די לעליהום

כאב לארבעה ילדים שכולם למדו בחינוך הממלכתי דתי, מבחירה, חרף זה שמרבית מחברי הטובים ושכני שלחו את ילדיהם לחינוך הדתי הפרטי בפתח-תקווה, אני מרגיש פראייר. אני מרגיש פראייר, כי אני את ילדי שלחתי לחינוך הממ"ד, דווקא בגלל שחשבתי כי ראוי שיתחנכו במוסד בו לומדים יחד אשכנזים וספרדים, ותיקים ועולים חדשים, בין אם הם מחבר העמים ובין אם מאתיופיה או מפזורה אחרת.

• אין פתח ואין תקווה/ יעל משאלי
  

שלחתי את ילדי (ובתי בת ה-9 עדיין לומדת בבית-ספר ממלכתי-דתי כזה) לבתי-ספר אלה גם מתוך ידיעה שאולי הם "ישלמו מחיר" מסוים ברמה החינוכית/הלימודית/הדתית, בגלל נקודת הפתיחה הנמוכה יותר של חלק מאוכלוסיית בית הספר הזה, לעומת זו שבבתי הספר הפרטיים הדתיים (פרטיים, אבל נהנים ב"ה מהקצבות נדיבות מאוד של המדינה והעירייה, אולי בזכות). אבל חשבתי, ואני עדיין חושב, שכך צריך לנהוג. שלחתי את ילדי לבית-הספר הממ"ד גם בידיעה שהם יפסידו חלק מאלה שיכלו להיות החברים הכי טובים שלהם, כי הם גרים באותו בניין, אבל מה לעשות, כיוון שהם לומדים בבי"ס פרטי, מרבית חבריהם יהיו משם.

ועתה, אני מרגיש פראייר. אני מרגיש פראייר נוכח ה"עליהום" הבלתי פוסק של התקשורת על החינוך הממלכתי-דתי, בגין מקרה או שניים של אפליה מקוממת ו/או התנהגות מטומטמת ומבחילה של מוסד דתי זה או אחר, ובמקרה האחרון בכלל מדובר לא במוסד של הממ"ד, אבל הממ"ד הוא זה שחוטף בתקשורת. למה? בגלל בורות של הכתבים והעורכים.

אני מרגיש פראייר, כי החינוך הממלכתי דתי הוא מסגרת החינוך היחידה הקולטת תלמידים יוצאי אתיופיה, עוטפת אותם בחום ומשקיעה משאבים ומאמצים רבים בחינוכם וקידומם. לידיעת כל השדרנים והפרשנים צמאי דם הממ"ד: אף לא מוסד חרדי אחד, לא של הליטאים, לא של החסידים וגם (כמעט) לא של ש"ס האותנטית (להבדיל מרשת 'שובו' לעולים חדשים ולחילוניים, אבל לא לילדי צמרת ש"ס וחבריה, המתופעלת בידי ש"ס), אינו קולט תלמידים יוצאי אתיופיה. גם לא בי"ס יסודי חילוני אחד, גם הוא לא קולט אותם, לא כי אינו רוצה, כי אינו יכול. כי הרבנות הראשית לישראל כופה על יוצאי אתיופיה ללמוד בבתי ספר דתיים. גם בתי הספר הדתיים הפרטיים, וכאלה צצים כפטריות אחר הגשם, גם הם אינם מתלהבים מקליטת העלייה הזו, כך יוצא, שכל יוצאי אתיופיה נקלטים אך ורק במוסדות הממ"ד.

וזה מביא אותי לסערה האחרונה וברצוני להבהיר כמה הבהרות: בית הספר "למרחב", הוא לא מוסד ממלכתי-דתי. זה עלבון לו לייחס אותו לממ"ד, ועלבון לממ"ד שהוא ייחוס למסגרתו. המרחק בינו לבין הממ"ד אינו קטן מזה שבין הממ"ד הממוצע לבי"ס חילוני או חרדי.

