הנוער בקנה מידה רחב ונמנעים בשלב זה מלנקוט צעדים מיוחדים או היערכות מיוחדת בשל השביתה המתארכת.

ממרכז השלטון המקומי, המתאם את פעילות הרשויות המקומיות ברחבי הארץ, נמסר כי בשלב זה נוקטת כל רשות מקומית צעדים כראות עיניה, בדומה לחודשי הקיץ שבהם מצויים התלמידים בחופשה. במקביל, הוקם מטה חירום, הבוחן את האפשרות לקיים פעילויות מסודרות לבני הנוער ברחבי הארץ אם השביתה תימשך".

"‬גיבשנו תוכנית להפעלת המרכזים הקהילתיים והמתקנים העירוניים בכל רחבי הארץ, כדי לקיים פעילות בשעות אחר הצהריים והערב ומבלי לשבור את השביתה‭,"‬ אומרת עדנה רודריג, יו"ר המטה, "אבל עד להתחייבות רשמית בכתב ממשרד החינוך למימון העומד על 5 מיליון שקלים ליום, לא נוכל להתחיל להפעיל את המרכזים בקנה מידה ארצי ומחייב‭."‬

נורית אבנר, סגנית ראש עיריית רמת־השרון, המחזיקה בתיק החינוך והנוער ואם לשלושה צעירים בעצמה, מזכירה שגם להורים יש כאן תפקיד: "גם אני הייתי פעם ילדה ונערה, ולא זכור לי שהרשות המקומית דאגה לי לפעילות לכל שעות היום. בשביל זה יש הורים ששמים גבולות, ויש חינוך שמגיע מהבית. אנחנו מארגנים פעילויות התנדבותיות בהשתתפות הנוער, פותחים עבורם את המועדונים והמתנ"סים אחר הצהריים ועושים הכל כדי לאכוף את החוקים. הקמנו סיירת הורים, שפועלת בסופי שבוע, יש מערכת של שיטור קהילתי, ואם נדע על פיצוציות שמוכרות אלכוהול לבני נוער בניגוד לחוק - נטפל גם בזה. את בתי־הספר השובתים אין לנו אפשרות לפתוח בשעות הבוקר, כך שמה שנשאר לנו הוא רק לקוות, כמו כולם, לסיום מהיר של המשבר".

05:00‬ בית החולים שניידר לילדים

ליד מיטתו של ד' הלום האלכוהול, אמו פותחת צוהר לעולמם של הורים למתבגרים - משימה קשה תמיד, וקשה עוד יותר כשהמתבגר מובטל ומשועמם. "הרופאים אמרו לי שעם כמות כזו של אלכוהול, זה בקלות היה יכול להסתיים במוות", היא אומרת. "אם זה היה הילד של אחד מבכירי ארגון המורים או מבכירי משרדי החינוך והאוצר, כבר למחרת הם כולם היו מלמדים בכיתות. הרשויות חייבות לקחת אחריות ולפתוח את בתי־הספר בבוקר לאיזושהי פעילות חלופית. אני כאם הכרחתי את הבן שלי לצאת ולעבוד כדי שלא יישב ויתבטל בבית, והנה, זה מה שהוא עשה עם הכסף שהרוויח: קנה בקבוק וודקה והשתכר בגן ציבורי‭."‬

רגע לפני הזריחה, ברחובות הרצליה ורמת השרון - ומן הסתם גם במקומות אחרים בארץ - קבוצות הצעירים האחרונות מחליטות לסכם את הלילה וללכת סוף־סוף לישון. את הרחובות הם משאירים מאחוריהם, עמוסים בבדלי סיגריות, שקיות חטיפים ובקבוקי אלכוהול ריקים. מערכת השעות שלהם, גם היום, כוללת שינה עמוקה עד שעות אחר הצהריים - ואחריה התארגנות לקראת לילה נוסף של שוטטות.