בנאי פינת קרליבך

כבר כמה שנים שהמופע הזה הפך משאלה של "האם" לשאלה של "מתי". בשבוע שעבר ניתנה התשובה, כשביום שלישי עלה אהוד בנאי על הבמה בבית "אבי חי" לערב שלם על טהרת שירי ר' שלמה קרליבך. מאות האנשים שהיו מהירים מספיק (הכרטיסים נגמרו כבר לפני חודש) גדשו את אולם המופעים בציפייה לראות מה יקרה כשאת מקומה של הנסיכה ג'מלי פורוש תתפוס שבת המלכה, ורחוב האגס 1 יעבור למושב מבוא מודיעים.

המופע של בנאי היה למעשה הפותח בסדרה של ארבעה מפגשים של אמנים בבית אבי חי, בניסיון לגעת במשהו מהאוצר האדיר שהשאיר אחריו הרבי המרקד.

ראשונים עלו לבמה חברי להקת "רבע לשבע", שדאגו לחמם את האווירה. כמה דקות אחר כך הצטרף אליהם בנאי - בליווים הצמוד של ניצן-חן רזאל וגיל סמטנה - והמופע המיוחל יצא לדרך.

בנאי ויהודה כ"ץ (סולן "רבע לשבע") דילגו בין שיריו המוכרים ביותר של קרליבך, כשהם משלבים בין השירים השקטים-חצי נוגים שלו, לבין אלו שגרמו לכך שבמבט חטוף על הקהל ניתן היה לראות את כל מגוון תנועות הריקוד האפשרי שאנשים יכולים לייצר לעצמם בזמן ישיבה על כיסא באולם מופעים.

בניגוד לחלק מהאמנים, בנאי הוא לא מאלה שתפסו טרמפ על המוצר הכי חם בשוק. הוא מצא את החיבור שלו לקרליבך כבר לפני עשרות שנים, ובמופע עצמו סיפר שבעוד בסיקסטיז - בתקופה ההיפית של חייו - אחד הזמרים שליווה אותו היה לא אחר מאשר קרליבך, ואחד התקליטים שעבדו שעות נוספות אצלו בפטיפון היה מופע לייב שלו בגרין ווילג' .

אז לכל מי שביקר בהופעותיו של בכיר הבנאים המזמרים בשנים האחרונות ותהה למה המופע תמיד נחתם בשירה סוערת של "דוד מלך ישראל" על פי לחנו המפורסם של קרליבך, ניתנה תשובה מוחצת בשלישי האחרון. ואם לשפוט לפי הפנים המתמוגגות של בנאי במהלך ההופעה, נראה שהוא לא היה מתנגד בכלל לתת קצת יותר מזה בסיבוב הבא שלו.

במופע הזה ניתנה לו האפשרות ללכת עד הסוף עם האהבה לקרליבך, והחיבור המופלא הזה מצליח לטשטש את שאלת הגבולות שבין מוזיקה ישראלית ליהודית, ונראה שלפחות אצל בנאי השאלה הזו הפכה כבר מזמן משאלה אקדמאית מסקרנת למקום של יצירה רחבה.