הוא יוצא לדייטים, אבל שום דבר לא מתאים
אסף בן 32, גרוש ללא ילדים. הוא התחתן בגיל 24 עם חברתו מימי הצבא. לאחר תשע שנות יחסים, מהן שלוש שנות נישואים, החליט אסף להתגרש ומצא את עצמו ב"שוק הבשר", בלי הצלחה. בחצי השנה האחרונה הוא התייאש. סיפור אימון
כשנפגשנו, ראיתי גבר יפה תואר, שדיבר בקול נמוך, נטול אנרגיה, ועיניו שידרו עצב רב. אסף (שם בדוי) סיפר שגדל במרכז הארץ, הוריו אנשי עבודה, אהבו מאוד אותו ואת אחותו הגדולה והעניקו להם כל מה שיכלו, רגשית וחומרית. אסף סיפר שמאז שהוא זוכר את עצמו הוא היה טיפוס מופנם, בעל עולם פנימי עשיר, שלא זקוק לחברים רבים.
אסף גרוש ללא ילדים. הוא התחתן בגיל 24 עם חברתו מימי הצבא. הם הכירו כשהיה בקורס מ"כים, וכשהשתחרר עברו לגור יחד. לאחר שלוש שנות נישואים החליט אסף להתגרש. תשע שנים של יחסים הסתיימו. אסף הסביר שהוא ואשתו גדלו למקומות אחרים, והוא לא מצא את עצמו בקשר.
ואז, בגיל 27, לאחר הגירושים הוא נחת ב"שוק הבשר". נתוניו האישיים – המראה והמקצוע - אפשרו לו לצאת עשרות דייטים. כל מי שהיה בסביבתו ניסה להכיר לו. הוא נחשב גרוש מבוקש, "מציאה", וגם באתרי ההיכרויות היו לו פניות רבות.
פעם אחר פעם יצא אסף לדייט, ובכל פעם התאכז מחדש: "לא היתה אפילו פגישה אחת בה הרגשתי שזה מה שאני מחפש".
בדקנו יחד מה אסף מחפש: יש מצבים שאנחנו מחפשים את מה שאי אפשר, את מה שאין, פנטזיה שלא תתממש. אבל אסף היה מאוד מציאותי: "חשוב לי שתהיה אשה אסתטית, חמה, שתהיה משיכה, שאראה שהיא ואני נוכל להיות חברים, שתהיה לנו תקשורת טובה..." אסף סיפר שהוא מכריח את עצמו לצאת לדייט שני ולפעמים שלישי כדי לתת צ'אנס, אבל דבר לא משתנה בתחושתו ש"שום דבר לא נדבק".
התחלנו לבדוק מה חוסם את אסף ומונע ממנו למצוא בת זוג. בדקנו מה היו האירועים המשמעותיים בחייו כבוגר. אסף התמקד בנישואים והגירושים שלו וכן במשבר הנישואים של הוריו: מיד כשהשתחרר מהצבא סיפר לו אביו שאמו בגדה בו. השבר היה קשה, אבל הוריו החליטו להישאר יחד. הקשר שלהם, שעד אז נראה לאסף כאוהב, מפרגן ותומך, מעולם לא חזר להיות כפי שהיה.
בגידת אמו באביו נחוותה אצלו כבגידה אישית
אסף ציין את בגידת אמו כאירוע מכונן בחייו. התמוטטות המערכת הזוגית המשמעותית ביותר שהכיר בחייו, הזוגיות של הוריו, שעליה סמך ובה התגאה, נחוותה אצלו כצלקת. למעשה, בגידת אמו באביו נחוותה אצלו כבגידה אישית גם בו. עולמו חרב עליו ביום בו נודע לו דבר הבגידה. הוא חש שאינו יכול לחזור לבית בו גדל, ולכן - הבין בעקבות האימון – זו היתה הסיבה להחלטתו החפוזה לעבור לגור יחד עם חברתו מתקופת הצבא.
