כמו אקמול לחולה אנוש: על הרפורמה בכנסת

ועדת הכנסת פותחת בדיונים על יישום הרפורמה במשכן. היעד המרכזי: לחזק את כוחה של הרשות המחוקקת. אולם בחינה מעמיקה של התוכנית, אותה הציגה דליה איציק, מלמדת כי גם אם יאושרו התיקונים כולם - הדבר לא יביא לשינוי של ממש במעמדו של בית המחוקקים.

היוזמה של איציק ברוכה - אלא שהיא מעטה מדי, דלה מדי ואולי אף מאוחרת מדי. הכנסת סובלת משלל בעיות מהותיות, שהתוכנית החדשה כלל אינה עוסקת בהן. כך, למשל, לא מציעה התוכנית להגביל את מספר הצעות החוק הפרטיות שבאפשרות הח"כים להגיש. כיום מוגשות הצעות פופוליסטיות רבות, אחוז ניכר מתוכן לא צולח אפילו את הקריאה הטרומית. ההצפה הזאת גורמת לאובדן שעות ארוכות של דיוני סרק במליאה, ולסרבול רב בעבודת המנגנון (מזכירות הכנסת ומחלקת הייעוץ המשפטי, אשר נאלצות לטרוח על הצעות חוק שייגנזו כמעט לאלתר).

גם בעיית ריבוי הוועדות אינה זוכה למענה ראוי בתוכנית החדשה: מספרן הרב של ועדות הכנסת לא יקוצץ, הח"כים ימשיכו להיות רשומים ברבות מהן במקביל, ולמרביתן - בשל קיום ישיבות בו-זמנית - כלל לא יגיעו.

איציק מודעת היטב לבעיות הללו. כבר בפברואר היא הניחה על שולחן הכנסת קובץ הצעות לרפורמה מקיפה. היא הודתה אז כי "כיום הכנסת חלשה", והציעה שלל שינויים, בין היתר: צמצום מספר הוועדות; הגבלת מספר הח"כים החברים בכל ועדה; מעקב אחר נוכחות ח"כים בישיבות ועוד. אלא שלמרבה הצער, מרבית ההצעות הללו נעדרות מן התוכנית הסופית והפרקטית, שמובאת עתה לדיון ואישור. משכך, הפכה התוכנית המוצעת לדלה ומסורסת, והיא מחטיאה את מטרתה העיקרית.

"אני מודעת לכך שתיקונים אלה אינם ממצים את הטעון תיקון בכל הנוגע לעבודת

הכנסת, על שלל כובעיה ותפקידיה", אומרת איציק עצמה. היא מבטיחה שזוהי רק "יריית הפתיחה", ושהמשך בוא יבוא. אלא שבהתחשב בזמן הרב שחלף מאז כינונה של הכנסת, בסבכי הביורוקרטיה הכרוכים באישור סעיפי התוכנית השונים - ובאפשרות שהקואליציה לא תאריך ימים, ספק אם הכנסת ה-17 תהיה זו שבה יבוצעו רפורמות מרחיקות לכת. ספק רב אם איציק עצמה תהיה מי שתחתום עליהן. 

השינויים שמציעה עתה איציק - חשובים ככל שיהיו - הם למעשה קוסמטיים בלבד; אקמול לחולה אנוש, אם תרצו. נכון שהתוכנית החדשה תביא למחויבות רבה יותר של השרים לכנסת, אלא שבנושאי הליבה - היא כלל אינה עוסקת. למען ההגינות, ייאמר: לא בטוח שיו"ר אחר היה יכול להשיג יותר מזה. עם איציק או בלעדיה, חברי הכנסת אינם ששים לצמצם את מספר הוועדות ולהגביל את עצמם בחקיקה.