להיות מוסלמי בן דת צרפת

אינספור צלחות לוויין - זהו הסממן הבולט ביותר לרובע מהגרים פריזאי. בעיקר הן נועדו לקלוט את התחנות הערביות. השיכונים צפופים, מאות יחידות דיור דחוסות זו לצד זו. מתוך מרפסות קטנות משתלשלים בגדים ושטיחים. ובעיקר, יער של צלחות.

ברובע קלישי סו-בואה כבר אין זכר למהומות, שהבעירו את הפרברים לפני שנתיים. העירייה השקיעה ככל יכולתה בשיקום מואץ, כולל מעבר לבנייני מגורים נאים וחדשים יותר. לא פחות, כך נראה, מושקע ביחסי ציבור: "למרות הכיסוי התקשורתי הגרוע, אנחנו יודעים לארח כאן אורחים", טוען סגן ראש העיר, עלי זאהי, בשעה שהוא מגיש קפה ומתוקים.

קלישי הוא פרבר קטן וצפוף מחוץ לפריז, שצמח במהירות מאז שנות השבעים. שיכונים רבים הוקמו בו במטרה לקלוט את זרם המהגרים מצפון-אפריקה, בעיקר מאלג'יריה. "רצו לבנות מהר ובזול, לסלול גם כביש מהיר", מסביר סגן ראש העיר. "הכוונה הייתה לקלוט את בני המעמד הבינוני. הכביש המהיר לא קם, בני המעמד הבינוני לא הגיעו - ונותרנו ללא כביש גישה ראוי לפריז. הבניינים החלו להתמלא באוכלוסייה ענייה".

כך שוכן לו הפרבר במרחק 12 ק"מ בלבד - אבל שעה וחצי בתחבורה הציבורית - ממרכז העסקים של פריז. "מדובר ממש במובלעת, ובפריז נמנעים מלהעסיק את הצעירים המתגוררים כאן. זוהי אפליה כפולה - בשל מוצאם, ובשל העובדה שהם גרים כאן ולבטח יאחרו לעבודה עקב בעיית הנגישות", אומר זאהי. בעיה נוספת היא ההגירה השלילית של מי שידו משגת: שליש מהאוכלוסייה בת 28 אלף התושבים מתחלף מדי שנה; מי שצבר די כסף נוטש, ואוכלוסייה ענייה עוד יותר מגיעה בעקבותיו. כך יוצא שמחצית מהאוכלוסייה צעירה מגיל 25, לחמישית אין השכלה תיכונית, אין די בית-ספר וגם אין מוסדות להכשרה מקצועית.

המבורגר חלאל

במבט לאחור, עלי זאהי משוכנע שלא היה רקע דתי אמיתי למהומות. גם כאן הוא מאשים את הסיקור התקשורתי. "למרות מה שמספרים, רק במקרה אחד הייתה זיקה לדת: ביום הרביעי נכנס רימון הלם לחדר תפילה של מוסלמים. זה לא היה מכוון, אבל השמועה נפוצה והרוחות התלהטו". עיתונאי צרפתי בכיר מסכים עם רוח הדברים, ומשווה בין קלישי למה שמתחולל במזרח התיכון: "זו הייתה אולי אינתיפאדה, אבל בניגוד למצב אצלכם, לא היו לה מנהיגים, סיסמאות ושאיפות פוליטיות. לא היה לזה קשר לאיסלאם, ההיפך: השייחים מילאו תפקיד ממתן".

כך או כך, הרשויות משקיעות מאמץ ניכר כדי לפייס את המוסלמים. בקלישי, מספר

סגן ראש העיר בגאווה, נחנך הסניף הראשון של המבורגר "חלאל" - כשר למוסלמים אדוקים. בקרוב יוכלו התושבים גם להתכנס במסגד חדש. "הבקשה היחידה של המוסלמים הייתה שניתן להם לבנות בית תפילה מכובד וצנוע, כמו שיש ליהודים ולנוצרים. התנינו זאת בכך שיהיה מדובר במסגד אחד לכל העדות, והם הסכימו".

זאהי, שהיגר בגיל 7 מצרפת למרוקו, הסתכל בזמן המהומות על חצי הכוס המלאה: "חשתי תקווה שיהיה שינוי. שכל צרפת תראה את מה שמתרחש ותבין שכולנו יחידה לאומית אחת. אנחנו זקוקים למהפכה מנטלית של ממש. רשמנו לא מעט הצלחות בשנתיים האחרונות ואנו נמצאים בתנופת שיקום והקמת בנייני מגורים חדשים. חשוב שיכתבו גם על זה".

חופש, שוויון ומסים

המהגרים בקלישי, האפריקאים ברובם, מהווים אתגר של ממש לרפובליקה. בתחילת השנה אושרה תקנה חדשה, המחייבת - כתנאי לקבלת אזרחות צרפתית - הצהרת אמונים לערכיה של צרפת בחוזה מיוחד, שהפרתו עלולה לעלות בגירוש מהמדינה. "כל מבקש אזרחות עובר ראיון אישי ביחידות", מספרת ארלט ויאל, האחראית על מחוז פריז בסוכנות הלאומית לקליטת מהגרים. גם בדיקה רפואית כלולה ב"שרשרת החיול" הזאת, ואפילו השתתפות ביום עיון מיוחד על המוסדות הדמוקרטיים.  

את הסוכנות פוקדים מדי יום עשרות בני-אדם, חלקם אחרי שנים של חיים

 בצרפת ללא היתר, על צאצאיהם ומשפחותיהם. לשם המחשה, 40 אחוזים מתושבי קלישי אינם מחזיקים באזרחות צרפתית. רבים גם אינם דוברים את השפה. בבואם לבקש אזרחות, הם מתחייבים כי בתום תקופה מוגדרת כבר ידקלמו אותה ואת ערכיה - חופש, שוויון ואחווה - ויהיו מסוגלים גם לשלם את המסים.

"צרפת היא מדינה חילונית. ניתן לקבל שיעורי דת מחוץ לבית-הספר", מוסבר לבאי הסוכנות בסרטון הדרכה. "כולם שווים בצרפת. אשה אינה צריכה לקבל אישור לפעולותיה... לאב ולאם סמכות שווה מול הילדים... בנים ובנות לומדים יחד בכל הכיתות". החוזה לאזרחים הטריים, מסבירים בצרפת, נועד לשמור על אחדות הרפובליקה, ולמנוע היווצרות של קהילות בתוכה. האם זה אפשרי, נוכח הגעתם של מאה-אלף מהגרים מדי שנה (לא כולל סטודנטים)? ימים יגידו.