כשאסף סיפר על הגירושים, יכולתי לשמוע בעיקר את התסכול והאכזבה בקולו. בדקנו יחד מה היה מקור התחושות האלה. כשלון הנישואים? בזבוז תשע שנים משמעותיות מחייו? החלום שהיה לו להגיע לשיבה טובה עם אשתו? תגובות הסביבה? התברר שכל אלה לא ממש שינו לאסף. מקור התסכול והאכזבה שלו היה תחושתו שמלכתחילה הוא טעה בבחירת בת הזוג. הוא נחפז לכך בהשפעת המשבר שעבר על הוריו באותה תקופה.
בפגישות הבאות, הנושא המרכזי שריחף בחדר האימון היה אובדן אמון: ראשית, אובדן אמון במין הנשי ("אם אמא יכלה לבגוד באבא, זה יכול לקרות לכל אחד בזוגיות, גם לי") ושנית, אובדן אמון בעצמו וביכולתו לבחור נכון.
התחלנו לעבוד יחד על נושא האמון בעצמו. בדקנו החלטות רבות שקיבל אסף בשנים האחרונות. בניתוח מפוכח ורציונלי לא היתה לאסף ברירה אלא להסכים שהוא כן יודע להחליט ולבחור נכון, ולראייה כל ההחלטות המוצלחות שקיבל במהלך חייו, כולל ההחלטה הלא פשוטה להתגרש.
אחר כך עברנו לעבוד על נושא האמון במין הנשי. זה לא היה פשוט, אבל בסופו של דבר הבין אסף שאמון בבת זוג הוא עניין של החלטה – בחירה לתת אמון. הוא חשב, והסכמתי איתו, שחוויות חיוביות יעזרו לו לשקם את תחושת האמון בנשים, וכתוצאה מכך חזר לצאת לדייטים.
בשבועות הבאים נפגש אסף עם מספר נשים מוצלחות, שנראו טוב, היו נעימות והתאימו לפרופיל שרצה, אבל שוב דפוס הפסקת הקשר אחרי שניים-שלושה דייטים נמשך.
"היה לי נעים, אבל לא נמשכתי לאף אחת מהן"
ביקשתי מאסף לתאר את מהלך הדייטים. הוא סיפר שבכל המקרים נפגש עם הבנות בפאב רומנטי ושקט, הם שתו יין, השיחה היתה מאוד נעימה ולא היו שתיקות. אסף היה פתוח, סיפר על עצמו, סיפר על גירושיו, על התוכניות לעתיד, וכך גם שותפתו לדייט. כששאלתי אם היה מגע גופני כלשהו, אסף השיב בשלילה. "היה לי נעים, אבל לא נמשכתי לאף אחת מהן", אמר.
בשבועיים שלאחר מכן יצא אסף לשישה דייטים נוספים, ובכולם חזר עם אותו פזמון: "היא חמודה, נראית מעולה, רצתה אותי, אבל היא לא עושה לי את זה". אסף התחיל לשאול את עצמו אם הוא צריך להתפשר: "אני רוצה ילדים ומשפחה. אולי הגיע הזמן להתפשר, ולבחור מהשכל ולא מהרגש? אולי עם הזמן אלמד להימשך ולאהוב".
אמרתי לאסף שאני לא אוהב פשרות - "זה כמו לאכול אוכל פושר". ניסיתי לבדוק אם היו באחרונה בסביבתו נשים אליהן נמשך. אסף שתק לרגע וענה "בעצם, כשאני מנסה לזכור, לא ממש ראיתי אף בחורה בזמן האחרון, אבל אני כן זוכר המון גברים".
שתקנו שתיקה ארוכה, עד שאסף אזר אומץ ושאל, ספק אותי ספק את עצמו: "יכול להיות שהסיבה לזה שאני לא נמשך לנשים, היא שאני בכלל מעדיף גברים?".
אסף היה נסער מהגילוי. ראיתי את החשש נשקף מעיניו. את השתיקה העמוקה של הדקות האחרונות החליף פרץ דיבור מהיר ומבולבל, שכלל פחדים, משאלות, תהיות, וגם שטף זכרונות משמעותיים, שיכולים להסביר את מה שעלה בחדר.
התפנית היתה בלתי צפויה עבור שנינו, אבל ידענו שהאימון, וגם חייו של אסף, עומדים לעבור שינוי משמעותי בתקופה הקרובה. יש עוד הרבה על מה לעבוד...
- גילי בר הוא מאמן למציאת זוגיות, מכון זוגות
