הלוחמת שנחטפה בפקיעין: זה היה גיהנום
חתך שטחי בירך. זו המזכרת שהותירו על לוחמת מג"ב ליאת דואדי ארבע השעות שבהן נכלאה בפקיעין והמתינה לחילוץ. בראיון ל-ynet היא מספרת על רגעי האימה, בהם הותקפה בידי רעולי פנים ושמעה: "מכאן לא תצאי חיה". לחבריה במג"ב היא מבטיחה: "כרגע אני צריכה קצת חופש, אבל לכולם צריך להיות ברור - אני עוד אחזור"
דואדי גוללה את שעבר עליה בארבע השעות הקשות בחייה, מול ההמון המשולהב ביישוב. "יצאנו בבוקר למשימה שנועדה לעצור חשודים באירוע שהתרחש במוצאי שבת", סיפרה, "דקות לאחר שהגענו החל הסיוט הגדול, בשלב מסוים הופרדתי מחברי לגדוד בשל ההמון שהתפרע. קבוצת רעולי פנים שזיהתה אותי לבושה במדים, גררה אותי 20 מטרים על הקרקע. למזלי, הייתי מוגנת בערכת לוחמים, שכיסתה את האיברים הרגישים והחשובים בגוף".
מהומות בפקיעין:
- עשרות שוטרים ואזרחים נפצעו בעימות
- ביקורת במשטרה על היקף הכוחות ביישוב
- ח"כים: לחקור את תוקפנות המשטרה
- "השוטרים ירו אש חיה כי היו בסכנה"
- הדרוזים: דורשים חקירה והתנצלות
- אבי החטופה: מאושר שיצאה בשלום
- עזאם עזאם: נישאר בני ברית
"אני זוכרת שעצרו איתי בסמטה, שם המתינו המונים, חלק רעולי פנים, וחלק עם פנים חשופות. אחת מהקבוצות שעמדה שם ניגשה אלי ומספר אנשים החלו לבעוט בי בכל חלקי גופי וניסו לדקור אותי בעזרת כלי חד", סיפרה. לדברי דואדי, היא ניצלה בזכות המיגון המיוחד שנשאה עליה - ערכת הלוחמים. "הערכה מלאה בחורים, שפרט למקום אחד באזור הירך, הצליחה להגן עלי. תודה לאל, גם בירך לא רציני".
הסיוט של ליאת החל כאשר ההמון החל לגדף אותה בעברית ולצעוק לעברה: "את מכאן לא תצאי חיה, עד שנקבל את מה שאנחנו רוצים". דואדי מצאה מקלט בביתו של קצין משטרה בדימוס המתגורר במקום וכוח שוטרים נכנס ליישוב בתיאום עם אנשי דת, כדי להוציאה. לדבריה, "כולם יודעים שלא שוחררתי לחינם, והם קיבלו את כל מה שדרשו תמורתי.
"איבדתי את חוש הזמן באותם רגעים קשים וארוכים ואני לא יודעת באמת כמה זמן הייתי בידיהם", היא מספרת, "את החיים שלי אני חייבת לשוטר, שהכניס אותי לבית התפילה בכפר, ומנע בגופו מצד ההמון להמשיך ולפגוע בי, הוא אפילו נפצע בצווארו בגלל זה".
"בבית התפילה שמעתי את הצרחות מבחוץ, ומדי פעם מישהו הצליח להיכנס פנימה והוצא בכוח", המשיכה דואדי . "בשלב מסוים נכנסו לבית התפילה קבוצה של אנשי דת דרוזים, שנפגשו קודם לכן עם נציגי המחוז הצפוני של המשטרה. בתחילה ההמון סירב לבקשתם, אולם בהמשך הם נעתרו לאפשר את הוצאתה של השוטרת הנצורה אל מחוץ לבית התפילה. "לאורך כל הנסיעה ברכב ניפצו את השמשות וכולי התמלאתי בזכוכיות. זה היה גיהינום, התפללתי שזה יסתיים כבר בשלום. בסופו של דבר חולצתי מהכפר בסיוע אנשי הדת והעבירו אותי לכוחות המשטרה שהיו בכניסה אליו".
השלב הבא היה כבר החלק הקל. אחרי החילוץ יצרה
ליאת קשר עם הוריה. לאם, סיגל, שהיתה בעבודה, אמרה ליאת: 'אימא, את יושבת?', "ורק אז סיפרתי לה", הוסיפה בחיוך.
בבית החולים נהריה אושפז גם חברה של ליאת, לוחם מג"ב שנפצע בראשו אף הוא, במהלך המהומה בפקיעין. לאחר שקיבלה טיפול בחדר המיון, מיהרה ליאת לפגוש אותו באחת ממחלקות בית החולים. על עתידה נשמעה ליאת נחרצת: "אני נמצאת במג"ב כלוחמת כבר שנה וחודשיים ויש לי עוד שנה ו-10 חודשים אותם אני מתכוונת להמשיך במקום שאותו אני אוהבת. כרגע אני צריכה קצת חופש, לעכל להבין ולהתחזק, אבל לכולם צריך להיות ברור, אני עוד אחזור".
