80 יום בלי בית-ספר: מה יצא מהשביתה?

ביום חמישי הבא, 13 בדצמבר - עם תום חופשת החנוכה והחזרה לבתי-הספר בהוראת צו בית-משפט - תסתיים שביתת המורים הארוכה ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל. זאת, בתנאי שארבעים אלף המורים החברים בארגון המורים העל-יסודיים לא "יחלו" בווירוס מסתורי, וימשיכו את השביתה כפי שהם מאיימים לעשות.

השביתה נמשכה כמעט 50 יום "נטו". ואולם, אם מביאים בחשבון שהתלמידים לא שבו לכיתות מחופשת חול המועד סוכות (למעט "גשר" של שלושה ימים שמיד לאחריו החלה השביתה), וכעת הם מצויים בעיצומה של חופשת חנוכה, שרק בסופה יתחדשו הלימודים - וכן שבאמצע היו אי-אלו שבתות - מקבלים את הסכום הבלתי-נתפש של כמעט 80 יום ברצף ללא לימודים; הרבה יותר מאורכו של החופש הגדול.

יש לזכור כי לפני תחילת חופשת סוכות למדו התלמידים פחות משלושה שבועות, בגלל חופשות ראש השנה ויום הכיפורים, כך שניתן לקבוע ששנת הלימודים תשס"ח תתחיל בפועל - אם בכלל - רק באמצע דצמבר. 

מרגעי השיא של המאבק - העצרת הגדולה בתל-אביב (צילום: ירון ברנר)

בחישוב קר אפשר לומר שהמורים הם המפסידים הגדולים של הקרב הזה - גם תקשורתית וגם מעשית, משום שעם תום השביתה, אין הסכם על רפורמה. ההפסד של המורים מתבטא בכך שמצד אחד, הם לא עבדו במשך תקופה ארוכה (זאת, למרות ההלוואות שאחדים מהם קיבלו מארגון המורים), ומצד שני, המערכה עדיין לא נגמרה ואין הישגים - לא הושגו הבנות עם משרדי האוצר והחינוך, והמשא-ומתן עדיין תקוע.

המפסידים האחרים הם האנשים שניהלו את הקרב ללא הצלחה, לפחות לפי שעה; אלה שהביאו את המצב ל"מבוי סתום" ול"סחרור של היעדר אמון בין הצדדים" כהגדרתה של שרת החינוך, יולי תמיר - תדמיתה של זו נפגעה בעיני הציבור, אך גם תדמיתו של יו"ר ארגון המורים, רן ארז.

זקס ומעיין, המורים שלקחו את המאבק רחוק ושבתו רעב (צילום: גיא אסייג)

אז מה היה לנו? עצרת המונית בכיכר רבין שזכתה להדים רבים, שני מורים ששבתו רעב מול הכנסת, ניסיון לשביתת הורים שלא צלח, הפגנות אינספור ומצעדים שונים, דיונים לתוך הלילה בבית-הדין הארצי לעבודה, בבית ההסתדרות הכללית ובמרכז השלטון המקומי.

למורים הוצע "מתווה עיני" שכלל תוספת 8.5 אחוזים במסגרת רפורמה, כחלק מתוספת של 26 אחוז בסך-הכל, תמורת תוספת שעות עבודה. המורים סירבו להצעות בשל חילוקי דעות על צמצום מספר התלמידים בכיתה והחזר תוספת שעות לימוד.

השביתה ארכה זמן רב כל-כך, עד שאפילו מנכ"לים הספיקו להתחלף במהלכהּ במשרד החינוך - במקומו של שמואל אבואב התמנתה לתפקיד שלומית עמיחי, הישר לעיצומו של המשבר. ובינתיים, עושה רושם שגם בשבוע הקרוב לא ייצא "עשן לבן" מחדרי המשא-ומתן.

מוקדם עדיין לקבוע האם מדובר בפריצת דרך בעבור מערכת החינוך הישראלית, או במאבק שנכשל ומשיב את המצב לסטטוס-קוו של מערכת במשבר, המתבטא בכישלון במבחנים פנימיים, בד בבד עם כישלונות במבחנים בינלאומיים.