באמת לא היית צריך, אבל טוב שהבאת מתנה
טינטן מביא לי מתנות מהעבודה באופן אקראי. אם יש לזה חוקיות, לא חיפשתי אותה. ההפתעה היא חלק מהכיף. זה יכול להיות עט, או ממתק, או כשיש לי מזל - חבילת הפתעות שלמה. המתנה הראשונה היתה פחית קולה. על הצד הרוחני של החומרנות
אני מדגישה: נתן לי. לא קנה לי. במקום בו הוא עובד מחלקים כאלה ללקוחות, וההנחיה לעובדים היא לזרוק בסוף היום את כל מה שלא נלקח (כולל מה שנשאר בעטיפה המקורית). במקום לזרוק הכל לפח, הוא זרק אחת לתיק והביא הביתה – אפס השקעה כלכלית, אפס תוצאות שליליות בעבודה, חצי דקה של מחשבה. אבל אני הייתי מאושרת עד הגג. עשה לי את הערב.
לא המתנה עצמה – יש לי כבר חמש כאלה בארון, אחת מהן זהה בדיוק לזו שקיבלתי – אלא העובדה שבאותה חצי דקה של מחשבה הוא זכר שאני אוהבת לקבל כאלה, גם אם כבר יש לי, והביא לי, היא זאת שעשתה לי את הערב. המתנה עצמה הועברה תוך עשר דקות לשותפה שלי. לה עוד אין אף אחת כזאת, למה שרק אני אהנה מטקס החלפת המתנות?
טינטן מביא לי מתנות מהעבודה באופן אקראי. אם יש לזה חוקיות, לא חיפשתי אותה. ההפתעה היא חלק מהכיף. הוא מביא כשיש לו הזדמנות, את מה שהוא יכול: זה יכול להיות עט, או ממתק, או כשיש לי מזל - חבילת הפתעות שלמה. המתנה הראשונה שקיבלתי היתה פחית קולה, ואני זוכרת אותה כי היא היתה הראשונה. אחת אחרת שזכורה לי במיוחד היתה שני כדורי שוקולד: חזרתי מאוחר מהעבודה ומצאתי אותו ישן על המיטה, עדיין בנעליים. כשניסיתי להעיר אותו כדי שיתקלח, הוא דחף לעברי קופסת קרטון קטנה. "חיכיתי כל היום לתת לך את זה" הוא מלמל מתוך שינה, ואני נמסתי.
"מעשה שמעיד שהעושה חשב עלייך"
חברה שלי הגדירה רומנטיקה כ"מעשה שמעיד שהעושה חשב עלייך". לפי ההגדרה הזאת הרומנטיקה נמצאת לא בכדורי השוקולד, אם כי זו דווקא מתנה רומנטית "קלאסית", אלא במשפט המלווה – כל היום הוא חשב עלי, ורצה שאהיה מאושרת, והיה מאושר על שיכול היה לעשות משהו בנדון. לפי אותה הגדרה, אגב, המיטה המסודרת היא הרבה יותר רומנטית מאשר אילו היתה מכוסה כולה בעלי ורדים – עלי ורדים הם מה שנחשב בעיני הרוב כרומנטי, ועל כן יכול להיעשות על ידי כל אחד, למען כל אחת. המיטה המסודרת? הוא יודע שחשוב לי שהמיטה תהיה מסודרת כשאנחנו יוצאים מהבית, באופן שבו אני מסדרת אותה. ולמרות שלו לא אכפת אם המיטה מסודרת או לא, ולמעשה הוא מוכן לישון גם בלי מצעים בכלל, הוא משתדל לסדר אותה, בשבילי. וכל יום שבו הוא מסדר את המיטה הוא למעשה מוסר לי, בתקשורת אמינה הרבה יותר ממילים, "אני אוהב אותך, את חשובה לי, והאושר שלך חשוב לי".
אני יודעת מה אני רוצה, צריכה, ושמחה לקבל
אגב, מאוד קל להבדיל בין כסף כאינדיקטור לתשומת לב לבין כסף כתחליף לתשומת לב: המתנות הראשונות לרוב שייכות לז'אנר "איך ידעת?" או "וואי, תודה, כבר שנים שרציתי כזה ואף פעם לא מצאתי/ יכולתי להרשות לעצמי". המתנות מהסוג השני שייכות לרוב לז'אנר "אוי, באמת לא היית צריך. זה בא עם פתק החלפה?" או, במקרה הנפוץ יותר, לז'אנר "הנה כרטיס האשראי שלי, לכי תקני לך משהו נחמד". מתנות מהסוג הראשון, כאמור, אני מאוד מאוד אוהבת. מתנות מהסוג השני אני מאוד לא אוהבת. אני יודעת מה אני רוצה, צריכה, ושמחה לקבל. השאלה החשובה היא אם גם אתה יודע. שימוש חופשי בכרטיס האשראי זו התחמקות פחדנית מהודאה בעובדה שלמעשה אין לך מושג מי הבחורה שחיה איתך.
הבוקר, בדרך לעבודה, ראיתי קשת בענן. הבאתי אותה במתנה לטינטן.
לפנייה לכתב/ת 