"למרחב" הוא בי"ס פרטי שרואה עצמו אליטיסטי, שלא מקבל אליו לא רק ילדים יוצאי אתיופיה, אלא גם רבים אחרים, שהרמה הדתית של הוריהם לא נראית מספיק חזקה לרב גרנביץ', מנהל בית-הספר. ביה"ס הזה הוקם על רקע פילוג של גרנביץ' עם המוסד הפרטי האליטיסטי "נעם" פ"ת בו עבד על שפרש והקים את הממלכה שלו. "למרחב" נאלץ בתחילת השנה לקלוט מספר זעום של תלמידות יוצאות אתיופיה, לא לפני שהוציא ממשרד החינוך ומהעירייה הבטחות למשאבים שיכולים לפרנס כיתה של ארבעים תלמידים ויותר.

ההתנהגות שנהג בתלמידות שקיבל, כפי שהשתקפה ב"ידיעות", היא מחפירה, לא יהודית, ממש. אם משרד החינוך יעבור על זה בשקט, תהיה זו תעודת עניות למשרד ולעומדת בראשה. אבל "למרחב" אינו היחיד בין הפרטיים הנוהגים כך או בדומה לכך. ב"נעם" פתח-תקווה, למשל, קלטו, למיטב ידיעתי, שישה תלמידים בגיל יסודי מיוצאי אתיופיה, אבל שמו אותם במתחם של החטיבה. שלא ישפיעו, ח"ו, לרעה על בני גילם הצברים. ואולי הגרוע מכל – ביה"ס הפרטי "דעת מבינים", שנעל שעריו בצורה ההרמטית ביותר שניתן בפני ילדים יוצאי אתיופיה (בפרויקט משלוח המנות והבגדים אולי הוא כן משתתף), מה שלא מפריע לאח"מים, בהם חברי מועצת העיר, לשלוח את ילדיהם לשם ולהופיע בכל דינר וחגיגה שהוא מקיים.

רוצים לטפל בבעיה מהשורש?

יש לי כמה עצות. אחת – שהרבנות הראשית תרד מהעץ עליו טיפסה ותאפשר קליטת ילדים יוצאי אתיופיה גם בבתי הספר הממלכתיים, שם יתקבלו באהבה, שם יינתן להם תגבור תורני. ושנייה – השתמשו במקל וגזר ביחס לבתי הספר הפרטיים. "יתנו" (יקלטו ילדים יוצאי אתיופיה ובכלל אוכלוסייה חלשה) – יקבלו. לא יתנו – לא יקבלו (תקציבים, מבנים וכדומה). אתם יודעים למה זה לא קורה? כי הכל פוליטיקה. כי הנבחרים בעירייה מפחדים לקדש מלחמה על העניין הזה, שמא זה יזיק להם בפריימריס וביום הבחירות לרשות המקומית. זה ההסבר, ואין בילתו. גם משרד החינוך, שלא מתקשה למצוא את המלים לגנות את התופעה האמורה, מתקשה, משום מה, לתרגם את הדיבורים למעשים. הכל פוליטיקה.

ומי שמרגיש פראייר הוא אני, שכל ילדי למדו ולומדים בממ"ד. הממ"ד אינו מחפש צל"שים מאף אחד על קליטת ילדים מאתיופיה. אבל לא מגיע לנו שתכו בנו ללא הפסק, שתוציאו דיבתנו רעה, בגלל דברים שלא אנחנו – הממ"ד - אחראים להם. די לנו בבעיות שיש אצלנו, כדי שתספחו אלינו מעשים נואלים ועוולות שעושים אחרים. אלמלא החשש שכל פרסום מוטעה שכזה גורם נזק בלתי הפיך נוסף לממ"ד, על לא עוול בכפו, לא הייתי טורח להטריח. על זה נאמר, אוי לי מיוצרי, אוי לי מיצרי.