וינוגרד לבג"ץ: הסניגוריה הצבאית חצתה כל גבול
בתשובה צינית וחריפה לעתירה נגד פרסום הדו"ח הסופי, כותבים חברי ועדת וינוגרד: "ידענו שלסניגוריה הצבאית תפקיד חשוב, אך לא ידענו שהיא ניחנה בכוחות על-טבעיים לנבא את העתיד - מה ייכתב ומה לא". את טענות העותרים מכנים השופט ועמיתיו "אבסורדיות" ומסכמים: "קשה לנהוג בכבוד כלפי העותרת"
ועדת וינוגרד הגישה הבוקר (יום א') את תשובתה לבג"ץ, בתגובה לעתירות נגדה מצד הסניגוריה הצבאית והתנועה לאיכות השלטון. במסמך ציני וחריף תוהים חברי הוועדה, את מי בדיוק מייצגת הסניגוריה והצבאית - ומבקשים "לבוא עמה בחשבון", כלשונם.
תשובת הוועדה - שמתפרסמת כאן לראשונה - הוגשה לבג"ץ בתגובה לדרישת הסניגוריה הצבאית להוציא מכתבי אזהרה למי שצפוי להיפגע לא רק מהמלצות הוועדה, אלא גם מהממצאים ומהדו"ח שצפוי להתפרסם עד סוף השנה. "ועדת וינוגרד מתכחשת להתחייבויות הברורות והחד-משמעיות שנטלה על עצמה כלפי בית המשפט לשלוח הודעות מתאימות למי שעשוי להיפגע מהדו"ח הסופי", טענה הסניגורית הצבאית הראשית, אלוף-משנה אורנה דוד.
בהערות הפתיחה לתגובתה תוקפת הוועדה: "ידענו זה מכבר, כי לסניגוריה הצבאית תפקיד חשוב במתן סיוע משפטי לקציני צה"ל ולחייליו, אך לא ידענו עד כה, כי הסניגוריה הצבאית ניחנה בכישורים על-טבעיים, ויודעת לנבא את העתיד, ויודעת כבר היום מה ייכתב ומה לא ייכתב בדו"ח הסופי של ועדת וינוגרד; ועוד יודעת היא, כבר היום, כי מה שייכתב בדו"ח הסופי הוא בבחינת התעלמות מפסק דינו של בית משפט נכבד".
חברי הוועדה אינם מסתירים את מורת רוחם מהעתירה וכותבים כי "הפעם, קשה לנהוג בכבוד כלפי העותרת. הפעם דומה בעינינו כי הסניגוריה הצבאית חצתה את כל גבולות הטעם הטוב".
בלי מסקנות אישיות
תוכן העתירה - והדרישות שעולות ממנה - "הינן אבסורדיות", לדברי ועדת וינוגרד. כתקדים היא משתמשת בפסיקותיהן של ועדות חקירה קודמות. "נשאלת השאלה", כותבים השופט אליהו וינוגרד ועמיתיו, "למי יש וראוי לשלוח הודעות אזהרה? האם למפקד מז"י (מפקדת זרוע היבשה) כיום; או שמא למפקדי מז"י לדורותיהם; ואולי, אלו הם קצינים במז"י, שתפקידם היה לעסוק בטיוב ימ"חים; ויתכן, כי אלו הם אנשים מהמערכת הכספית הצ"הלית שלא העבירו כספים;
ויתכן שאולי אנשי אגף התקציבים במשרד האוצר. למי מכל אלה מבקשת הסנגוריה הצבאית לשלוח הודעה על בסיס ממצא עובדתי-מערכתי זה?
"לא זו בלבד, שעתירת הסנגוריה הצבאית הינה אבסורדית במימושה המעשי, אלא שמבחינה משפטית, דומה שדרישת הסנגוריה הצבאית - ודווקא על רקע הדוגמאות המובאות בעתירתה - מפרה כל איזון שהוא בין הזכויות והאינטרסים השונים הקיימים בפעילותה של ועדת חקירה".
הוועדה טוענת כי העתירה כשלעצמה מהווה פגיעה בשמו הטוב של מי שעשוי לקבל הודעות אזהרה. על מערך שיקוליה, היא מסבירה: "כדי לזרז ככל הניתן הפקת מסקנות ולקחים ממלחמת לבנון השנייה, הוחלט לחלק את העבודה לשניים - הדו"ח הראשון עסק בתקופה הקודמת למלחמה, והדו"ח הסופי יעסוק בתקופה העוקבת לתקופה שנדונה בדו"ח הראשון ... חברי הוועדה הגיעו לכלל מסקנה כי בשים לב לרוחב היריעה אותה נתבקשה לבדוק ובשים לב לעובדות שנגלו בפניה, הדרך הראויה ביותר לוועדה לפעול על פיה הינה שלא לכלול עניינים אישיים - לרבות ממצאים, מסקנות והמלצות אישיות - בדו"ח הסופי".
בסיום דבריה כותבת הוועדה, באמצעות עורכי-הדין צבי אגמון ורון רויה: "חבל לנו - חבל מאוד - שרשות בכירה בצבא הגנה לישראל מנסה כך לפגוע בוועדה, שכל תכליתה הינה לשפר את הליקויים".
לפנייה לכתב/ת 
